קשר בין בנים לבנות בגיל צעיר

אני מעתיק לך פה שתי תשובות שלדעתי נותנות את עיקר ההסתכלות האמיתית בנושא שתוכלי להסביר את הדבר לחניכותייך כמו שצריך.

[תשובה א.]

שלום חברים מקשיבים,
יש לי שאלה בנושא של בינו ובינה…. אני בת 16 וחצי ואין לי חבר ואני גם לא רוצה כרגע חבר…. אבל קשה לי להבין למה אתם כ"כ נגד חבר בגיל הזה?? וגם איך אנשים יתחתנו אם הם לא יכירו, הרי מתישהוא אנשים צריכים להתחתן, והם צריכים להכיר את בן/בת זוגם, אז מה ההבדל בין חבר בגיל 16 וחצי לבין 18-19?? (שזה נחשב גיל של חתונה… "שמונה עשרה לחופה).

שלום לך, שמחתי מאוד לקבל את השאלה, תתני לי לחזק את ידיך על הרצון לברר ולדעת ולהבין יותר, זוהי הדרך הישרה והקלה בעבודת ה'. לשאול , לברר ולהעמיק.
לשאלתך למה "אנחנו" נגד חבר בגיל הזה? יש שתי נקודות שצריך להאיר. הראשונה היא שזה לא "אנחנו" אלא זה "הוא" = הקב"ה. או "היא" = התורה. והדבר השני הוא שהתורה איננה נגד חבר בגיל הזה , אלא נגד חבר בכלל. גם בגיל שמונה עשרה וגם בגיל 23 וגם בגיל 50 אסור חבר. מה שכן מותר זה לצאת עם בחור למטרת נישואין, (לא לצאת עם בחור בגיל 14 ולומר – אני יום אחד אולי יתחתן איתו) אלא שהכוונה לכתחילה ליציאה היא – להתחתן. וברגע שיודעים שזה מתאים גם מתחתנים. למען האמת מותר כזה דבר אפילו בגיל 15. אם את רוצה להתחתן עכשיו, אז את יכולה לחפש את אהוב ליבך ולהתחתן איתו.
זאת הנקודה שצריך להבין. זה לא עניין של גיל, זה עניין של מטרה ומגמה.
שאל אותי פעם מישהו, למה אסור מהתורה קשר בין בן לבת?
עניתי לו: בטח שמותר קשר בין בן לבת, זה אפילו מצוה. מהתורה מותר קשר בין בן לבת ואפילו מותר לגעת בבת, אבל התורה רוצה שזה יהיה כמו שצריך, בגודל האדיר שזה יכול להיות באמת, שהקשר ימצה את הפוטנציאל האדיר שיש בקשר בין בן לבת וזה דוקא בנישואין, לתורה יש בעיה ברגע שלוקחים את הדבר הנפלא הזה ומקטינים אותו.
נסביר את הדברים יותר בהרחבה:

