קשה באימונים קל בקרב

שלום לך חירות. השאלה שלך נשלחה (בטעות, אך כנראה שלא במקרה- הכל מאת ה') אל שני משיבים אז אנחנו מצרפים לך את שתי התשובות. כל טוב.

חירות שלום
אני רוצה לפתוח במשפט ידוע ונדוש, אבל בכל זאת נכון מאוד. "החיים זה כמו לרכב על אופניים, אם קשה לך סימן שאת בעליה!".
אף אחד לא יודע את החשבונות של הקב"ה. ובודאי שאיננו יכולים לומר שמאורע כזה או אחר נגרם בגלל חטא כזה או אחר.
מופיע בגמרא שמי שבאים לו ייסורים צריך לפשפש במעשיו, אבל אין זה אומר שאנו יכולים לעשות קישור ישיר בין חטא לעונש. זה תמיד דבר טוב לבדוק את עצמנו ולחפש היכן להשתפר, וברמה זו ניתנת ההוראה לאדם לפשפש במעשיו. באופן כללי אפשר לדייק את השאלה, במקום לשאול [מדוע] הדבר קרה לי?, לשאול [מה] אני לוקח מפה [הלאה]? בהסתכלות לעתיד ולא לעבר.
אם את מרגישה ששום דבר שאת עושה לא מצליח לך יש כמה דברים שצריך לבדוק. הדבר הראשון – אולי את קשה מדי עם עצמך? ייתכן שאת מחשיבה ככישלון דבר שהצלחת בו אבל לא ממש. לדוגמא אם קיבלת במבחן 80 ולא 100 זה נחשב לכישלון או להצלחה? וציון במבחן הוא רק דוגמא, יכולים להיות עוד הרבה דברים כאלה בהם איננו מסתפקים בתוצאה טובה בהתאם ליכולתנו, אלא אנו מצפים מעצמנו לתוצאה הטובה ביותר. נקודה נוספת האם באמת אינך מצליחה בכלום? אנו נוטים לפעמים להמעיט את ההצלחות שלנו מתוך ענווה, ולהגדיל את הכישלונות. באופן כללי אנשים נוטים לפעמים לשפוט את עצמם בצורה מאוד ביקורתית ומחמירה. אבל כאשר מופיע במסכת אבות ´הווי דן את כל האדם לכף זכות´ זה בראש ובראשונה את עצמך. לכן כולנו צריכים להשתחרר מההרגל הזה של לשפוט את עצמנו בחומרה.
אם כך שבי זמן מה עם עצמך, ותתחילי לחשוב על דברים שעשית וכיצד הצלחת בהם. שימי לב – אל תבטלי דברים קטנים שהצלחת בהם, וחפשי גם בדברים שלכאורה נכשלת בהם, האם באמת נכשלת או שעשית כמיטב יכולתך והוצאת את הדברים על הצד הטוב ביותר ולכן בעצמך הם בהחלט יכולים להיחשב כהצלחה?
דבר נוסף שיכול לגרום להרגשה הזאת של ´כלום לא מצליח´ זה שאולי את פשוט מנסה לעשות דברים שלא טובים לך, ולכן את לא מצליחה וזה מתחלק לשני דברים. אפשרות אחת שיש דבר מה עקרוני בחייך, איזה כיוון עקרוני שאת טועה בו. אפשרות נוספת היא לבדוק כל מקרה לגופו ולחפש היכן שגית במעשייך. כמובן שאת הכל צריך לקחת בערבון מוגבל, כי כפי שאמרנו בהתחלה איננו יודעים את החשבונות של הקב"ה. כדאי מאוד בתהליך הבירור הזה להעזר בדמות חינוכית כלשהי – רב, מורה, מחנכת או מדריכה. מישהו שיוכל לעזור להסתכל על הדברים בראיה יותר כוללת. וכך להתקדם לאט לאט ולמצוא מה עליך לעשות [מכאן ואילך].
באשר לענין של קשה באימונים וקל בקרב, הוא אומנם נכון מאוד אבל אינני חושבת שזה שייך כאן, משום שבחיים אי אפשר לדבר על ´אימונים´ ו´קרב´. לכל יום בחיינו, לכל תקופה בחיינו יש משמעות בפני עצמה, ואי אפשר לדבר על תקופה מסויימת כתקופת אימונים לחיים האמיתיים שהם קרב. הילדות זה חיים אמיתיים (ובמובנים מסויימים אפילו יותר) לא פחות מהחיים של האדם הבוגר. לכן קשה לדבר על ´אימונים´ בחיים. גם על קרב כתיאור של החיים קשה לדבר. להסתכל על החיים ככקרב זו גישה מאוד פסימית לחיים.
עוד נקודה אחת אחרונה וחשובה. לפעמים במהלך החיים קורים לנו דברים שלא נראים טובים, ואפילו די רעים. משהו שמאוד רצינו להתקבל אליו ולא הצלחנו, מבחן חשוב שנכשלנו, בעיות בחברה וכן הלאה. אבל כל מה שקורה בעולם קורה לטובה! אומנם לא תמיד אנחנו רואים זאת. לפעמם אנחנו כן מצליחים להבין אחרי כמה זמן למה הדברים היו טובים, ולפעמים לא, אבל יש לנו השגחה פרטית, ואלוקים דואג לכל מה שקורה לנו, כך שהכל [טוב]. נוהגים לומר שהכל לטובה, אבל אני כאן לפי גישתו של רבי עקיבא מדייקת הכל טוב. לא שבסוף הדבר הרע יתהפך לטובה אלא שכבר עכשיו הוא טוב, פשוט איננו יכולים לראות זאת עכשיו. בסוגיה בגמרא שעוסקת בנושא נפסק להלכה שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אולם הברכה היא אינה אותה ברכה (ברוך הטוב והמטיב מול ברוך דיין האמת). זאת משום שיש הכרה שלמרות שהכל [טוב] אין ביכולתנו להבין זאת בדר"כ.
אני מאחלת לך המון בהצלחה בהמשך, ואל תשכחי הכל לטובה (הכל טוב…) את גם מוזמנת לחזור אליי למייל גם בנושא הזה, וגם בשאלות אחרות.
עדה
ada@jct.ac.il

