פתאום קשה לי עם כל הלכות צניעות

[שלום לך שואלת יקרה!]

תודה על הפתיחה מחממת הלב:)

קודם כל אני חייבת לציין שהתפעלתי מכך שבחורה צעירה כמוך, חזרה בתשובה מעצמה ומחזיקה בכך כבר מספר שנים.

את שכל כך השתדלת והיית מוכנה לחזור בתשובה לבדך, ובמסירות נפש קבלת על עצמך עוד ועוד הלכות- שבת, צניעות ועוד..
פתאום את מוצאת את עצמך בחברה דתית- חברה שאמורה לייצג את כל הערכים וההלכות שלמענם חזרת בתשובה,

ודווקא בחברה הזו מתעוררות לך שאלות,
דווקא במסגרת הסניף, ודווקא כמדריכה מתגלה האבסורד-
פתאום את רואה שזה לא כ"כ חד משמעי, ויש הרבה מי ש"מעגל פינות" מסביבך. ונראה שאפשר להיות דתי, ולא ממש להקפיד על נגיעה, או על אורך השרוול, ואפשר להיות חדורה באידאלים, אבל לא ממש להקפיד על "קלה כחמורה"..

וזה באמת קשה!!

קשה להיות בסביבה כזו, ועדיין לשמור על ההליכה החד משמעית אחרי ההלכה, כי הרי גם החברה שלי שומרת הלכה, ובכל זאת פחות מקפידים ממני.

ואז מתעוררות השאלות,
ופתאום ההקפדות הללו באמת נראות קטנוניות..

בואי נעשה קצת סדר:

את העובדה שיש לך כח רצון ויכולת לעשות שינויים, להיות שונה או להתאמץ- כבר הוכחת היטב בשלב החזרה בתשובה שלך,
כנראה שהקושי שלך כרגע הוא אינו להתאמץ, או להיות שונה, כך שכבר בנוגע לשאלתך האחרונה איך לא להיסחף- אומר שכאשר מאמינים בדבר עד הסוף, מחזקים את הידיעות סביבו ומעמיקים את ההבנה, אפשר לא להיסחף.
אם אני מבינה נכון זה מה שאת צריכה: זריקת הבנה מחודשת של ההלכות הללו, ואז תהיי מוכנה שוב ללכת עד הסוף ונגד כולם.

יש לך רצון גדול להבין ולא לוותר לעצמך, כפי שאמרת בעצמך: ´אני רוצה לחיות את החיי בדרך ה´ ולקדש את שם השם בעולם´, כך שאין לך מה לדאוג, אם תמשיכי כך אין סיבה שתשברי ברגע השיא..

[צניעות]

ב"ה כיהודים זכינו לתורה, שהינה "תורת חיים".
תורה שמלמדת אותנו את המתכון הנכון לחיות בעולם הזה.
לחיות בצורה שיהיה לנו באמת הכי טוב.

הרב סולובייצ´יק מזכיר לא פעם שאם יש משהו שהיהדות רואה בו חשיבות, זה חייב לקבל ביטוי בהלכה. היהדות היא החיבור בין חומר לרוח, עולם הזה ועולם הבא, ולכן לא ייתכן שערך כ"כ גדול יישאר תלוש מהמציאות היומיומית.

מסכימה איתי שאי אפשר לשמור על זהירות בדרכים ללא כללים ברורים ונוקשים שכולם יקפידו עליהם?
מסכימה איתי שחייב רמזורים? חייב תמרורים? חייבים חוקים?

ככל שמשהו הוא קיומי יותר, חיוני יותר- כך הוא יהיה יותר מדויק ומוגדר,
הוא ירד ליותר פרטי פרטים.
כי זה חשוב.
זה קיומי.
זה נכון בכלל בחיים ונכון גם בצניעות.

הצניעות היא מהותה של האישה, מעצם בריאתה היא נוצרה ממקום נסתר- מהצלע.
חז"ל אומרים לנו שכאשר בורא עולם ברא את האישה- על כל איבר ואיבר ציווה אותה פעמים: "היי צנועה" "היי צנועה" (ב"ר, יח/ב)
ידוע שאין מילה מיותרת אצל בורא עולם, מחזרה זו אנו למדים כמה צניעות האישה חשובה מצוה זו אצל בורא עולם.

כשהקב"ה אמר לאישה "היי צנועה" הוא בעצם אמר לה: "כך יהיה לך טוב, כך תוציאי את עצמך באמת מן הכח אל הפועל", כי כפי שפתחנו, התורה כתורת חיים מגדירה לנו איך לחיות נכון בחיים.

הצניעות היא מידה בנפש- היא מתבטאת בדיבור, במחשבה, בהתנהגות
וכן, גם בלבוש.

ביחס לבגדי נשים ההלכה קבעה גבולות ברורים, כיוון שבלעדיהם עלול היחס לאישה להיות משפיל ומיני – מה שלא קשה לראות היום.

הצניעות מאפשרת לאישה לגלות את עולמה הפנימי,
להגיד בכך שהיא יודעת את ההבדל בין עיקר לטפל, ולה יש עוד הרבה מה להראות מלבד הגוף שלה, ולכן הגוף זה לא העיקר. זה לא מה שהיא מדגישה.

הצניעות מכוונת כל אחת מאתנו לבנות עולם פנימי עשיר ומשמעותי, כלומר להשקיע ברוח יותר מהחומר.