עלינו להבין [שקשר בין בן לבת במהותו הוא דבר עצום וענקי]. להבין שבקשר האמיתי (נישואין) יש פה חיבור של שני נשמות עצומות שהופכות להיות אישיות אחת, הופעה אחת של הקב"ה, ההבנה שיש פה בית שנוצר לתרום ולעשות לעם ישראל, ההבנה שיש פה קשר שמגדל משפחה וחיים של יצירה ועשייה משותפת וכו´.
הקשר בין איש לאשה – טמון בו המון, הוא חיים של יצירה של קדושה [ואחד מהדברים העצומים ביותר והקדושים ביותר בעולם] , אם אנחנו מבינים את זה – כמה הקשר הזה גדול המסקנה היא ברורה:
אכתוב משל: אני הולך ברחוב, ורואה את חברי משחק כדורגל עם [ספר תורה] בתור הכדור. אני צועק עליו – מה אתה עושה, הוא אומר לי "מה הבעיה?" אני אומר לו זה ספר תורה זה דבר קדוש – זה לא משחק, זה נועד לדברים גדולים ועצומים.
הנמשל ברור – אם אנו מבינים מהו גודלו של הקשר בין איש לאשה עלינו להבין ש [אסור לנו להקטין אותו] בשום פנים ואופן. קשר כי זה נחמד, או כי זה כיף או אפילו יותר מזה אבל בכלל לא בכיוון של הקשר הנפלא שיכול להיות איננו הדבר הנכון, בצורה זו אנו מורידים אותו מערכו ולכן עלינו לשמור עליו בחרדת קודש ליום שבו אכן נהיה מוכנים לממש את הדבר העצום הזה רק בצורתו האמיתית – נשואין (הרי ברור שגם המשיכה העצומה בגיל הזה נובעת מכמה שהדבר הוא גדול). כל הבעיות בעולם החילוני של היום עד למצב הנוראי ביותר של קשר גופני רגעי של "השתמש וזרוק" נובע מהתפיסה הקטנה של קשר בין בן לבת – כאילו זה צעצוע או סתם להנאה ולכיף – מרגע שאתה מתיר תפיסה כזו גם אם הקשר איננו נמוך כמו בעולם החילוני – בעצם התרנו את הירידה עד למטה – כי תפיסתינו תפיסתם… גם תפיסתינו הופכת להיות שניתן קשר "סתם" , ניתן "חברות" – לא ולא. אצלינו הקשר הוא רק למטרה האמיתית.
[ופה הנקודה הכי חשובה]
לפעמים חושבים שלפי היהדות אנו מפסידים דברים בקשר, ומי שאינו שומר מצוות יותר נהנה… אבל ההיפך הוא הנכון – [אלו שאינם שומרים מצוות מפסידים את הקשר העצום הנפלא והאדיר שיש למי שניגש לנושא מתוך אמונה והסתכלות נכונה] – את מה שיש לנו בקשר, להם בחיים לא יהיה (אלא אם כן ישנו את תפיסתם), [התורה איננה מרשה קשר כזה של "חבר" כי כוונת התורה שהקשר שיש בין בן לבת יהיה הכי שווה שאפשר, הכי כיף שאפשר הכי מרומם שאפשר והכי קדוש שאפשר] כל אלו קשורים אחד בשני, מהתורה אנחנו אף פעם לא מפסידים , אנחנו רק מרוויחים משהו הרבה יותר גדול, אולם זה דורש את ההבנה שלנו ואת ההכנה שלנו לדבר כל כך יפה ומדהים, עלינו לצאת מהתפיסות החילוניות שקשר בין בן לבת זה סתם משהו נחמד כזה – זה הרבה יותר , וככל שיותר נמצה את מה שטמון בקשר הזה הוא גם יהיה יותר נפלא .

[זו התשובה הראשונה. בשביל להרחיב את הנקודה הזו אני מביא לך פה נקודה שניה שלדעתי מאוד מאוד מוסיפה על הנושא:]

השאלה הגדולה היא לאיזה דברים את שואפת בחיים.
אפשר לשאוף לדברים הגדולים ואפשר לדברים הקטנים..

סיפרתי בסמינריון על גיסתי שהיה לה סרטן ואחרי שהיא נרפאה לא היה בטוח שתוליד עוד ילדים. לפני המחלה היו לה שני ילדים ואחר כך בעזרת ה' נולד ילד שלישי.

בסעודת ההודייה היא סיפרה על ידיד של המשפחה ששאל אותה אחרי שהיא נרפאה. "האם את מאושרת בחייך?" והיא ענתה לו שכן.. "יש לי בעל נפלא ושני ילדים קטנים חמודים ומקסימים, כל מה שאפשר לבקש".

"האם יש משהו שהיה עושה אותך ליותר מאושרת?" הוא שאל…

"כן, עוד ילד!! עוד חיים מתוכי, עוד ילד יעשה אותי הכי מאושרת בעולם".

ככה היא סיפרה בסעודת ההודיה על הילד שנולד לה.

