צבא וישיבה

שלום.
בראש ובראשונה יש להבדיל בין מה שראוי להיות "לכתחילה", המצב האופטימלי, לבין האפשרות ליישם זאת בפועל.
לימוד התורה ושירות בצבא שתיהן מצוות בהן מחוייב כל אדם מישראל (ליתר דיוק, בשירות בצבא אנו מקיימים מספר מצוות: כיבוש ארץ ישראל, כפי שכותב הרמב"ן שהמצווה היא שהארץ תהיה בשלטון ישראל, קיומו של הצבא מגדיל את אפשרות ישוב ארץ ישראל בקרב יהודים רבים יותר, וכן בכך מקיימים את מצוות "לא תעמוד על דם רעך"). מהו המינון בו מחוייב כל אחד בכל אחת מהמצוות? ביחס ללימוד התורה, ניתן לומר על קצה המזלג שיש שני חלקים בהם מחוייב כל אדם: ידיעת יסודות התורה, כדי שידע כיצד עליו לנהוג וכיצד להתייחס למאורעות חייו לפי הדרכת התורה, וכן קביעות עתים לתורה (להרחבת העניין ניתן לעיין בפניני הלכה חלק ד). מעבר לכך הדבר תלוי בתפקידו של כל אחד בעולם, ע"פ כשרונותיו המיוחדים והצורך הלאומי.
בשירות בצבא ניתן לומר שהמינון נקבע ע"פ כלל הציבור, שכן העמדת צבא היא בראש ובראשונה חובתו של הציבור. על כן המצוה היא לשרת 3 שנים, או באופן אחר המוסדר ע"פ חוק.
האדם האידיאלי לענייננו הוא דוד מלך ישראל: גדול בתורה וגדול בצבא. באופן פשוט כל אחד צריך למלא את חובתו הצבאית בזמן שנקבע ע"י כלל הציבור, אלא שכאן נכנסים שיקולים נוספים, עליהם שאלת. ניתן לחלק אותם לאישיים וכלליים.
א. כאמור, כל אדם צריך לבנות את הקומה התורנית הבסיסית, הכוללת ידיעת המצוות המעשיות, ידיעת עיקרי האמונה והתרגלות לקבוע עתים לתורה. פעמים רבות אחרי הצבא קשה לעשות זאת באופן יסודי, משום שאז מוטלות על האדם חובות נוספות של בניית משפחה ופרנסה.
ב. יתר על כן, יש אנשים שהצבא לא רק שימנע מהם לבנות את הקומה הבסיסית הנ"ל אלא יפגע בה. כיון שהאוירה בצבא עדיין אינה במצבה השלם, השירות בצבא ללא הכנה מתאימה עלול לפגוע ברמה הרוחנית של החייל, והדבר ישפיע על כל מהלך חייו.
מלבד שני שיקולים אישיים אלו, יש להתבונן במבט כללי על האומה כולה. כשם שאומה צריכה רופאים, חייטים, מהנדסים, מורים, אנשי מדע וחקלאים – כך עם ישראל צריך שיהיה בתוכו אנשי תורה בעלי שיעור קומה. ביחס למי שמסוגל למלא תפקיד זה, יש דעות שונות בין רבני הציונות הדתית. יש אומרים כי הדרך המרכזית היא דרכם של ישיבות ההסדר, המשלבת כבר בשנות הלימוד הראשונות את השירות בצבא עם לימוד התורה. לעומת זאת יש אומרים כי אמנם הדמות האידיאלית היא דוד המלך, אך בפועל אנו לא בדרגתו, ומי שמתאים לו להתגדל בתורה עליו לשקוע לפחות מספר שנים טובות בעולמה של תורה, ולימוד התורה הניסיון מראה שאם הדבר יֵעשה רק אחרי השירות הצבאי, הדבר מפחית את הסיכוי להתגדל בתורה אחר כך. כאן חשוב להוסיף שיקול נוסף, שתרומתו של אדם שמשקיע את כל זמנו בלימוד תורה, ללא קבלת טובות הנאה, אינה פחותה בערכה מתרומתו של אדם המשרת בצבא (כאמור, העם צריך גם אנשי צבא טובים וגם אנשי תורה טובים). זוהי משמעותם של ההסדרים הצבאיים השונים, שאמנם זמן השירות בצבאי בהם קצר מ3 שנים אך בסה"כ הזמן שבו האדם תורם למדינה הינו גדול יותר מ3 שנים – כמובן, בתנאי שאכן מנצלים את השנים המיועדות ללימוד כראוי.
לסיכום – תשובה לשאלתך: מצווה על כל אדם לשרת בצבא, אולם פעמים רבות הליכה לצבא ללא שילוב או הכנה של לימוד תורה תפגע במצווה חשובה נוספת – לימוד התורה, שהיא לב המצוות כולן. ועל כן יש לשקול זאת בכובד ראש, מומלץ מאוד לעשות זאת בעזרת תלמיד חכם.
כל טוב ובהצלחה מרובה בכל עבודת ה'.
יעקב, חברים מקשיבים
להרחבה בנושא זה:
למה תלמידי ישיבות משרתים שירות צבאי קצר יותר? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=7463
צבא לבנים ולבנות לעומת לימוד תורה- http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=6301