צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

שלום לך. שאלתך עמוקה וטובה.
מקור המושג "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" בגמרא מסכת ברכות דף ז' ע"א:
ביקש (משה) להודיעו דרכיו של הקב"ה, ונתן לו, שנאמר "הודיעני נא את דרכיך". אמר לפניו: ריבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?"
זו בדיוק השאלה שלך, ובעצם השאלה אותה שאלו במשך כל הדורות. זו גם השאלה המרכזית בה עוסק ספר איוב. תשובת ה' לפי מסקנת הגמרא שם היא: "צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור".
לכאורה התשובה בכלל בכלל לא מובנת. מדוע לרשע שאינו גמור טוב, ולצדיק שאינו גמור – רע??? האם רשע שאינו גמור הא יותר טוב מצדיק שאינו גמור?

כדי להבין זאת נתבונן בסיפור שמספרת הגמרא בסוף מסכת מכות.
ר' עקיבא והזקנים הולכים ליד הר הבית, ופתאום הם רואים שועל שיוצא מבית קדשי הקדשים. שמת לב? שועל!!! מבית קדשי הקדשים!!!
הזקנים, הם גדולי התנאים בדורו של ר' עקיבא, בוכים. אני חושב שזו התגובה שנראית הכי הגיונית.
ומה ר' עקיבא עושה?
צוחק!
שאלו אותו הזקנים: מפני מה אתה מצחק? ענה להם ר' עקיבא? מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת', ועכשיו שועלים הלכו בו – ולא נבכה???
אמר להם: לכך אני מצחק! דכתיב "ואעידה לי שני עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו". וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, זכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש', בזכריה כתיב 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים'. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת".
ומסיימת הגמרא: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
מה שחשוב לענייננו מהגמרא הזו הוא, שהמבט שלנו הוא מוגבל ומצומצם. ר' עקיבא ידע להתרומם מעל המציאות הנוכחית, מעל הקשיים והמשברים, ולראות את העתיד, וזה הביא אותו להיות מסוגל לצחוק גם כשראה שועל שיוצא מבית קדשי הקדשים.
וכך גם "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" הוא באופן זמני בלבד. אבל לטווח ארוך, במבט כולל, צדיק – וטוב לו, רשע – ורע לו.
ה'רע' מכפר על מיעוט עוונותיו של הצדיק.
דרך ה'רע' אפשר לפעמים להרויח הרבה דברים שלא היינו מרויחים דרך הטוב.
לעומת זאת הטוב של הרשע הוא זמני, הרשע שקוע כל כולו בעולם הזה, ולכן את השכר על מעשיו הטובים המועטים הוא מקבל במקום שלו, במקום שבו הוא רוצה לקבל את השכר – בעולם הזה.
זה לא רק זה. לקב"ה יש עוד חשבונות שלא תמיד אנחנו מבינים, כמו שחייל פשוט אינו מבין תמיד את כל מהלכיו של הרמטכ"ל. לפעמים לאומה רשעה טוב כי היא צריכה להיות המקל בו ה' משתמש כדי לייסר את ישראל, כדי שיחזרו בתשובה – "כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך". אחרי שישראל חוזרים בתשובה, כבר לא צריך את הרשע, והוא נופל. זה בדיוק מה שהיה בפורים. המן – ראש השרים, שמח וטוב לב, הכל מצליח לו. היהודים – בצרה גדולה. ופתאום בבת אחת מהפך. וכמו שכתבתי, יש לה' עוד הרבה שיקולים – מה שבטוח, הכל לטובה! ה' אוהב אותנו ומתנהג איתנו כמו שאב מתנהג עם בנו!
המשמעות המעשית של המושג היא – להגדיל ראש! לא להסתפק במבט מצומצם ונקודתי, שיכול להביא לידי יאוש מצד אחד, או זחיחות הדעת מצד שני! בהסטוריה ראינו עמים רבים שהיו בשיא הצלחתם אבל פתאום בבת אחת הם נפלו, כי סיימו את תפקידם (האימפריה הרומית, העותומנית, הנאצים ימח שמם ועוד). כך אומר הנביא במשלי "לפני שבר – גאון". עם ישראל הוא העם שסבל הכי הרבה, אבל אנחנו מובטחים שבסופו של דבר עם ישראל יחזור לעצמו ולמקומו הנכון.
ב"ה אנו רואים בעינינו איך עם ישראל שסבל במשך כל שנות הגלות חוזר לעצמו, למקומו ולעצמאותו. ויהי רצון שנראה גם בהשלמת התהליך, ונראה בקרוב ממש איך "הרשעה כולה כעשן תכלה", וכל אויבי ישראל יבוערו מהעולם.
מצאתי באתר עוד תשובה שעוסקת בעניינים דומים:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=27172
חיים טובים ושמחים!
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il