קינאה בחילונים

שלום לך.
אנו מצרפים תשובה שכתבנו למישהו ששאל שאלה דומה, בתקווה שהדברים עונים על שאלתך. אם יש צורך אל תהססי לפנות אלינו שוב.
שלך תמיד
חברים מקשיבים

שאלה: לחברים מקשיבים שלום,
קוראים לי מאיר ואני לומד בכיתה יא' בישיבה תיכונית. אגלה לכם סוד כמוס. תמיד קינאתי בחילונים. על מה, אתם שואלים? על הכול.
על זה שהם נהנים מהחיים, רוקדים בדיסקוטקים, מבלים עם בנות, ומכייפים כל הזמן.
שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני לא מאמין בה' ובתורה, אבל קשה לי לראות איך הם כל הזמן נהנים וחווים חוויות מרגשות, בעוד שאצלנו בישיבה האטרקציה הכי גדולה זה להזמין פיצה מהחנות במרכז העיר. אין חוויות, אין התרגשות, אין עוצמות של חיים.
זה ממש מעיק עלי. אשמח מאד אם תוכלו להתייחס לעניין.
מאיר
תשובה: שלום מאיר,
התחושה שעליה אתה מדבר, מוכרת ומשותפת לרבים. אנחנו רואים ברחוב, צופים בסרטים או קוראים בספרים על חיים שנראים כל כך נוצצים וזוהרים ומקנאים. לנו – הרי 'אסור'.
כן, כולם יודעים ש'לא כל מה שנוצץ הוא זהב' ושתמיד מבחוץ הכול נראה מושלם ולא תמיד כך גם בבית, ביומיום. ובכל זאת…
ננסה להסביר מדוע תחושה זו היא מאד ראשונית, וכיצד דווקא בעקבותיה, אנו חייבים להעמיק בדרכנו.
ובכן, נתחיל בשאלה הכללית יותר- מדוע בעצם ברא הקב"ה מצד אחד הנאות, בילויים, חושים, ומצד שני, מצווה עלינו בתורה כל כך הרבה איסורים והגבלות שמונעים מאתנו ליהנות מהעולם עד הסוף? האם זה רק כדי להקשות ולעצבן אותנו, ולבדוק האם אנחנו עומדים בנסיון ההקרבה? כיצד, אם כך, אפשר לשמוח בעבודת ה' כשבעצם כל החיים הם 'הורדת ידיים' עם היצר הרע, מאבק מתמיד ומתיש? מדוע כתבה התורה- "ויצוונו ה' אלוקינו את כל החוקים האלה לטוב לנו", האם הכוונה רק לטוב שמחכה לנשמה בעולם הבא, אך בעולם הזה צריך לסבול? האם כל היפה והנעים שברא הקב"ה הוא רק נסיון עבורנו, מין שטן שמצופה בנייר צבעוני ועלינו רק לרוץ במסלול המכשולים בלי ליפול ברשת?
קשה לנו לקבל זאת. ה' אחד. הוא ברא הכול ודרך הכול הוא מתגלה. האהבה, הנוף היפה, ילדים, צחוק, מוזיקה ואפילו אכילה והנאה, חייבים לשאת מטען ותוכן חיובי. אך דווקא בגלל זה, דווקא בגלל שהעולם היפה הזה הוא בריאה אלוקית וגילוי אלוקי בעולם, דווקא בגלל זה חייבים למצוא את ההנאה האלוקית, האמיתית והעמוקה. שם ורק שם נמצאת השמחה והאהבה, היכן שמתגלה ה' דרך העולם, היכן שהעולם מופיע בצורתו היפה באמת.

