א. באמת כל הכבוד על כל ההשקעה!
זה פשוט עבודת ה' אמיתית!
יש לי בעיה.. אני מדריכה באולפנה מתחילת השנה… ותמיד היה לי קשה עם חניכות שלי אבל עכשיו זה ממש משתי הצדדים לשנינו זה קשה להסתדר ביחד ועוד חודשיים שלושה נגמרת השנה ופשוט מבאס אותי שלא מיציתי את ההדרכה. אני לא יודעת מה לעשות!
קשה לי עם חניכות שלי כי הם רואות הכל מובן מאליו. וההתייחסות שלהם כלפי מאד "מיוחדת" לכיוון הרע..
בס"ד
שלום נשמה יקרה!
למרות שחם, את חימום הלב שלך אני ממש אוהבת! תודה רבה על החיזוקים! שנזכה להמשיך ולעשות בע"ה!
אחד הדברים שחשוב לנו, בתור בני אדם, זה שיעריכו את מה שעשינו.
כבר מגיל קטן, בתור ילדים, אנחנו רוצים שאמא תראה איך שסידרנו את החדר
שהמורה תראה שעשינו את שיעורי הבית, ואפילו בגילאים גדולים יותר – שהבוס בעבודה יראה את ההשקעה שלנו ושהבעל יעריך את האוכל ההורס שבישלנו.
אם פתאום עשינו משהו בשביל מישהו והאדם הזה פשוט זורק לנו את כל ההשקעה בפרצוף או מתעלם מההשקעה שלנו, זה פשוט יכול להרוס לנו את כל היום.
ובעצם, עולה השאלה – מה נסגר איתנו?
כאילו, מה הקטע שלנו עם כל הרצון שיראו את ההשקעה שלנו?
יאללה, איזה אנשים! אז לא יעריכו את מה שעשית, ביג דיל.
ובכלל, אנחנו עושים טוב כדי שיודו לנו על זה? או כדי לעשות טוב?
להיכנס לבאסה ולעצבות בגלל שלא העריכו את מה שעשינו? זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי.
טוב אז אולי כדאי להיכנס לפרופורציות.
בתור בני אדם, חשוב לנו שיעריכו את מה שעשינו.
זה תכונה שטבועה בכל אחד.
גם באדם הגדול ביותר וגם באדם הפשוט ביותר.
אפילו משה רבינו, כשעמ"י זרקו לו את כל ההשקעה בפנים ושוב חטאו ושוב התלוננו כנגדו, היה שלב שהוא לא היה מסוגל יותר ונפל על פניו.
ומהצד השני – אדם שעשו בשבילו משהו צריך לדעת לומר תודה.
אנחנו אומרים תודה לה´, זה באמת כי ה´ צריך את התודה שלנו?
זה כדי ללמד אותנו שאנחנו צריכים הכרת הטוב!
שהדברים לא מובנים מאליהם!
לכן אני מבינה את הרצון הלגיטימי שלך לזכות ביחס מיוחד לכיוון הטוב.
אבל מצד שני, אם אנשים לא אמרו לנו את התודה הזאת, אסור להתחיל להיכנס לתוך הבאסה והעצבות.
האם בגלל שמישהו לא עשה לנו "לייק" על העבודה שלנו, זה אומר שכל ההשקעה הייתה לשווא? זה פוסל את כל ההשקעה?
צריך לזכור תמיד ברגעים האלו, לשם מה אנחנו פועלים – האם בשביל הרספקט שיביאו לנו? או בשביל באמת לתרום ולהשקיע?
נכון, ברור שזה קשה להיות נטו רק בשביל הנתינה, אבל ברגעים כאלו, שלא מעריכים בגרוש את מה שאת עושה ונותנת, את צריכה לזכור ולומר לעצמך שאת כאן בשביל לתת. ולא תמיד התגובה היא מה שאנחנו רוצים שתהיה.
חוצמזה, חשוב לומר שלא תמיד מה שאנחנו מרגישים מהסביבה זה מה שבאמת.
יכול להיות שיש מספר בנות רעשניות במיוחד שהן פשוט סוחפות את כל שאר הבנות לזלזל במה שאת עושה.
כשלמעשה, אם תיקחי את הבנות אחת על אחת. תראי שיש הרבה בנות שדווקא כן מעריכות וכן אוהבות את מה שאת עושה. יכול להיות גם שאולי יותר קל להן להיראות קוליות שלא סובלות את המדריכה, כשבתוך תוכן הן באמת אוהבות אותך ומעריכות אותך. (זה כמו שבגילאים יותר צעירים מתפדחים לומר שאוהבים את המורה, כי זה מורה ומה פתאום שאני אוהבת אותה?)
אז בעצם, היות ואני בטוחה שלא כל הבנות בצורה מוחלטת שונאות אותך.
אני חושבת שכדאי שתמצאי את הכמה בנות האלו שאת מתחברת אליהן ותשמחי בהן.
אין מה לעשות, גם בחיים שאח"כ לא כולם יאהבו את העבודה שלך, יהיו כאלו שכן וכאלו שלא.
אז במקום להתמקד באלו שלא – התמקדי בטוב, באלו שכן!
תשקיעי בהן והן יחזירו אליך אהבה!
הצעה נוספת היא פשוט לקחת את הבנות לשיחה ופשוט לומר להן את שעל ליבך.
לספר להן מה שאת מרגישה ולשמוע את דעתן.
שיחה כזו, מקרבת, יכולה לעזור מאוד ואולי אפילו להאיר נקודות שאת לא יודעת.
היא יכולה לשנות הרבה.
מתוקה, נשארו לך עוד חודשיים שלושה להדרכה.
את כותבת שאת מרגישה שלא מיצית את ההדרכה וזה באמת מצער.
אבל כדי שכל השנה הזאת לא תיחשב לך כבאסה אחת גדולה.
עדיף להתמקד בטוב. להמשיך ולהשקיע למרות כל הקשיים – וזה בעצם המיצוי הכי גדול.
כי זה האתגר שלך שאת התגברת עליו! שלמרות שהיו שהתנהגו אליך לא טוב – את תמשיכי לעשות את הטוב שלך, והקב"ה רואה ויודע את זה!
מקווה שהכל יסתדר בע"ה!
אם תרצי עוד לדבר – בכיף!
רק טוב!
בת-חן
Batchenoh@gmail.com
