קנאה

בס"ד

שלום לך,
כיף לשמוע שיש לך חברה כזו, שבמחיצתה את רוצה ושואפת להיות טובה יותר. זוהי חברות נפלאה, ולדעתי, זהו אחד המדדים החשובים ביותר לחברות בונה ואמיתית (- הרצון להיות טוב יותר במחיצת החברה).
עם זאת, יחד עם הרצון להיות טובה יותר במחיצתה, את מרגישה קנאה. קנאה בחברתך- במידות שלה, בצניעות שלה וכו´… הקנאה שאת מדברת עליה היא [טבעית] ומובנת, וטבעי שתבוא יחד עם השאיפה והרצון להיות טובה יותר. ואעפ"י כן, צריך לתת לה את המקום המיועד לה- בפרופורציות ובחשיבה נכונה. לכן, הייתי רוצה להתייחס לעניין משני כיוונים:
1. ישנה תוספת בתפילה, בסוף תפילת שמונה-עשרה, ואני מצטטת לך חלק קטן ממנה: "יהי רצון מלפניך, ה´ אלוקי, ואלוקי אבותיי, שלא תעלה קנאת אדם עליי ולא קנאתי על אחרים…ותן בליבי הכנעה וענווה…"- התוספת הזו, מלמדת אותנו שיעור חשוב. לכאורה, איך אפשר בכלל לשלוט על רגש? איך אפשר בכלל להחליט "לא לקנא"? ומה אפשר לבקש על כך מהקב"ה?!- הנה, את מספרת שיש לך חברה שאת כ"כ אוהבת- ובכ"ז את מרגישה כלפיה קנאה…
יתירה מזאת, איך אפשר לבקש על קנאתם של אחרים?!- אם עם קנאתנו שלנו אנו לא מצליחים להתמודד, קל וחומר שעם קנאתם של אחרים…
המפתח לתשובה טמון בחלק השני: "…ותן בליבי הכנעה וענווה…"
הסבר:
הגדרה של ענווה אמיתית היא: הכרה עצמית של האדם על כל יתרונותיו וחסרונותיו והבנה שלמעשה, כל אלו (היתרונות והחסרונות) הנם מהקב"ה.
אנו טועים לחשוב שאדם עניו הוא זה שמצטנע בפינה כשמדברים בשבחו, ו"מקטין" את עצמו ליד אחרים בכל הזדמנות. זוהי טעות יסודית. אדם עניו [לא מקטין] את עצמו, אלא [מכיר] בערך עצמו, מכיר באמת- על כל צדדיו, החזקים והחלשים. [ומבין ומרגיש] שכל המעלות שהוא התברך בהן, לא באו מכוחו, אלא [כמתנה] מהקב"ה.
כמתנה- ככלים לממש את הפוטנציאל המיוחד הטמון בכל אדם והתפקיד המיוחד לו.
ברגע שנבין ונכיר בכך שלכל אחד הקב"ה ייחד תפקיד אחר בעולמו, ומכח התפקיד, לכל אדם יש נתונים אחרים (תכונות, מעלות, כשרונות)- הקנאה תתפוגג מאליה…
את מבינה? המעלות שאת רואה אצל חברתך מיועדות ומיוחדות לה, כמו שמעלותייך ייחודיות לך. ולשתיכן יש מקום ואיכות מיוחדת.
אין זה אומר, כמובן, שלא צריך לעבוד, להתקדם ולשאוף תמיד כלפי מעלה, אך ההבנה שהמעלות שלה [לא באות על חשבון] אלו שלך – יכולה להכניס את הרגש למסגרת נכונה יותר.

2. קנאה יכולה לשמש כמנוף חיובי לעבודה אישית גדולה יותר, והיא מבורכת כשהיא נובעת מן [המקום המתאים וההבנה הנכונה] (ע"ע הנקודה הקודמת). חז"ל הגדירו סוג זה של קנאה כ: "קנאת סופרים" ואף הוסיפו ש: "קנאת סופרים תרבה חכמה" (תלמוד בבלי, בבא בתרא). קנאה כזו היא חיובית, ואף נצרכת לצמיחה והפריה הדדית וגורמת להתעלותם של שני הצדדים…

לסיכום, התחושה שלך מובנת וטבעית אבל חשוב לסייג אותה ולנתב אותה באופן חיובי.
מקווה שהדברים עזרו לך, ואם לא- תמיד אפשר לחזור ולהתייעץ…
אשמח לשמוע ממך בכל עניין!
שנה טובה וגמר חתימה טובה,
חנה.
nanchi18@gmail.com