קשה לי לכבד את אמא

שלום וברכה

אני חייב לומר לך בתחילת דברי שאני מאוד מעריך את גילוי הלב ואת הרצון האמיתי והחזק לכבד את אמך באמת. וזה – שלב חשוב להשגת המטרה הזו.

אני לא מכיר אותך ואת אימך באופן אישי, אבל אני בטוח שבכל משפחה נורמאלית יש מתחים לא פשוטים בין ההורים לילדים ובין אמהות לבנותיהן.
החכם מכל אדם אמר: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", ופירוש פסוק זה הוא כשם שהמים מְשָׁקְפִים לרואה את פניו, כך לב האדם לחבירו. כפי שהוא חש כלפי חברו, כך חבירו יחוש כלפיו.

תנסי לרגע לקרוא את שאלתך מנקודת מבטה של אמא. "אנחנו לא בוחרים מי יהיו הילדים שלנו, יש לבת שלי טבע מעצבן [ולא נראה לי שהיא מודעת לזה בכלל].
שימי לב: ו ל א נ ר א ה ל י ש ה י א מ ו ד ע ת ל ז ה ב כ ל ל ! !

נימת השאלה שלך היא בוטה מדי ומשקפת לדעתי את צורת החשיבה שלך ביחס לאימך בפרט, ולמושג "כיבוד הורים" בכלל. אני לא רוצה להחליש אותך ולהיות עוד אחד מאלה שנותנים לך מוסר בלי להבין (תדעי, גם אני עברתי דברים עם ההורים, אני יודע על מה את מדברת).

בכל שלב שתגדלי ותתפתחי באישיותך ובחייך, תגלי באורח פלא כי חיכוך וקשיים נוטים להתהוות דווקא עם הדמויות הקשורות והקרובות אלינו. בשלב ראשון אלו ההורים, ובהמשך עם בן הזוג.
ולמה זה כך? כי עם חברותיך, או עם כל דמות שהקשר שלה איתך איננו מחייב – באמת קל יותר לחיות. את תרצי א´, שרה (החברה שלך לצורך הענין) תרצֶה ב´, וכך, אם לא תתפשרו על מהלך משותף ותחליטו כי עדיף לכל אחת לעשות את רצונה מאשר להתגמש – תמיד תוכלו להיפרד בידידות. בקשר בין בני זוג זה לא עובד כך, וגם לא בין הורים לילדיהם. לכן צריך לקבל את זה כנתון קיים. את חייבת לזכור שמן הסתם, רצונם של הורייך הוא רק להיטיב לך, וגם אם את לא מסכימה עם הדרך [ואפילו אם הם טועים] ודאי שהמטרה טובה וחיובית וצריך לחשוב איך גם יהיה נעים להיות בבית ולא להתכסח.

לפי הבנתי, הצעד הראשון לפתור [כל בעיה ביחסי אנוש] היא לדעת לשוחח על כך עם השותף לבעיה. דווקא איתו. זה צעד שדורש הרבה עבודה עצמית על הישות שלנו. קשה לכל אדם שנפגע מזולתו לצמצם את עצמו כדי לפתור את הבעיה המשותפת. שני בני זוג שרבים, לעולם לא יתפייסו אם כל אחד יחכה שבן זוגו יעשה את הצעד הראשון לפיוס. [אבל אין שום דרך אחרת, זה מוכרח להיות כך!]
הצעתי היא, שבשלב ראשון תגשי לשוחח עם אימך שיחה רצינית ועמוקה. (אמהות מתות על זה!) ותבקשי ממנה לעזור לך להבין את שורש הבעיה המשותפת שלכן. תתחילי ותאמרי שאת אוהבת אותה מאוד, (הרי בעומק ליבך ברור לך כי כל רצונה של אימך הוא להיטיב איתך, ואת כבר מבינה את שורש החיכוך שקיים דווקא בבית ההורים) ותגידי לה שאת יודעת שהיא אוהבת אותך. (ע כאן החלק הקשה אבל הוא הכרחי ביותר) ומכאן צריך להעלות את הבעיה אך לא בצורה של התקפה, אלא כהעלאת רגשות וסיפור הקושי שלך. "אני מרגישה קושי וחוסר נעימות כשאת כועסת עלי בגלל כך וכך".
יכול מאוד להיות שבשלב הראשון אימך תתקשה להיפתח ולהיענות באמת. אבל את צריכה לזכור שאחרי תקופה ממושכת של חוסר אימון הדדי וריחוק לבבות ביניכן, יהיה קשה לה להיפתח, ואולי היא יכולה להגיב בצורה לא נעימה. [את זאת שתצטרכי לוותר ולהבליג על הקושי והעלבון, וכל זאת כדי לשקם את היחסים ביניכן.]

אני לא מבין מה [בדיוק] המצב, לכן אציין פה עוד נקודה הכרחית.
אין טעם להיכנס לחיכוכים. זה לא מועיל לאף אחת מכן. ולכן בתקופה זאת שאת בבית, תשתדלי להגיע לכמה שפחות מצבים עדינים שיכולים להתפוצץ. [ואם יש, תעשי צעד אחורה.] סך הכל, זו אמא שלך. ואת חייבת לכבד אותה על אף הכל, עם כל הקושי.

בעוד תקופה לא ארוכה את תצאי מהבית, וכך באופן טבעי מצבי חיכוך אלה יפחתו בצורה משמעותית. דבר נוסף נפלא שיקרה, שעם התבגרותך וצמיחתך, תדעי להעריך ולאהוב יותר את אימך, והיא תעריך ותאהב אותך יותר. כי כשקרובים – רבים, כשרחוקים – אוהבים. בדוק ומנוסה.

ודבר אחרון לסיום: בעז"ה כשתתחתני עם בן זוגך שיח´, ויוולדו לך ילדים, בוודאי תיקלעי לסיטואציות דומות. אז תזכרי ותזכירי לעצמך את המצב בו את היית לפני כך וכך שנים, איך את ראית כבת את אמה, ואיך עכשיו את רואה את המצב מנקודת מבטה של אמא.

תתפללי הרבה לה´ יתברך שיעזור לך ויפקח את עיניך ויפתח טת ליבך, להבנה ולרגישות אל אמך ומאימך. אשמח לשמוע על התפתחויות ולקבל תגובות באופן כללי.
חזקי ואמצי! ויה"ר שתזכי לאריכות ימים….
אפשר להמשיך ולדון בענין דרך האתר או ישירות.
בברכה, אברהם
bin725@Gmail.com