הדבר הזה הדהד במוחי כי נזכרתי בסיפור אחר ששמעתי מחבר שלי כשהיה במילואים.
הוא שמע שם שני אנשים מבוגרים מדברים ביניהם.

"נו, איך החיים?"
"בסדר, אתה יודע"
"ותגיד אתם חושבים להביא עוד ילד?"

"תראה, זו שאלה קשה, מאז הילד הראשון החיים אינם חיים, כבר אין אהבה בבית, אין שמחה, אין חיים, ילדים זה כזה מעמסה… וכו'"

אני מספר את זה מכיוון שזה נורא לראות את הקיצוניות בין שתי התגובות.

יש מי ש בשבילו ילד זה מעמסה, אין אהבה ,אין חיים..

יש מי שזה יעשה אותו הכי מאושר בעולם. זה הדבר שיעשה אותו הכי מאושר…

נסי רגע לחשוב "מי מהם את היית מעדיפה להיות?"

יש אדם שכל הקשר שלו עם אשתו הוא חיצוני כזה, האהבה היתה משהו רדוד ונמוך והיא לאט לאט נמוגה. בגלל זה יש היום בעולם החילוני קשיים בנישואים, המון גירושים, בגידות,
בגלל זה ילד הוא מעמסה.

יש מישהו שהקשר בינו לבין אשתו זה קשר עמוק, קשר של חיים, של בניה של פיתוח, הילדים אינם פוגעים בקשר הזה אלא מוסיפים לו ומרחיבים אותו. מאז הילדים האהבה בבית רק גודלת.

השאלה הזו איך את רוצה להיות היא השאלה איך את תופסת את הקשר בין בן לבת בחייך כבר היום.

האם זהו משהו נחמד כזה, יש מעם מי לדבר ולהתרגש איתו, מישהו שאפשר לגעת בו ולסחנ"ש איתו וזה ממש נחמד וכיף.

זוהי אכן התפיסה של העולם החילוני, היא אומנם קטנה. היתרונות שלה זה שהיא מאוד נחמדה בהתחלה, אומנם יש בה שתי חסרונות:
זה לא משהו שיכול להחזיק מעמד כל החיים. אין בזה את העוצמות האדירות של כל החיים שיש בקשר הגדול יותר.

יש מי שקשר בין בן לבת אצלו זה משהו גדול מאוד. הוא מאוד מפחד לתת לו יחס "נחמד" כי זה הרבה יותר מנחמד. זה משהו עצום.

זה חיבור בין שתי נשמות, בין שתי נפשות. זה שלמות החיים שלי.
זה היסוד של כל החיים שלי. מי הבחור שמתאים לי , זה לא רק "עם מי יהיה לי נחמד" אלא מי משלים אותי. עם מי אני אבנה בית, אחיה את חיי ואפתח אותם עוד ועוד ועוד…

היתרונות העצומים של הסתכלות כזו זה. א. שהיא מחזיקה לאורך זמן…
ב. היא גודלת וגודלת וגודלת ומיום ליום האהבה היא רק גדולה , היא כל הזמן מתרחבת, היא כל הזמן יותר ויותר מתעצמת.

זהו ההפסד הגדול של העולם החילוני. הם חושבים שהאהבה בנישואים מיום ליום רק פוחתת.
בחיים האמיתיים, מתוך תורה שמבינים באמת מה זה הקשר בין בן לבת, ההסתכלות שונה לחלוטין.
הקשר שנוצר בנישואים הוא רק ההתחלה. הבסיס לחיים אדירים משותפים. מתוך זה הקשר כל הזמן מתעצם, גדל, ומתפתח.

בשביל לחיות ככה, עלייך לבחור בחייך. מהם הדברים הגדולים… ומהם הדברים הקטנים.

ילד, כשהוא קטן, הדבר שהוא הכי רוצה, השאיפות הכי גדולות שלו זה במבה!! במבה! זאת אומרת כל מיני דברים חומריים וקטנים. אלו השאיפות שלו.

