יש לי חברה שמאז שראיתי אותה לפני חודש נהיה לנו קשר ממש אינטנסיבי, כאילו ממש כל היום מידי יום ומידי לילה, אנחנו נחשבות ממש זוג. אני רגילה לקשרים כאלה ממש אינטנסיבים ופתוחים אבל היא ממש לא. אז מצד אחד זה ממש טוב לה כי היא לומדת להתמודד עם עצמה וכל מיני דברים שאני עושה אבל מצד שני היא מרגישה תלויה, ושזה לא נכון התלות הזו, במיוחד שיש לקשר הזה רק עד סוף השירות הלאומי, וברור שלא ישאר מזה זכר אחר כך.
לי זה קורה הרבה – שאני יוצרת קשרים אז זה "עד הסוף", רמת פתיחות מקסימלית, השקעה מקסימלית וכו' אבל אנשים לא רגילים לזה, והם עוברים תהליך מאוד מאמלל של הבנה איך החיים יכולים להיות עמוקים ומצד שני הבנה מה הם מפספסים בנתיים. קיצר זה יותר דומה לקשר של חתונה וזה די מדהים.
אז מה?
שלום לך!
שאלת – אז מה?
אני לא יודעת.
את צריכה לבחון את עצמך באופן מאד אמיתי.
למה את עושה את זה?
מה הקשרים הללו מספקים לך?
האם זה מוסרי כלפי החברה , לגרום לה לשקוע בקשר עמוק לשנה כאשר את יודע מראש שהיא עתידה לסבול מהפרידה?
האם זה פייר שהיא מפסידה את החברות האחרות שהיא מתרחקת מהן בגלל הצטמצמות בקשר איתך?
האם זה פייר שהחברות מפסידות את שתיכן.
ובכלל, מה את מחפשת שם בקשר עם בנות?
קרבה נפשית, גילוי לב גדול, קשר שהוא תחליף לטיפול פסיכולוגי?
קשר שמחפה על קושי שלך בחברה גדולה? קשר משפחתי? או אולי כמו שאמרת קשר שהוא דומה לקשר של חתונה.
את צריכה לברר לעצמך מה את מחפשת, ולנסות למצוא את זה במקומות הנכונים- אם בהתקרבות שלך הביתה להורים ולאחים, אם באימון עצמי להסתדר בחברה קבוצתית ולא זוגית, אם זה בחיפוש חתן, או בטיפול פסיכולוגי.
לא נראה שצריך לחפש משהו מהמטרות הללו אצל חברה לשנה.
זה לא הוגן כלפי שתיכן.
לכן, אנא ממך עשי חושבים, ורופפי את הקשר איתה, לטובת כל הצדדים.
בהצלחה
רויטל.
