פעם הייתי נהנה ללמוד ועכשיו לא..

לק"י

אחינו היקר מפז!
מצד אחד אני מרגיש שאני חייב לפתוח בהתנצלות על כך שהתעכבנו עם התשובה אבל, מצד שני, גם בוער בי, ממש בוער, להגיד לך שאני ממש מתפעל ממה שכתבת.
ברור שיש קשיים בחיים וברור שלכל אחד יש התמודדות אבל, המקפצה שממנה אתה מגיע, המקום שאתה מתאר לפני כל ההכרח שאתה מרגיש עכשיו, הוא גדול ומראה על הגדלות שיש בך. זה באמת מקום מדהים. ובכל זאת, מה עושים? איך מחזירים את כוחות החיים וממשיכים להתקדם?
כשאני נתקל בעצמי במצבים כאלה שלא מרגישים שום התקדמות אני עוצר לרגע וחושב למה אני מרגיש ככה? אולי זה בגלל שאני לא מתאמץ מספיק, משתמש בכוחות שלי בצורה לא נכונה ואולי זה רק עוד שלב בהתקדמות שפתאום המדדים קצת השתנו, דבר שמאוד הגיוני בגיל ההתבגרות.

למה הכוונה? הרבה פעמים מה שילדים מגדירים כלימוד משמעותי, כעבודת ה´ או הנאה עם חברים הוא לא מה שחבר´ה יותר מבוגרים היו מגדירים. ילד בן 6 נהנה לשבת עם החברים ולשחק כדורגל עם כדור אויר, דבר שלא תמיד זורם עם חבר´ה בני 16. בדומה, מבחינת ילד בן 4 תפילה זה להחזיק ספר ולהתנדנד ואילו בהמשך מבינים שזה החלק הקטן יותר בתפילה. יש פשוט שוני איך תופסים דברים ולאן אנחנו חותרים מבחינת עומק הדמות שלנו וב"ה אתה גדל ומה שהספיק לך אתמול כבר לא מספיק לך היום.
חשוב לי להגיד שזה לא אומר שההבנה למה מרגישים איך שמרגישים גורמת ישר לשינוי בפועל אצלנו אבל, היא כן עוזרת כי זה שם בפרופורציות את המקום שבו אנו נמצאים וגם היכולת להכיל את זה ולהתמודד עם זה.
בנוסף, חשוב להכיר בזה שיש תקופות של "יובש", תקופות שבהם מרגישים פחות מחוברים אבל, בכל זאת חשוב להמשיך בתפילות ובמצוות כי לפעמים דווקא על ידי המעשים החיצוניים אנחנו מעוררים את הרצון הפנימי הזה שקיים בנו, הרצון הזה שעולה וצף מתוך מה שאתה כותב.

אז למה זה לא היה ככה עד עכשיו? למה פעם היינו צריכים פחות דברים חיצוניים שיעירו אותנו?
תחשוב על זה כמו מלחמה. יש חיילים שנמצאים לוחמים-קרביים ויש חיילים עורפיים. כולם משתתפים במלחמה בצורה זו או אחרת אבל, רק מי שנמצא במקום הספציפי בו יש את הקרב הוא זה שחווה את הלחימה בצורה חזקה.
אם ניקח את זה על משל למקום שלנו אז כשאנחנו מתבגרים אנחנו נכנסים יותר ויותר עמוק לשדה הקרב כי היכולות שלנו גדלים. היכולת שלנו לקלוט דברים ולנתח אותם, להסיק מסקנות ולהבין דבר מתוך דבר ולגם לקרוא בין השורות גדל. כשזה קורה אנחנו גם מחפשים עומקים חדשים, עומקים שלא הספיקו לנו בעבר. עומקים חדשים בלימוד שלנו, בעבודת ה´ שלנו וביחסים שלנו עם החברים שלנו. בשביל להגיע לכל העומקים האלה צריך לעבוד קצת. מה זה אומר לעבוד?
דבר ראשון, ללמוד על המעלה של הלימוד, על החשיבות שלה. ללמוד מה זה תפילה ומה זה בעולם ולנו המתפללים. דבר שני, זה גם אומר לעשות משהו בשביל שזה יהיה קיים ומחושי. ללמוד על מהותה של התפילה לא יעזור אם לא נמשיך להתפלל ונרגיש גם בשינוי.
בנוסף, תן לעצמך לדבר עם הקב"ה איך שאתה, במילים שלך. תתפלל על זה שתצליח להתחדש, שתצליח לגלות את הרצון שלך מתוך הגדילה שאתה חווה עכשיו ותראה שעם הזמן זה גם עוזר לשבור את המחסום של ההתקדמות שאתה מרגיש עכשיו.
חשוב לי להדגיש ולומר שהדברים האלו יכולים לעזור גם אם לא מצליחים להצביע על הגורם.
יש גם עוד כמה עצות אבל, אני חשוב שהעצות האלו הם בסיס ואם תרצה עוד כמה עצות, באמת בשמחה.

אגב, אולי יהיה כדאי לשתף מישהו מבוגר, שאתה סומך עליו, ברגשות שלך, בתחושות שלך. לפעמים מי שמכיר אותך יוכל לדעת יותר בבירור מה הכי יכול לעזור לך

סליחה שוב פעם על העיכוב בתשובה. נשמח לשמוע על ההתקדמות שודאי תהיה, ועד אז שיהיה הרבה הצלחה!
נתנאל
netanelweil@gmail.com