קרובת משפחה שלי נפטרה

שואלת יקרה שלום לך!
כמה קשה וכואב! אני מזדהה איתך ביותר, שכן גם אני איבדתי קרוב משפחה אהוב ויקר מאוד, לפני זמן קצר. הכאב הוא עצום, והזכרונות והגעגועים לא מרפים…
ממכתבך, נראה שאת נמצאת בשלב ראשוני של התמודדות עם האבל, כיוון שאת מציינת שזה עדיין טרי. בשלב הראשון אנו עדיין לא לגמרי קולטים שהמוות אכן התרחש, וזו אחת הסיבות לכך שזה לא מרפה מאיתנו. אנו מנסים להעביר בראש תמונות של האדם היקר שאבד, ולעבד את העובדה שאכן לא נראה אותו שוב. בשלב זה חשוב מאוד לשתף אנשים בתחושות הכאב והקושי, ובאמצעות זאת להתחיל לעכל לאט לאט את העניין. אני מבינה מאוד את נטייתך להסתגר בתוך עצמך עם כאבך, אולם לדעתי עלייך לעשות מאמץ גדול לצאת מעצמך ולשתף אחרים בכאבך. בהתחלה זה יהיה קשה, אך לאחר שתצליחי לעשות כן, תחושי כמה השיתוף משחרר ומאפשר לעמוד מול המציאות המרה עם יותר כוחות ועם יכולת להביט הלאה. נסי למצוא בקרבתך אנשים שנוח לך יותר לשתף אותם ברגשותיך ועשי כן. אם את מרגישה שאת לא מסוגלת לכך, פני לקו הטלפון של "חברים מקשיבים" לקבלת יעוץ למי ניתן לפנות עם תחושותיך אלו. אל תישארי איתם לבד. אני בטוחה שגם קרובת משפחתך הייתה תומכת בך לעזור לעצמך. פנייתך אלינו היא שלב ראשון וחשוב בעזרה שאת מגישה לעצמך – המשיכי בכך.
מעבר לשיתוף, הרי שחשוב כי תמלאי את חייך בעשייה חיובית ובונה, אשר תאפשר לך לנתק את עצמך מהמחשבות העצובות הרודפות אותך. לימודים, חברה, פעילות התנדבותית, קריאה, או כל פעילות לפי מה שמתאים לך, יוכלו לתת לך את הדחיפה שאת זקוקה לה בחזרה לחיים.
בין הפעילויות שאת עושה יכולות להיות גם פעולות של הנצחת קרובתך שנפטרה. הנצחה זו תיתן לך אולי יכולת נוספת לבטא את הקושי שלך, וכן תגרום לך לחוש שבאיזה שהוא מובן, קרובתך היקרה מוסיפה לחיות בקרב אוהביה. פעולות חיוביות, כמו עזרה לזולת, הפצת תורה וכו´, מעבר לכך שיש בהם כדי לחבר אותך באופן חיובי לזכרה, הרי שיש בהם באמת בכדי להעלות את נשמתה במקום שבו היא נמצאת. חשוב גם לחזור ולהפנים את העובדה, שהכאב הוא שלנו והוא עצום וגדול מלהכיל, אך קרובתך עצמה נמצאת בעולם שכולו טוב.
אני ממליצה לך לקרוא מאמר חשוב בעניין זה באתר של ישיבת בית אל –
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=3407
אני מאחלת לך ולמשפחתך, שלא תדעו עוד צער, ושהקב"ה יחבוש את פצעיכם הכואבים…
אך טוב!
שפרה
shiframish@gmail.com