קשה לי לשמור נגיעה

בעזרת השם יתברך

[שלום לך חביבתי]
זה לא קל להסתובב בחברה כזו כמו שאת מתארת, חברה של בנות שהולכות עם מכנסיים, ושל בנים ובנות שחלקם בכלל לא דתיים,
את מצויה בגיל שבו החברה תופסת מקום רב, ובטח שעם חברה כזו יתעוררו בך שאלות.

את אומרת: " יש לי קבוצה של אנשים שאני מסתובבת אתם שהם בני גילי ובקבוצה הזו יש בנים לא דתיים ועוד בנות לא דתיות אבל בכל זאת אנחנו שומרים על קשר,[זה בעצם הדבר היחיד ששונה..]"
אז זהו, שאני לא הייתי מגדירה הבדל בין דתיים לחילוניים בזה שלנו יש כיפה או חצאית ולהם אין,
´וזה הדבר היחיד ששונה´
להיות ´דתי´ זו לא רק הגדרה טכנית, כמו להיות גבוה, נמוך או שמן.
[אם אדם הוא דתי או אדם הוא חילוני- זה הבדל של חיים שלמים שנגזרים מכל אחת מההגדרות הללו.]

את דתייה,
גם אני
כדתיים אנחנו מאמינים שהקב"ה ברא את העולם, שהעולם הזה הוא אמצעי לעולם הבא, ושישנן הדרכות של הקב"ה איך לחיות את העולם הזה נכון על מנת להגיע לעולם הבא מתוקנים,
את ההדרכות הללו עלינו לקיים, בין אם הם מובנות לנו יותר או פחות,
מותר לברר ולהבין, אבל מתוך מקום שיודע את מקומו,
אנחנו לא אלו שנקבע אלו הדרכות לקחת ואילו פחות נראות לנו.

אחת ההדרכות הללו זה ´איסור שמירת נגיעה´
מבלי להיכנס עכשיו למחלוקת הראשונים לגבי איסור שמירת נגיעה דאוריתא או דרבנן
מכל מקום חלק מציוויו של הקב"ה זו החובה להקשיב לתלמידי החכמים, כך שמכל מקום עלינו לקבל זאת כחובה,

הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א סעיף א´ כותב:
"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאווה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה [מן התורה] שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו´ ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה"

אז נשאיר רגע בצד את השאלה האם זו חובה או סייג, ואיך זה יכול להיות שכל כך הרבה נופלים בכך, והאם יש שכר לכל הסיפור הזה,
בואי נעבור רגע לטעם:

באים חז"ל ואומרים לנו:
"אין אפוטרופוס לעריות" או במילים אחרות:
את ילדה בוגרת ואחראית ואפילו כבר נפרדת מחבר שלך בצעד אמיץ,
אבל אם לא תשמרי על עצמך אז זה לא את, זה העריות שבאיזשהוא שלב ישאבו אותך פנימה,
[מתי שחז"ל תקנו את הגדרות שלהם, הם עשו את זה מתוך הבנת נפש האדם,] החולשות שלו והדברים שהוא הרבה יותר מועד ליפול בהם והידיעה שיש דברים שיכולים לשאוב אותנו חזק מכדי שנוכל לעצור אותם בשעת אמת.
את תתחילי בליטוף קטן, אבל אם לא תברחי מהר זה יגיע למקומות שלא תכננת אותם,
וכן, זה לא אומר שאת אינך אחראית,
זה פשוט העריות..

ומה רע בכך כל כך?
איסור נגיעה לא בא רק לשמור אותנו מההגעה למקום נמוך ממה שתכננו,
[האיסור הזה בא ללמד אותנו איך בונים קשר נכון.]
נכון שהיום זה לא באופנה כל כך לשמור נגיעה,
אבל בוא נגיד שהזוגיות שאנחנו רואים מסביבנו בחברה שאינה שומרת על כך, גם אינה מוכיחה את עצמה יותר מדי.
אני לא הולכת לצרף לך פה נתונים על גירושים ובגידות ואהבות נכזבות,
אבל אני יכולה להגיד לך באופן חותך, זה קורה יותר בציבור שאינו שומר ומקפיד על גדרי העריות.