בנוסף, הצניעות שומרת את גוף האישה, שהינו דבר קדוש, לאחד שיבוא בעז"ה ואיתו תקים היא את ביתה.
הצניעות מדגישה כוחו של הגוף הוא עוצמתי ומיוחד, ולכן לא מפזרים כח זה סתם כך, ולכל אחד.

ברגע שמבינים שהצניעות היא לטובתנו ולמעננו, נגמרות השאלות על הסנטימטרים, הלא על כל גבול שהיו גודרים, היה מי שהיה שואל: "למה לא סנטימטר מעל?"
אנחנו מעל הסנטימטרים, מאמינות שחז"ל בחכמתם ידעו את נפש האדם וגדרו מה שצריך וראוי.

[שמירת נגיעה]

שמירת נגיעה מתחברת מאד לכל עניין הצניעות,
ממש כמו שהצניעות מרסנת כח גדול, ושומרת אותו לזמנים הנכונים והמדויקים, כך גם הנגיעה.
נשים יודעות שיש לגוף שלהן ולנשיות שלהן כוח.
יש בנגיעה כח גדול, שכאשר נשאבים אליו בזמנים הלא נכונים (לא מתוך נישואים) השכל יוצא מתיפקוד וקשה מאד להפעיל שיקול דעת הגיוני ובקרה על ההתנהלות.

הנגיעה קושרת ומחברת וקשה מאד להיות אובייקטיבים כשכבר נקלעים לתוך מערכת כזו.

ההלכה מכוונת אותנו לרסן את הכוח הזה ולשמור אותו לבית שכל אחת תבנה בע"ה, לבעל שיהיה רק שלה, שאיתו היא תיקח את כל העוצמות הרוחניות והגופניות, ותתמסר רק לו בבוא היום עד הסוף.
אין קדוש מזה.
וככל דבר קדוש, שומרים על כך לזמן המיועד, עם האדם המיועד.
לא מפזרים זאת סתם כך מסביב ולכל אחד.

כל הגדרים הללו: צניעות, נגיעה, בינו לבינה- הכל דורש בגיל שבו את נמצאת ובחברה שבה את נמצאת,

אבל זיכרי: חכמינו זכרונם לברכה, כשמם: היו חכמים.

הגדרים ההלכתיים שנקבעו למעשה, קשים מעט ליישום, אבל הם באים למנוע מאיתנו הגעה למקומות קשים כואבים הרבה יותר,
הגדרים הללו הם המתכון לחיים בריאים, אמתיים ושמחים.

[איך מגדילים את האמונה,איך באמת באמת עובדים את ה´?]

קודם כל מבינים שהקב"ה אוהב אותנו, אוהב אותך!
אנחנו נבראנו בעולם הזה, וממילא ניתן להבין שאנחנו לא נדרשים להיות מלאכים.
אנחנו נדרשים [להשתדל].
את אומרת שאת נופלת ואז את מרגישה בכלל אבודה..
סוד ההצלחה הוא לא להתייאש,
ממש כמו בדיאטה,

המלחמה האמיתית היא אחרי הנפילה-האם שם את מוותרת לעצמך או לא. אם נפלת וקמת- אז עמדת בנסיון. אם התייאשת- תצטרכי בהמשך יותר כוחות כדי לקום.

הידיעה הזו קצת מרגיעה, היא מזכירה לנו שהנפילה אינה סוף העולם, וממילא יש יותר כח לקום.

["אבל ה´ יתברך רוצה שנשריש בנפשנו שאין הוא דורש מאיתנו שום הצלחות ושום תוצאות ושום הרגשת הלב, רק דבר אחד ויחיד חפץ ה´ יתברך מאיתנו: להשתדל, להשתדל ושוב להשתדל."]

(הרב זילברברג, שיחות התחזקות של אלול ותשרי).

הקב"ה קורא לנו אליו, בפרט בחודש אלול.

כדי לחזק בפנים חיבור לדבר מסוים, עלינו להגיע להזדהות שכלית עם אותו הדבר-
ברגע שתלמדי יותר, תקראי יותר, תשמעי שיעורים יותר- תגדל לך ההזדהות עם עבודת ה´.
את תרצי יותר וממילא תרגישי מחוברת יותר.

אני ממליצה לך לקרוא ספר שקשור לאמונה: את יכולה לקרוא:"דע מה שתשיב לעצמך"- של הרב זאב קרוב, "בגן האמונה" של הרב הרוש או ספר של הרב אבינר- יש לו מגוון ספרים על אמונה.

את יכולה לשמוע שיעורים (יש באתר של מכון מאיר שיעורים מקסימים)או ללכת לשיעורים.

חיזוק של האמונה ע"י לימוד, חיזוק הרצון שלך והשתדלות להשתפר, וכמובן אי ייאוש מנפילות (הם תמיד יהיו והינם חלק ממהלך חיינו…)- כל זה זה להיות עובד ה´ באמת!!

כתוב בשיר השירים: "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי…"

אנחנו צריכים לפתוח פתח לריבוש"ע,להכניס אותו להיות נוכח בחיינו, זהו עובד ה´.

מאחלת לך הרבה הצלחה וטוב!
שהימים הגדולים הללו יאירו בך,
שיהיה הרבה הצלחה!
פה לשאלות,
צופיה
tsofia641@gmail.com