אנסה להסביר זאת יותר בעזרת משל. בחור קונה ב 15 שקלים חפיסת סיגריות – מעשן בשרשרת. 'תן להנות מהחיים'! הוא מפטיר תוך כדי גלגול טבעות עשן לאוויר. ובכן, במבט ראשון המעשן נהנה כרגע מטעם החיים שעל קצה הלשון. הוא מרגיש את ההנאה, כאן, חזק ועכשיו. הצרה היא שלאחר כמה חודשי עישון, הבחור הנהנה כבר לא רץ מדרגות, לא עבר 'גיבוש', משתעל, אינו חופשי ומשוחרר ונשימתו קצרה. ריח פרחי האביב כבר לא כל כך מדבר אליו. נובל'ס יותר חזק. גם כספו נשפך כמים על סיגריות וכו' וכו'. בוא נדבר עכשיו על הנאה בחיים. לא ברור לי שבגדול הוא יותר נהנה בחיים. את ההנאה האצילית יותר של החיים, של הבריאות והנשימה העמוקה של ריח הפרחים, הוא המיר בעשן, שאחרי כמה שנים, גם לדעתו, זה לא כזה להיט, אבל אחרי כל כך הרבה זמן, מי יכול להפסיק…

זוגות זוגות הולכים מחובקים לקולנוע. טעם החיים. האם הם לא מאבדים לדעת את העוצמה של הראשוניות והזַכות (מלשון זך) שבאהבה האמיתית לשותפתם לחיים? מה הבדל בין משחקי רומנטיקה המדגדגים את התחושות לבין סערה רומנטית עמוקה המציפה את האוהב אהבת נשמה? מה נאמר למי שמטמא את עיניו, 'שוטף אותם', אך בד בבד מאבד את התום והטהרה, האם הוא הרוויח בחיים או הפסיד? מי יותר נהנה בחיים, מי שמגדל את עצמו ואת ילדיו לאידיאלים, לענווה, לאהבת ישראל ואהבת ה', או מי שחי ב'סבבה', 'דופק ראש'? או אולי מי שסתם 'מעביר את הזמן', חי,עובד, מבלה וחוזר חלילה?
באה התורה ואומרת – ניתן למצות את לשד החיים של העולם, רק אם משרים בו שכינה. "ראה אנוכי נותן לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע ובחרת בחיים". הטוב של ההתענגות על ה' הוא טוב בעוה"ז ובעוה"ב. הוא מכוון נכון את החיים, מאזן את הרוחניות ואת הגשמיות ומנתב כל כוח באדם ובעולם למקומו.

הכוזרי אומר שברכות הנהנין הקודמות לאכילה, באות כדי לרכז את ההנאה מהאוכל.

אינו דומה מי שמבין את הברכה שבאה לידיו ע"י הפרי הגדל על העץ שברכו ה' במטר ובגדילה, שמבין את ההקשר שבו ה' בעצמו נותן לו אנרגיה ושמחה ע"י התפוח הקטן הזה, למי שאוכל את התפוח סתם כך כדבר המובן מאליו –'יאללה תביא ביס'.

כך גם לימודים, עבודה, צבא, משפחה ואפילו בחינות ועונשים, יכולים לקבל משמעות מתוך מבט ערכי ומאמין ולתת לאדם רצון בכל דבר וממילא שמחה ו…כן – הנאה! הנאה אמיתית מהחיים!

נחזור לשאלה שבה פתחנו- העולם הזה הוא לא מרוץ מכשולים. העולם הוא המצע, בו על ידי עמלנו נוכל להשרות בתוכו שכינה ולקבל את הברכה שבו. או אז יתברך המטר, יומתקו ויגדלו הפירות, ונשמח באמת, כי הרי נגלה את מה שעומד ביסוד ושורש העולם.

מאיר, זהו מבט אמוני על החיים שצריך ודאי להעמיק בו יותר ולחיות אותו, לא מספיק לקרוא פעם אחת איזה מאמר ו'זהו, אני בפנים'. מבט כזה נותן 'משקפיים' אחרות להסתכל בהם על הנאה ומיצוי החיים.

ספרי האמונה, לימוד התורה וקיום המצוות הולכים ומשרישים בנו את המבט הנכון על החיים ואת הצורה הנכונה לחיות אותם. מהמקום הזה, אני חושב, עולה מתוכנו הזכות והאחריות שבחיים שלנו ואפשר אפילו כמעט להרגיש את השירה המגיעה מבפנים- 'אשרינו מה טוב חלקינו'!

בהצלחה
אייל, חברים מקשיבים