[באה התורה ומלמדת אותנו הדרכות לחיים,
איסור נגיעה מלמד אותנו איך להיות אנשים עם גבולות,
איך לתת לשכל להוביל אותנו ולא להיות אנשים שמונעים ´מהבטן´ ומההתאהבות הרגעית.]
התורה מלמדת אותנו שיש כאן כוח עצום-
כוח של בניין או כוח של הרס,
כאשר אדם נמצא עם אשתו בטהרה הם יכולים להגיע למקום הנשגב והטהור ביותר, עד כדי הבאת חיים חדשים לעולם!
וכאשר אדם עושה זאת שלא בטהרה, אין שפל גדול מכך.

תחשבי שהיית קונה לאחותך הקטנה משחק משוכלל, משחק מיוחד שהשקעת בו הרבה כסף,
למשחק הזה יש הוראות הפעלה,
ככל שהוא יהיה יותר משוכלל כך חשוב יותר להקפיד על ההוראות,
כמן כן גם לך יהיה חשוב יותר שאחותך תשמור עליו ותעריך את החפץ החשוב שבידיה ולא תהפוך אותו לעוד בובה מרוטה וזולה.
כך בסתם משחק,
וכך הרבה יותר באיסורי עריות,

יש כאן כוח אדיר, פוטנציאל עצום,
הקב"ה טבע בנו את התשוקה למקומות הללו,
לא סתם כל העולם מדבר על אהבה, מתעסק בה, שר עליה, כמהה אליה,
לא סתם הפריצות חוגגת,
ולא סתם התורה מגדירה ומייחדת,
התורה שהיא ספר ההדרכות שלנו לחיים נכונים מלמדת אותנו איך לנתב את הכוח העצום הזה למקומו הנכון.

עוד כמה שנים בעז"ה תקימי בית עם בחיר ליבך, בטח תרצי לדעת שאת הראשונה שהוא שם עליה את ידו, גם הוא ירצה לדעת הפוך,
כאשר אנחנו התרגלנו בחיים שקדמו לנישואים, לנתב את עצמינו לפי השכל, לא להיגרר,
לשים גבולות, ולכבד גדרים שגדרו אנשים קצת יותר חכמים מאתנו,
אז נוכל להקים את חיי הנישואים שלנו גם מתוך מקום כזה,
נוכל לבחור ולא להיגרר,
נוכל שלא להתפרץ זה על זה גם אם ממש 'בא לי' כרגע,
אנחנו בנינו בעצמינו קומה של שליטה ובחירה וזוהי מתנה לכל החיים.

אז כאנשים דתיים אנחנו מתחנכים כל הזמן לשים גבולות,
באמצעותם אנו לומדים לשלוט ביצרים שלנו
וזוכים לחיים נכונים יותר.

אז בין אם זה איסור מדרבנן ובין אם מדאורייתא (יש דעות לכאן או לכאן), ודאי ישי שכר על ההתגברות ועל העמידה בגדרי האיסור.

אני לא יכולה להפוך לך את ההתמודדות לקלה יותר, אבל אני כן יכולה להמליץ לך להבין יותר שהאיסור הזה נועד אך ורק בשבילך ולמענך (ראי ערך בגידות ופרידות בחברה שאינה שומרת על כך),
אני יכולה לעודד אותך לשהות יותר בחברה בה תהיה לך פחות התמודדות,
וכן אני יכולה לעודד אותך לחלום על הבית שבעז"ה תבני עם האחד והיחיד שלך, אליו תבואי מתוך מקום נקי וטהור.

מקווה שעניתי לשאלותייך,
אני מתרשמת משאלתך שאת נערה אחראית ואמיצה,
מאחלת לך שכך גם ייראו תמיד חייך,

פה להמשך בירור,
צופיה.
tsofia6412gmail.com