שלום!קודם כל אני רוצה לומר ממש תודה ענקית על הנכונות המדהימה הזו לעזור!!!אשריכם!!
אממ!אין לי כ"כ מושג איך להתחיל..אבל הייתי רוצה להתחיל בזה שקשה לי עם עצמי!!כ"כ קשה לי!!אני בע"ה עולה לכתה י"א ככה שכאילו חשבתי שאת השישית שלי גמרתי!!שכאילו זהו עברתי שנה עם מלא משברים כאלה!!וזהו עכשיו האישיות שלי מעוצבת!!אני יודעת בדיוק מי אני!!אז זהו שלא!!אין לי מושג מי אני זה כ"כ מציק לי!!אני בבית מישהי אחרת באולפנא מישהי אחרת!!..עם כל בןאדם אני משו אחר!!זה מציק לי אני כל הזמן מרגישה כאילו אני צריכה לסגל את האישיות שלי או להיות אני לפי האנשים או הסביבה שאני נמצאת בה!!למה אני לא אני?!!אווף זה משגע אותי!!ואני ממש לא רוצה להתחיל ת'שביעית שלי ככה!!ובגלל זה אני גם כ"כ עצורה,אני כאילו מפחדת להיפתח כדי שלא יחשבו עלי כל מיני דברים שזה בעצם לא מה שאני או מה שאני רוצה להיות!!(בלע!)וחשוב לי לציין שעד עכשיו הייתי בן אדם ממש פתוח!!אווף!!אני יודעת שזה על רגל אחת כל מה שניכתב כאן..אני ממש מקווה שתצליחו להבין אותי!!!ןלעזור בכל זאת ממש תודה מראש!!! חיים טובים:)!!
שלום יקרה.
תחילה אתנצל על הזמן הרב שלקח לי לענות על שאלתך.
קראתי אותה כמה פעמים, רציתי לחשוב על כל נקודה שכתבת בנפרד, ולנסות לחבר תשובה אחת להכל.. והאמת, שקצת קשה לי לכתוב תשובה אחת קצרה וממצה לשאלה שיש בה המון נקודות חשובות..
אז אכתוב כעת את הדברים העיקריים, ואם תרצי אשמח אם נמשיך את ההתכתבות במייל, לאחר שתקראי את התשובה..
תראי, עד היום אני לא חושבת שעיצבת את האישיות שלי במלואה (ועברתי את כיתה י"א מזמן)
וזאת מהסיבה הפשוטה- אנחנו מעצבים את האישיות שלנו כל חיינו.
כל חיינו אנחנו עוברים חויות מעצבות, חויות בונות. אנחנו משנים את הדעות שלנו, משנים לבוש, משנים תדמית… אנחנו אנשים, ואנשים מטבעם הם דינמים, הם משתנים.
ברור שהעיקר נבנה בשנות הנעורים, והוא בדרך כלל לא משתנה. אך אי אפשר להצביע על נקודה בה אדם מגיע לעיצוב סופי של אישיותו.
האדם דומה לזיקית. בפנים הוא אותו אחד. אבל! כשאדם משנה את סביבתו הוא משנה את עורו.
כשהוא עם חבריו הוא יותר פתוח, מרשה לעצמו אפילו להשתטות קצת. בדרך כלל עם חברים אנחנו נבליט את התחביבים שלנו את הצדדים השמחים באישיותנו.
עם אנשים גדולים מאיתנו אנחנו נשתדל להראות שאנו בעלי אופי. נגיד את דעתנו, נדבר ברוגע ונשתדל להיות בטוחים בעצמנו..
עם המשפחה אנחנו הרבה יותר משוחררים, לא כל כך יפריע לנו איך אנחנו מתלבשים, ואיך אנחנו נראים,כי אנחנו בטוחים שהם יואהבו אותנו כמו שאנחנו. הם המשפחה שלנו.
האם זה אומר שכל אדם סובל מפיצול אישיות?
לא.
אנחנו פשוט מתאימים עצמנו לסביבה.
זה בכלל לא רע שאת משנה עצמך לפי החברה בה את נמצאת.
"ברומא התנהג כרומאי".
להיפך, זה מראה שאת רגישה סביבה ושיש לך יכולת לקבל ולשמוע. זה מצויין.
יקירתי, את עוד צעירה, את לא צריכה להלחץ. זה בדיוק הגיל בו אנו בודקים את עצמנו במצבים שונים. פתאום אנחנו כבר גדולים מספיק כדי להיות לבד בכל מיני סוגים של חברה, ואנחנו רוצים להיות הכי טובים בכל מקום.. אז אנחנו בודקים מה מצב החברה, איך כדאי להתנהג, ומאמצים לעצמנו קו מסויים.
זה לא רע.
כל עוד אנחנו לא שוכחים את עצמנו זה אפילו טוב.
את לא צריכה להלחץ. את עוד יכולה להשתנות מאה פעם. וזה דבר יפה וחשוב.
אבוי לנו אם היינו כל חיינו תקועים באותה נקודה.
(תחשבי מה אז היתה המשמעות לר"ה וליו"כ?!)
זה גם בסדר גמור שקשה לך להפתח כמו בעבר.
את בשלב של ברור עצמי, שלא שינוי, טבעי שתהי קצת יותר סגורה ונעולה בעצמך.. אדם צריך להסתכל פנימה כדי לדעת מה לשנות, כדי להיות שלם עם עצמו כשהוא יוצא החוצה.
זה חשוב ואין בזה משהו רע.
אני מציעה לך למצוא חברה טובה או אדם קרוב שיכול ללוות אותך ושאיתו תוכלי להתייעץ כשתגיעי לצומת דרכים. זה רק יעשה לך טוב.
אם תרצי להמשך לשאול ולכתוב, את מוזמנת בשמחה!
בהצלחה רבה!
שנה טובה!
שנה מלאה חלומות והגשמה עצמית!
שלך,טל.
tlalosh@shoresh.org.il
