קשה לחיות חיי תורה

שלום וברכה!
אני רוצה לומר, קודם כל, כל הכבוד על עצם השאלה ועל מה שאת מתארת…
לחשוב המון על המצוות ועל ה' – זה נפלא.
אני מנסה לחשוב היכן נעוצה הבעיה. את כותבת שאת מבינה את ההיגיון שבמצוות, ואת גם מבינה שדברים מסויימים כמו קשר קרוב בגיל צעיר אינם טובים. מכאן אני מבין שהבעיה אינה במישור הערכי, אלא רק איך ליישם מה שמבינים.
אבל אני חושב שיש כאן משהו יותר עמוק. את כותבת "הדת מגבילה אותי בכל מיני דברים, חוסמת אותי". את זה, אני חושב, את לא מבינה!
כיצד יתכן ששמירת המצוות, שאמורה להיות כל כך טובה עבורינו ויש בה כל כך היגיון, חונקת וחוסמת אותנו?
האם באמת קיים מאבק נצחי בין העולם הרוחני לעולם החומרי?
אני רוצה לחזור לפרשת בראשית. כשהנחש מנסה לפתות את חווה, היא אומרת לו "ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו…"
כידוע, האשה הוסיפה תוספת לא נכונה, ה' לא אמר לא לגעת בעץ. האם חוץ מזה אמרה האשה אמת?
ה"משך חכמה" מסב את תשומת ליבנו לדבר מדהים.
בציווי המקורי נאמר כך: "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו…"
יש כאן הבדל של שמים וארץ. הקב"ה מצווה את האדם לאכול מכל עץ הגן, ולא לאכול מעץ הדעת. מה עשתה האשה? האכילה מכל עץ הגן בכלל לא מיוחסת לאלוקים: "מכל עץ הגן נאכל", מעצמנו. הציווי הוא רק באיסור "אמר אלוקים לא תאכלו ממנו…"
הרחבה מאוד יפה בעניין אפשר לראות בחוברת "תכלת מרדכי" לפרשת בראשית, אפשר להוריד אותה באתר:
http://elon.org/archives/bereishit_h.php

כל חודש ניסן אנחנו מברכים ברכת האילנות: "אשר ברא בריות טובות ואילנות טובים, [ליהנות] בהם בני אדם". מכאן ברור שבאופן עקרוני היהדות היא בכלל לא נגד הנאות! יש גם הרבה מקורות שמצביעים על כך שנזירות אינה אידיאל. למשל, על הנזיר נאמר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" ואומרים חכמים שהחטא הוא בכך שציער עצמו מן היין. הרי ה' ברא עולם כל כך יפה – ואנחנו מואסים בו???
זה קודם כל. לזכור ולדעת שה' אוהב אותנו והעולם הזה נברא גם כדי שנהנה ממנו.
יחד עם זאת אנחנו צריכים לזכור תמיד שני דברים, ואז תהיה ההנאה שלנו מחוברת עם הנשמה.
קודם כל, האדם צריך להיות שהוא לא נשלט בידי תאוותיו, אלא לדעת לשים להם גבול כשצריך. יש לתאוות גופניות נטייה להשתלט על האדם עד כדי שהוא לא יודע איך משתחררים מהם, ולכן חשוב לשים להם גבולות.
וכאן אני חוזר אלייך: את כותבת שאת מבינה היטב את חשיבותן של הגבולות. קשר עם בן המין השני הוא דבר מצויין ואפילו מצוה, אבל במקום הנכון, לא בצורה בוסרית. מוסיקה גם היא דבר שיכול לרומם את האדם מאוד, גם בבית המקדש הניגון בלט מאוד בעבודת הלויים, אבל מוסיקה יכולה גם להוריד אותו למטה.
אם נחזור למשפט 'גם השאיפה שלי לקשר עם בני המין השני [חוסמת] אותי', את צריכה לדעת שבדיוק להיפך. את [אוצרת] את הכוחות לזמן האמיתי, ולא מבזבזת אותם סתם בצורה שתפגע בך אחר כך בחיי הנישואין (כי כשבעלך לעתיד יאמר לך 'הרי את מקודשת לי', כלומר – את מיוחדת לי, את בטוח תרצי להרגיש בכל מאודך שאת רק שלו, והוא רק שלך!) זהו חלק מהבגרות הנפשית שאת ודאי בונה לעצמך בשנים האחרונות ותמשיכי לבנות, היכולת לקחת אחריות על עצמנו ולא רק לזרום אחרי התאוות, גם כאלו שמבינים שהם לא טובות.
עוד משפט אחד: עבודת ה' כרוכה במאמץ. את ודאי יודעת שככל שדבר דורש יותר השקעה והתמסרות ניתן ללמוד על הגודל שלו. ראי על כך: למה קשה לעבוד את ה'? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=28863
אני מקווה שעזרתי,
חיים טובים ושמחים
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il

לשואלת – ראי גם:
למה הכל אסור, אסור, אסור? (הרב שמואל אליהו) https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=33009
איך אפשר לשמוח למרות שיש איסורים? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=43631

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!