קראתי את התשובות שבמאגר שלכם בנושא, אבל הן לא סיפקו אותי. אני בת 17 ואני דתייה. לפני כחצי שנה היתה לי עליה רוחנית גדולה, הרגשתי קרבה ואושר עם אלוקים. חשתי שאני עוברת תהליך רוחני, הרגשתי צמאון ללמוד, לדעת, להעמיק. והיה טוב ויפה… עם הזמן ההרגשה העילאית ירדה וירדה, חשתי תסכול אע"פ שצפיתי את הירידה. ועדיין התעוררו בי שאלות על השגחה פרטית וכללית, על השקפות העולם השונות ביהדות, הזרמים הדתיים, ועוד… מאד הטריד אותי שהיסוד -בסופו של דבר- לכל השקפת עולם הוא ברגש-(-הסבר- אנשים מסביבי אמרו שהסיבה לבחירת השקפת העולם שלהם היא: כי לשם הם חשים שייכים,מחוברים. וגיליתי שזו התשובה. כי כל השקפה דתית היא נכונה והעיקר ששומרים תורה ומצוות ולא משנה מה ההגדרה של הזרם אליו אתה משתייך). אני חוזרת אל הרגש, הציק לי שכל הדברים המשמעותיים בחיינו מסתמכים על רגש(אהבה,אמונה, השקפת עולם) הרגש כל כך לא יציב ומשוחד ויכול להשתנות מהר מאד. אז נענה לי שגם השכל לא משהוא בקטע היציב, וגם הוא יכול להטעות. סיפרו לי על זה שמתחילת העולם מנסים להוכיח שאנחנו בכלל קיימים וחיים (האימרה-אני חושב משמע אני קיים) ושלא הצליחו.אז זה ממש הימור לחשוב שהעולם אמיתי, ושאני לא חיה באיזה מאטריקס או המופע של טרומן.(כן סרטים משפיעים עלי). בכל אופן, מצטערת על כל הבילבול ובטח יש פה הרבה דברים לא מובנים, כי קשה להכניס מחשבות ותהליכים למילים. אבל הבעיה שלי, שלה אני מבקשת תשובה היא שאני בעצם בכלל לא מאמינה שיש אלוקים. ובערב שבת פשוט נתקעתי בתפילה, כי למי לעזאזל אני מתפללת?! האם הוא בכלל קיים? זה פתאום בכלל לא ברור. ואולי הרגשת הקירבה שהיתה לי(לפני חצי שנה), בכלל לא היתה אמיתית? והענין הזה שחייב להיות מישהוא שאחראי על הכל, זה לא משכנע אותי. אז כל השבת לא התפללתי כי זה מצחיק להתפלל לאף אחד.ואז חשבתי שאני אמורה גם לא לברך כי זה אותו עיקרון, אבל זה יותר מדי טבוע בי ולא הייתי מסוגלת לאכול בלי לברך, אז ברכתי, בלי בכלל להבין מה אני עושה. הנקודה הזאת ממש מראה עד כמה קשה לחשוב שאין אלוקים כי נולדתי למציאות שיש, ואני לא מכירה משהוא אחר. עכשיו, יכלתי להגיד לעצמי שזה הכל שטויות ופשוט להמשיך בשגרת חיי, ולהחליט שאני מאמינה, אבל אז מאד יכול להיות שהייתי מגיעה לאותו מצב של ספק בעוד שבועיים או חודש או אפילו שנה. אז החלטתי ללכת עם הספק המנקר, עד הסו
לשירה שלום!
באמת – אני זקוקה להרבה איחולי הצלחה. שאלה רצינית כמו שלך – קשה מאד לענות. ובכל זאת – אנסה .
אמונה בה' – אינה משימה קלה כלל. זהו אתגר חיים, הדורש מהאדם חשיבה, מאמץ, קבלה, הקשבה, הפנמה, לימוד, ידיעה, הרגשה– במשך כל תקופות חייו. אצלך ההרגשות של אמונה ואי-אמונה – באו ללא טלטול חיצוני. השאלות עלו כללו תהיות על דרכו של ה' בעולם, על זרמים ביהדות וכו' – שאלות "אידיאולוגיות". אך ישנם אנשים שהשאלות עולות בעקבות קשיים אמיתיים בחיים – התמודדות עם כאב, ייסורים, מוות, שכול.
מה שברור – שאי אפשר לזלזל באף תקופה שבה עולים שאלות מעין אלו. גם לדוד המלך היו שאלות ותהיות וגם הוא עבר תקופות בחייו שבו "לא ראה את ה'" ולא הרגיש את נוכחותו. (לדוגמא: פרק כ"ב בתהלים). היכולת לשאול – מגבירה את המאמץ ואת השכר למי שבכל זאת מאמין.
אמונה דורשת מהאדם קבלה ללא הבנה מושלמת. אם נבין ונדע הכל – הרי אין כאן אמונה אלא ידיעה. אם הכל כל כך ברור – אין כאן בחירה חופשית. הקב"ה השאיר בכוונה את המצב לא ברור, את יכולת ההטעיה שהוא לא נמצא (חלילה) – כדי לאפשר שכר למאמינים בו.
הגיל שאת נמצאת בו הוא גיל מיוחד. מצד אחד – ישנו גידול ובשלות שכלית, יכולת הבנה והפנמה של ערכים ואידיאולוגיות. גם מבחינה גופנית – נשים במיוחד, מגיעות לשיא. אך בגרות זו טומנת בתוכה סכנה של חשיבה של "אני מבין הכל – ואם אני לא מבין , סימן שזה לא קיים". בגיל זה אנו נוטים לחשוב שכל הצדק אתנו (ולא עם ההורים, מורים, רבנים וכו'). אנו נוטים לחשוב שהכל שחור – לבן : או כך או כך. יש לגיל זה עוצמות מיוחדות, אך לא תמיד יודעים להשתמש בהם בכיוון הנכון.
צריך הרבה ענווה כדי להאמין בה'. צריך להגיע למצב שבו אני מבינה שלא הכל אני קובעת, ולא הכל מתנהל ע"פ מה שאני מחליטה ורוצה. והרבה ענווה לדעת – שבאמת, ה' אינו צריך את התפילה שלך – הוא שם תמיד. התפילה נועדה בשבילך, ו"ההפסד" כולו שלך. אם תתפללי, תברכי או כל מצווה אחרת – מי שמתרומם לדרגות גבוהות יותר של מימוש עצמי – זו את.
לסיום ברצוני להציע לך כמה עצות מעשיות. למרות שניסית כמה ספרי אמונה, ברצוני להציע לך לקרוא את ספרו של הרב וישליצקי "אל עצמי", הדן בבגרות והתבגרות בצורה מענינת, ומתוך ראיה אמונית.
עצה שניה, לכי לצפות בהצגה של הרב חגי לובר "התלוש". זוהי הצגה שודאי תדבר אל לבך, ותוכלי להזדהות עם ההתלבטות של הגיבור. ייתכן שתוכלי לדון עם הרב חגי בנושא ההצגה, ולברר אתו את המסרים . בכל מקרה לבירור מתי ואיפה תתקיים ההצגה הבאה, ניתן לטלפן אליו בביתו בבית אל.
שלך
נעמי, חברים מקשיבים