שלום רב לך חירות.
לכולנו יש תקופות שאנו מרגישים שלא הולך לנו. פתאום מרגישים שיש איזה קושי, איזה ניסיון.
כיוון שאיננו יודעים את דרכי ההנהגה של הקב"ה עדיף לא להפיל את עצמינו לייאוש ולחשוב שהדבר מגיע לנו בגלל עבירות שעשינו. כמובן יש שכר ועונש, ותמיד צריך לבחון את עצמינו ולעשות תשובה על דברים שצריכים לתקן אך אין הכוונה שניפול בייאוש ובעצבות.
לכן, הייתי אומר שכדאי לעבוד על זה שנראה את הנקודות הטובות של עצמינו.
תתפסי שעה רגועה ופשוט תנסי להריץ בראש את כל הרגעים היפים שהיו לך וכל מה שאת צריכה להכיר טוב לקב"ה. אבל את צריכה לכלול גם דברים שנראים מובנים מאליהם- כמו הנשיקה של אמא בבוקר, הארוחת בוקר, בעצם הנשימה הראשונה שאת נושמת בבוקר גם וכו´.
פתאום תראי שהחשיבה החיובית הן על עצמך והן על המציאות שמסביבך יכולה לשנות הרבה.
ובאמת יש צדק במה שאביך אומר כי הנסיונות מחשלים אותנו ומקרבים אותנו לקב"ה, כי כשאדם בחיסרון הוא פונה לה´ ומבקש עזרה.
לסיכום- לא טוב לך לחשוב שהנסיונות הם מחמת העבירות וליפול לעצבות, תדגישי את הטוב שבך ושבמציאות, ותתפללי לה´ שיהיה יותר קל לך בהמשך.
מקווה לשמוע ממך שהמצב יותר טוב,
ליעד.