עברנו פרידה לפני 4 חודשים, אחרי זוגיות של שנה וחצי
חודש אחרי הפרידה שלחתי לו הודעה שיש לו מקום ענק בלב שלי ומאוד רוצה שננסה לגשר על הדברים ושהוא מאוד חשוב לי.
הוא רשם לי שהיה לו טוב איתי ושאני בחורה טובה אבל הוא במקום אחר כבר (רואה גם ברשתות שיש לו מישהי אחרת).
אני לא מצליחה להמשיך הלאה, הלב שלי פשוט מרוסק. כל היום חושבת עליו ואיך הוא המשיך הלאה כל כך מהר.
מרגישה כאילו הייתי כלום ושום דבר בשבילו.
וגם הסביבה שלי לא מחזקת אותי במיוחד, ואומרים שאם המשיך הלאה כל כך מהר כנראה שסתם היה לו נוח איתי ואם הייתי חשובה לו במקצת
היה נלחם עלי (הפרידה באה מדברים שניתן היה לגשר עליהם).
אני ממש אובדת עצות ומרגישה שמאבדת את עצמי.
כואב לי פשוט הלב, שהוא וויתר עלי כל כך מהר, שהוא עם מישהי אחרת ואני פשוט מתפללת לה' שהוא יחזור.. שאני אפילו עכשיו לא מוכנה לוותר עליו.
שלום לך שואלת יקרה.
קוראת את השאלה שלך בכאב עצום יחד איתך. חווה איתך את העצב העמוק, את הלילות הארוכים ארוכים והמחשבה הזו שאין יותר מחר, ומעל הכל אשמה עצמית כבדה עד מאוד. אני ממש יכולה לחוש איתך את הגעגועים לרגעים אחרים, את הלב שמחפש ואת האכזבה הרבה מכל לא שאת מקבלת.
אז ראשית כל, אני שולחת לך מכאן חיזוק ידיים ומעריכה אותך מאוד על שכתבת לנו. לא קל לבחור לקום ולעשות, לנסות לשנות. בטח לא במצב כזה.
אכן, ריבונו של עולם בחר לברוא את העולם שלנו בדרך פלאית וייחודית. לא אחת תהו רבנים ואנשים רבים מדוע ריבושו"ע בחר לברוא את העולם שלנו בצורה כזו, ויש לכך גם הרבה תשובות, חלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות. אנו מתהלכים בעולם הזה לא מעט פעמים בתחושה של שבריריות, של מה ילד יום, נתקלים לא מעט פעמים בקיר ארוך ואטום שבו לנו כבר אין מה לעשות. שלמה המלך מדבר על זה בקהלת לא פעם, הוא מקשה שוב ושוב- מה יתרון לאדם, מה התוחלת אם ממילא הכל חולף וארעי? שלמה מנסה להתמודד עם השאלה שמעסיקה את כולנו- הפחד שמי יודע מה ילד יום.
ריבושו"ע טובע בעולמנו מושג מדהים. באחד המעמדות הכי חשובים בהיסטוריה היהודית, אומר ריבושוע "נתתי לפניך את הברכה והקללה.. ובחרת בחיים". ה' בוחר לתת לאדם בחירה. בחירה בין עולם אחד לאחר, בחירה בין מוות לחיים. בחירה שמתחילה בהחלטות קטנות ופשוטות ומסתיימות בחריצת גורלות.
יכולת הבחירה שנכנסה בעולמנו נותנת לנו מרחב אינסופי של הזדמנויות. המרחב הזה בכניסה ראשונה אליו הוא מפחיד ומבלבל. כשילד קטן נכנס לגן שעשועים עצום, הוא יכול בשניה הראשונה להסתנוור מהשפע, ללכת לאיבוד. כך גם אנו. מרחב הבחירה שלנו לעיתים נראה לנו כ"כ גדול שהוא הופך למאיים, הוא עלול להרתיע. העובדה שיכול להיות שאהיה כל דבר בעתיד יכולה לשתק אותנו. היא יכולה לטעת בנו תחושה שאין בנו שום שליטה על חיינו, שום יכולת לנהל אותם ושוב נרגיש כמו ילד קטן שמפחד מהחושך.
הרבה פעמים בחיים אנחנו נתקלים במצב בו אנחנו רוצים מאוד משהו מסוים ופשוט לא מצליחים להשיג אותו. אנו מרגישים קטנים מול החיים, מול היכולת שלנו לחיות בהם ובכל זאת אנו בוחרים שוב ושוב להכניס את עצמנו פנימה ולנסות בכל הכוח. אבל בכל זאת אנחנו ממשיכים עם אותו משהו, למה?
כי הוא טוב לנו, הוא נעים. אז אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון.
כל קשר ארוך שכזה וכל מערכת זוגית מחייבות גם את הסיכון. את הפחד שאולי זה יסתיים. זה טבעי והגיוני, ורק מראה שהוא באמת היה משמעותי מאוד בחייך.
אבל מה בכל זאת שכחנו בסיפור הזה?
שיש בורא לעולם.
אחרי שהתחלנו את הקשר והתאמצנו ורצינו ויצאנו ונפגשנו והשקענו לא שבוע ולא חודש, אלא שנה וחצי שלמות, בסוף בסוף יש לנו אלוקים בשמיים שמכוון הכל בצורה המדוייקת והמופלאה שלו.
את הצורה הזו אין לנו יכולת לראות או להבין, או אף לראות במוחש כיצד היא עוזרת לנו, אבל אנחנו יודעים בלב שלם שאבא רוצה רק להיטיב לבנים שלו, נכון?
כך גם אלוקים.
לכן, דבר ראשון וחשוב שאני מציעה לך לעשות זה להפנים וממש לשנן מדי יום שבידי ה' נתונה ההחלטה, והוא בטוח מחליט את מה שהכי טוב ומתאים לך. אנו יודעים בוודאות כי "מה' אישה לאיש" ויש תכנית אינסופית ומדויקת שבה ה' מכוון את עולמנו. את יכולה להיות בטוחה שריבונו של עולם לא היה נותן לך להחמיץ את הזיווג שלך סתם ככה אחרי שנה וחצי שהכרתם, ולכן אנו יודעים בוודאות גמורה ש40 יום לפני שנולדת הוחלט שם למעלה מי יהיה הזיווג שלך גם אם זה קשה מאוד לראות את זה עכשיו.
מצרפת לך שיר יקר שעוזר להפנים את ההבנה שה' כאן בחייך ומחזק ברגעים לא קלים:
