ליל הסדר. לילה שהוא ביסוס האמונה. מהלילה הזה כול אמונתנו בבורא עולם מתחילה. ואחרי שהזמנו את העניים לאכול אתנו, שאלנו שאלות, והנה אנחנו מתחילים לענות תשובות ולספר ביציאת מצרים ומה שאנחנו אומרים זה ["מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"]
עם הקטע הזה מתאים לפתוח את ההגדה?! אזכור לא נעים בכלל המזכיר את עבודה זרה של אבותינו. ואם נמשיך בהמשך הקטע אנחנו מזכירים את תרח ואת נחור, רגע, ממתי אנחנו מציינים שתרח היה אבינו? הרי אנחנו הרבה פעמים מתפארים בשלושת אבותינו אך תרח הוא לא אחד מהם.
[אז למה בלילה הזה אנחנו מזכירים שאבותינו היו עובדי עבודה זרה?]
אנחנו שואלים בתחילת הסדר מה נשתנה? הכול השתנה!
אברהם אבינו בתחילת דרכו היה עובד אלילים, ורק בגיל 48 (לדעת רוב המדרשים) הוא התחיל את דרכו לאמונה. עובדי אלילים מאמינים ב"אין חדש תחת השמש", אין חידוש בעולם, הפסל הוא אותו פסל שהיה אתמול והמציאות יציבה ואינה משתנה. אדם המאמין בכוח הפסל גם הם הוא פסל והוא מאמין שהכול מוכתב מראש ומתנהל לפי העבר
למול תפיסה זו, אברהם בגיל 48 מוצא את הכוח לצאת מהקיבעון הזה ועובר אל עולם מתחדש ומתבונן. הוא מתחיל לשאול על עצמו ועל העולם וכך מגיע למסקנות חשובות על החיים. אם נשים לב, רוב פניותיו של אברהם לה' הן בשאלות ("במה אדע כי אירשנה?" "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" וכו'). שאלות מעידות על התקדמות כי בלי שאלות אדם לא מתקדם ורק אדם שואל הוא אדם מתקדם ומתחדש.
גם ביציאת מצרים בכל עשרת המכות אנחנו רואים התחדשות מתמדת ושבירת הגבולות. ה' פרץ את כל חוקי הטבע ביציאת מצרים כדי לשבור את הקיבעון הזה של האלילות.
האמירה שאנחנו רוצים להנחיל לעצמנו בליל הסדר ועמה אנחנו פותחים את ההגדה- [התחדשות!] ליל הסדר מחנך אותנו להתבונן על העבר אך לזכור שהעבר לא מגדיר אותנו. מהעבר נצא לחיים החדשים, לחירות. כשם שלא נתקענו בכך שהיינו עבדים במצרים והמשכנו ונהיינו לעבדי ה'. כך גם בחיים, אנחנו לא המשך של הרע שהיה אתמול, אלא המשך של הטוב שהיה אתמול. אם עשינו רע עלינו להשאיר אותו מאחורינו ולהמשיך הלאה אל הטוב.
כזה הוא בן חורין. אדם שבעת הצורך יכול להשתחרר ולעזוב את משקעי העבר ולסלול לעצמו נתיב הליכה חדש. לא להתמכר ולהתקבע במה שהיה.
פסח שמח! שנדע להתחדש ולהתקדם תמיד!
רינת, חברים מקשיבים.
