שלום..
יש לי כמה שאלות על מיקרה שקרה לי אשמח לדעת את התשובות…זה אומנם קטנוני אבל מציק…אז ככה…[אני בת 15 …לצורך הענין]
לפני חודשיים שלושה ככה חברה שלי ואני הלכנו לטיל …באותו זמן סגרו את הרחוב וחגגו בחוץ המון אנשים…פשוט המון…חברה שלי ואני טיילנו והתישבנו על חצי ספספל היחיד הפנוי ליד חבורת אנשים שישבו על הספסל..כשקמנו להמשיך ללכת..פתאום קפ אחד מהם וניסה להתחיל איתי איך שאומרים…הוא ניסה לשכנע אותי לשמור איתו על קשר ולצאתי איתו וכולי…ואני אמרתי לו לא מפורשות…הוא לא קיבל את הלא והמשיך לשכנע ולהפציר…והתקרב לעברי יותר…פה התחלתי להריח שמשהו פה לא בסדר…אבל לא עשיתי כלום..והמשיך לנסות לשכנע בעוד אני מנסה לשלוף תרוצים הולמים לסרוב שלי…פתאום הוא העביר את היד שלו לאורך כל הגב שלי ולאורך כל היד..אני ישר קפתתי אחורה 2 מטר בבהלה…הוא ראה את זה וניסה להתקרב שוב אני מלמלתי משהו ובאתי להמשיך ללכת[יותר נכון לברוח] ואז הוא חסם אותי וניסה לגעת שוב וחברה שלי עקפה אותו איתי..והלכנו…השאלות שלי הם ככה:
א. האם חטאתי באיסור נגיעה? אני משתדלת מאד לשמור…אני מכירה בנים…ואף אחד לא התנהג אליככה…לכן לא היתי מוכנה…אבל אולי חטאתי בכך שכבר מהתחלה שראיתי שמשהו לא בסדר ולא התרחקתי…ואז נתתי לו לגיטימציה לגעת..?
ב. אולי בכלל מלכתחילה לא היינו צריכות לשבת שם בספסל למרות שרק הספסל הזה נמצא פנוי? כי ראני שישי שם רק גברים וזה לא מתאים…?
ג. הרבה מאד פעמים אני נזכרת בו וזה מגעיל אותי למרות שהוא לא עשה כלום וזה סתם קטנוני לשאול על זה….האם אני חוטאת בכך שאני חושבת עליו או על מה שהוא היה יכול לעשות לי אם היתה לו אפשרות…?
אשמח מאד לתושבה בהקדם…כל זה קצת מציק ומעיק…וקשה לחשוב שאולי חטאתי בנגיעה אחרי שאני כל כך הרבה משתדלת…
תודה מראש…וסליחה על האריכות…
שלום לך,
עברת חוויה ממש לא נעימה.
יישר כח על התהיות והשאלות. רואים שהחוויה הזו השאירה עלייך רושם לא נעים בכלל, במיוחד לאור כך שאת מאד משתדלת ועובדת על כל העניין הזה של ´שמירת נגיעה´.
נעשנה על שאלותייך אחת אחת:
א. לא חטאת באיסור נגיעה. אותו גבר כפה את עצמו עלייך, ואת הנגדת ובכל זאת הוא נגע בך. כך שזו לא אשמתך.
ב. אולי באמת לא הייתן צריכות לשבת באותו ספסל, אבל עדיין אין זה אומר שאם כן ישבתן שם אז אתן מעוניינות בחברת אותם גברים שגם ישבו שם. זו לא אשמתך!
ג. את לא חוטאת במחשבות אלו, אבל למרות החוויה הלא נעימה, אני ממליצה לך לנסות לחשוב על כך כמה שפחות. שוב, אני בטוחה שזה לא פשוט, אבל אין לך ברירה. תכריחי את עצמך לא להיכנס לזה מחשבתית. ואל דאגה- הזמן יעשה את שלו.
הלוואי ויהיו לך המון כוחות להתמודד עם זה!
רק טוב,
אודלי-ה
ODELYA@SHORESH.ORG.IL
