יש לי מאז ומתמיד בעיה שקשה לי להתחבר לאנשים חדשים.. יש לי כמה חברות טובות שאני מכירה שנים,וזהו.. עם שאר האנשים אני סגורה, רצינית כזאת, קשה לי להיפתח ואני לא מדברת הרבה על עצמי בכלל.. לפעמים אני מתפרשת כסנובית או כביישנית אבל זה לא נובע לא מזה ולא מזה..
אני קצת מקנאה בכל האלה שמתחברים בשניה ומסתדרים בכל מקום עם כל אחד..ואני לא מבינה איך אפשר!
למשל עכשיו כשאני בדירה של שירות לאומי בסדר לי והכל,אני לא מתבודדת ואני בקשרים סבבה עם כולם אבל לא יצרתי קשר ממשי או עמוק עם אף אחת לעומת בנות אחרות שממש התחברו שם כאילו הן מכירות שנים.. מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה? תודה..
בס"ד
שואלת יקרה!
שמחה שפנית אלינו..
כשחשבתי על השאלה שלך נזכרתי בחוויה אישית שלי..
כשסיימתי את האולפנא והלכתי לשנת מדרשה זו הייתה הפעם הראשונה שאני זוכרת שהייתי צריכה למצוא לעצמי חברות..
הרגשתי קצת כמו ילדה קטנה וממש לא הכרתי את המצב הזה.
תמיד היו לי את החברות מהסניף שהכרתי עוד מהגן..
או את החברות מהאולפנא שחלקן היו איתי גם ביסודי,
ככה שאף פעם לא הייתי במקום שלא הכרתי בו אף אחת והייתי צריכה ליצור חברויות.
ופתאום במדרשה- הייתי לבד, לא הכרתי אף אחת. ממש אף אחת..
הרגשתי את הצורך בחברה טובה, מישהי לשתף אותה בחוויות שלי, ואפילו סתם- מישהי ללכת איתה למכולת לקנות אוכל לארוחת ערב..
פתאום הבנתי שחברות זה משהו שצריך להשקיע בו, זה לא תמיד בא לבד..
אז שמתי עין על כמה בנות שחשבתי שיהיה לי נחמד להיות חברה שלהן- ופשוט יצרתי איתן שיחות..
זה התחיל בדברים פשוטים של- איפה את גרה או אם היא יודעת איפה צריך להיות בצהריים,
והמשיך בהתעניינות שלי בסיפורים של אותן בנות- אם מישהי אמרה שהיא רוצה לעבור לדירה אחרת אז אח"כ זכרתי לשאול אותה אם זה הסתדר..
התעניינות זה לדעתי אחד הדברים הכי חשובים בבניית חברות, במיוחד כשכולן חדשות ועדיין לא ממש מכירות ויודעות- זה כייף שסיפרת למישהי שרוצים לשבץ אותך למשהו מסויים בעבודת צהריים ואח"כ בדירה היא זוכרת לשאול איך היה..
אז כמו שזה כייף לנו שמתעניינים בנו- יהיה כייף גם לאותה אחת שנתעניין בה.
פשוט לזכור מה היא אמרה ולשאול אח"כ..
זה טיפ קטן שעזר לי..
אני חושבת שחברויות אמיתייות מתחילות דווקא מהדברים האלו, מתשומת לב, הקשבה..
לשים לב מתי מישהי לא מרגישה טוב או אין לה מצב רוח..
וגם- לא פחות מזה- לשתף.
החברות צריכה להיות הדדית- היא משתפת אותך ואת משתפת אותה..
לאט לאט- קשה לפעמים להפתח בבת אחת אבל אם רוצים ויודעים שזה חשוב- משקיעים בזה אנרגיות..
כתבת שיש כאלו שזה זורם להן כאילו מאז ומעולם הן מכירות אחת את השנייה.
זה נכון, כמו בכל דבר- יש אחת שטובה בציור ואחת שטובה במתמטיקה,
ואחת שטובה בליצור חברויות חדשות.
ככה העולם בנוי וזה בסדר גמור.
(אל תשכחי שגם יש כאלו שאצלם חברות טובה היא לאו דווקא חברות עמוקה עם שיחות נפש אמיתיות ועמוקות. יש כאלה שפשוט נהנות לדבר ולהסתובב ביחד וזה לאו דווקא החברות העמוקה שאותה את מחפשת..)
לא סתם חז"ל אמרו- "קנה לך חבר", הם הכירו בחשיבות הגדולה של חברים.
ובאמת כשנמצאים במצב של מקום חדש עם אנשים חדשים זה מעמיד אותנו פתאום במצב שמראה לנו עד כמה חברות זה דבר חשוב אבל גם הוא לא תמיד מובן מאליו..
"קנה לך חבר" נשמע לי כמו דבר שצריך להתאמץ בשבילו, לא ´חפש לך חבר´ אלא תקנה אותו, תשקיע בו.
תדע שזה דבר חשוב ותשקיע מאמץ כדי שיהיו לך חברים טובים.
לא לכולנו זה כל כך קל, ובאמת לפעמים אנשים שקטים נראים כאילו הם קצת סנובים למרות שזה בכלל בכלל לא נכון.
אבל צריך לפעמים להתאמץ כדי לקנות חברים.
לצאת מהביישנות ולהתעניין, לדבר, לשתף..
אני יודעת שזה לא קל אבל זה שווה את זה..
ואם את שואלת מה היה איתי במדרשה?
מצאתי לי חברות טובות.
מתוך שלושים אני יכולה לומר שהיו לי בערך 4 חברות ממש טובות,
עם השאר היה לי גם כייף לדבר ולהיות איתם, אבל עם אותן 4 זה היה קשר אחר שהמשיך גם אח"כ..
ואני יכולה לומר שקניתי לי כלי לחיים.
למדתי איך ליצור חברויות טובות ויכולתי להשתמש בכלי הזה גם במקומות אחרים בחיים..
ואני בטוחה שגם את תוכלי לקנות את הכלי החשוב הזה..
שיהיה לך המון בהצלחה!
שנת שירות זאת הזדמנות טובה להכיר בעצמנו כל מיני צדדים שלא הכרנו קודם,
להשתנות, להתקדם ובעיקר לגדול ולפרוח.
אשמח מאד להרחיב, להוסיף וכו´..
ואם תרצי לשתף איך הולך בעניין הזה ובכלל..
רק טוב!
אביטל.
Avitalevi2@gmail.com
