צהריים טובים 🙂
אני כבר הרבה זמן חוקרת את עניין שמירת נגיעה…
אני נורא משתדלת לעשות את המקסימום שלי, ולהמנע כמה שאפשר ממגע עם בנים והכל.
אבל כמו שאמרתי, זה המקסימום שלי, ועל לחיצת יד קשה לי נורא נורא לוותר!
אני מרגישה שאני לא מכבדת אנשים כשאני לא לוחצת להם יד!
ובכלל, דודים שלי, בני דודים שלי!! אני חייבת ללחוץ להם יד!
זה נורא קשה לי גם ככה, בלי החיבוקים… לפעמים אני צריכה להודות למישהו על מה שהוא עשה לי, ולחיצת יד זה רשמי מידי! אני חייבת לחבק אותו, שיבין באמת כמה שאני מודה לו…
עד עכשיו פחדתי לשאול ולהתייעץ כי ידעתי שאיכשהו כל העסק הזה יסתיים בכך שיהיה אסור לי ללחוץ ידיים 🙁
אני מקווה שתבין/תביני אותי 🙂
נ.ב- רציתי לדעת מה כן מותר, איזה מגעים יענו מותרים.
נ.ב2- תורה רבה על כל התשובות והעזרה!!
שלום לך.
צר לי אך אינני איש בשורות לך בנושא. את יודעת שלפי ההלכה אין אפשרות להתיר דברים שהם אסורים, ולכן אין מקום להתיר את הנגיעות האלו, גם לחיצת יד.
אכן, ישנם פוסקים המתירים לחיצת יד במצב שהשני ייפגע מאוד, אך הן דעות בודדות בין הפוסקים, ורוב רובם של הפוסקים מסכימים שאסור הדבר.
לכן, אם תמצאי רב מורה הלכה שיתיר לך את הדברים, ראי את תשובתי בטלה ומבוטלת, אך כל עוד שאין רב מורה הלכה שמתיר לך, אינך יכולה להקל בדבר, עם כל הקושי שיש בכך.
אבל בכל אופן רצוני לכתוב לך משהו חשוב, משהו שאני חושב עליו כבר זמן רב, מתבונן בו, ומרגיש שהוא נכון, למרות שהוא לא קל.
הצורך לבטא דברים בגופנו, על ידי נגיעה, חיבוק וכדומה, הוא צורך טבעי, אך יש בו גם תרמית גדולה. לפעמים אנו חושבים שאי אפשר לבטא משהו בלי הדרך המקובלת. אבל זה לא ממש נכון.
אני רוצה לספר לך סיפור, ששמעתי מרב חשוב.
מסופר על הרב הנזיר, שהיה שותק כל חודש אלול, ובחודש תשרי עד אחרי יום כיפור. פשוט עשה תענית דיבור.
פעם היה רב שהגיע אליו, רצה להתייעץ איתו. והרב הנזיר פתח לו את הדלת, חייך אליו, ולא אמר דבר. לאחר זמן הבין הרב המבקר, שלא יקבל תשובה קם ויצא. לאחר מכן אמר, שבשתיקה של הרב הנזיר, גילה שיש אמירה גדולה מאוד, אמירה שענתה על כל מה שהוא היה צריך.
גם במבט אפשר לבטא המון, גם בחיוך, וגם במילים. ככל שהביטוי המופשט יותר יהיה יותר חי בנו, כך לא נהיה צריכים לביטוי יותר גשמי, יותר גופני. ביטוי גופני הוא פשוט, אך הוא רדוד, הוא נמוך מאוד ומוריד למטה את כל מי שעוסק בו. כאשר נדע לפתח את התחושות שלנו, את דרכי הביטוי שלהן, ברמה גבוהה, רוחנית ונפשית, נרגיש שביטוי גופני פוגם משהו עמוק, פוגם בעצם הביטוי.
כאשר נאמין בכך, ונלמד איך לבטא את עצמנו באופן יותר מרומם נרגיש עם זה יותר טוב, וגם הסביבה תרגיש עם זה יותר טוב. את לא צריכה להפסיד שום דבר מכך, אלא להיפך, להתרומם על ידי כך.
חשוב לדעת, ביטוי טוב תלוי בנו, תלוי עד כמה אנו נבטא את עצמנו על ידי הפעולה. ישנם אנשים שיודעים על ידי החיוך לבטא את עצמם הרבה יותר מאשר אחרים שינסו לבטא את אותם הדברים על ידי חיבוק ושאר דברים.
הביטוי המרומם משפיע על הסביבה, משנה את התחושה, וכאשר הוא אמיתי הוא משפיע המון, הוא מקנה משהו שבשום דרך אחרת אי אפשר לקנות אותו.
תנסי, לפני שאת פועלת, תחליטי שאת מביעה את כולך במילים שאת אומרת, שאת מבטאת את כולך בחיוך וכדומה, בשמחה שתשדרי, ותראי איך כל הדברים האחרים ממש לא חסרים לא לך ולא לאחרים.
שיהיה המון הצלחה, ואשמח לשמוע איך הלך לך.
בברכה
יצחק.
zahig2@shoresh.org.il