אנו מפרסמים כאן סיכום שיעור של הרב אורי שרקי.
לימוד פורה!
ט"ו בשבט הינו יום שאינו מופיע בתורה או בנביא, במשנה מופיע אזכור שלו, אבל לדיני מעשרות בלבד, ולא לעניין שמחה!
מה, אם כן, מקורו של יום זה?
אם ננסה לברר ממתי בדיוק מתחיל היום, נראה שישנן מספר התחלות.
האנשים הרגישים פחות, יחושו שהיום הגיע רק בצהריים.
האנשים ה"רגילים", לעומת זאת, יחושו בכך כבר בזריחת החמה, והרגישים עוד יותר יאמרו שהיום מתחיל עם עלות השחר, אך ישנו סוג שונה של אנשים.
ישנם אנשים, שרגישותם גבוהה מאוד, ולכן, כבר בחצות היום, כאשר הארץ מפסיקה להתרחק מהשמש, ומתחילה להתקרב אליה, כבר הם חשים שהגיע יום חדש! כך, למשל, דוד המלך היה קם בחצות הלילה, ומתחיל להודות לה' על היום החדש! כך גם נוהגים המקובלים, שקמים בחצות הלילה כדי ללמוד ולהתכונן לתפילת שחרית!!!
הדבר דומה גם לגבי הגעתו של הקיץ, כאשר יש שיחושו בכך רק בחודשי הקיץ עצמם (סיוון, תמוז, אב), יש שירגישו כבר בפסח, חודש האביב, ויש רגישים יותר, שיחושו בהתחדשות האדמה עם סופו של שיא החורף – בט"ו בשבט! ומה הקשר של זה לחג? אם אנו באמת חוגגים רק חג "חקלאי"?
אנו יודעים, כי הגלות נמשלה לחורף,או לילה, כאשר קר ואין אור, ואילו הגאולה נחשבת תמיד לבוקר, או ליציאת השמש:
"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא (=בזו) בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בירבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת" (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות פרק א דף ב טור ג)
והנה, בדיוק באותה צורה, ישנן גם רגישויות שונות לגאולה!
בפסח, התורה מדברת על יציאת מצרים "בעצם היום הזה" (שמות י"ב, מ"א), ו"עצם" פירושו מרכז, כלומר, בשיא היום, כאשר השמש בשמים… אנשים המזהים את הגאולה רק אז, יסכימו להאמין שהגאולה הגיעה רק כאשר יראו את בית המקדש בנוי על מכונו (במהרה בימינו, בע"ה), ולא רגע לפני כן…
בפורים, לעומת זאת, כבר אפשר לחוש גאולה, אבל צריך להיות רגישים יותר, שכן באותה תקופה עם ישראל נמצא בהסתר פנים, ובגלות, אבל בכל זאת, המזמור שאנו אומרים ביום פורים (תהילים כ"ב) הינו "למנצח על איילת השחר", כלומר, מי שרגיש, יכול כבר לחוש בעלות השחר, למרות שעדיין אין אור של ממש!
בט"ו בשבט, לעומת זאת, צריך להיות ממש רג