כשאדם גדל ומתבגר זה צריך להשתנות. השאיפות צריכות להיות באיכות אחרת, כבר לא מחפשים את הדברים החומריים הקטנים . אלא את הדברים בעלי התוכן הגדולים. אידיאלים, שלמות נפשית, רוחנית, להיות אדם טוב, לעשות טוב.. ועוד…

יש אנשים גדולים שהם מתבגרים אבל נשארים קטנים. במקום במבה הם רוצים אוטו, במקום שוקולד הם רוצים בחורות.. אבל הם עדיין תינוקות – עדיין מחפשים את הדברים הקטנים שבחיים.

מי שמתבגר באמת, הוא יחפש איכות אחרת של דברים. שלמות אחרת, שאיפות אחרות גודל אחר של דברים, דברים בעלי תוכן.

ככה זה בכל החיים…
יש אנשים שיש להם אהבה, אבל זו אהבה כמו של תינוק.. אהבה חומרית חיצונית, "קוצי מוצי כזאת בלי הרבה תוכן ולכן זה קטן…"

יש אנשים שאצליהם האהבה היא משהו הרבה יותר גדול. הם מואסים בקשרים הקטנים כי הם רוצים את הדבר הגדול, הטהור , העדין, השלם, עם כל התוכן העצום שבו. ככה הם חיים את חייהם הפרטיים וככה הם גם רוצים את האהבה שלהם.

הם, האנשים האלו הם המרוויחים הגדולים.. הם יחיו חיים שכולם אושר, מיום ליום, והאושר רק הולך וגדל, הולך ומתעצם, הולך ומשתלם. העוצמות באהבה ילכו ויגדלו כל הזמן… אני מקנא בהם.. וכזה אני רוצה להיות.

זוהי גם הדרכת התורה.
התורה אוסרת לנו להתעסק בדברים הקטנים.. היא יודעת שאי אפשר לחיות בשתי העולמות.
מי שיענינו אותו בחייו הדברים הקטנים לא יוכל לפתח בעצמו שייכות וקשר גם לדברים הגדולים. יש צורך לאסור לחיות חיים בצורה קטנה.

באהבה הדבר הזה אומר – לאסור את הקשרים הקטנים. הקשרים שהם אינם קשרים של 100 שנה לנצח, אינם קשרים של חיים שלמים ביחד, אינם קשרים של בית, של משפחה, של קדושה, של חיבור נשמה ונשמה (חיבור נשמה ונשמה נעשה רק על ידי נישואי התורה בעוד לפני כן החיבור הוא יותר חיצוני… אין שלמות נשמתית ביחד יש איזשהו קשר אבל משהו קטן)

כדי שנחיה בחיינו את הדברים הגדולים.
אין בזה אפס.. הציבור שבחר בדברים הקטנים – מפסיד בכל יום את הדברים הגדולים.

איסור הנגיעה הוא גם כן קשור לאותו עניין.

עלייך לבחור!!! איך תרצי לחיות את חייך. באופן גדול, מלא שמחה כל החיים , מלא שלמות מלא אושר.. או לבחור בדברים הקטנים. ולהפסיד – הכל!!!

איסור נגיעה הוא אותו עניין בדיוק, אבל בעומק רב.

הנגיעה, וכל הצדדים הפיזיים הם ביטוי. יש יכולת לעולם הפיזי שלנו לבטא את הרגשתינו.

החיבור הפיזי בין איש לאשה איננו מתחיל בצד הפיזי.

האיש והאשה כשהם נשואים הם מחוברים בנפש ובנשמה, החיבור הזה מגיע לשלמותו כשהם מתחברים גם בגוף.

הנגיעה בין בן לבת כשהיא נעשית על פי הדרכת התורה היא דבר עצום, דבר קדוש, דבר הרבה יותר מלא חיים ואושר ושלם מאשר כשהוא קטן.

כבר סיפרתי שבבית המקדש בקודש הקודשים ביום כיפור היו שני הכרובים בצורת איש ואשה במצב שהם שוכבים אחד עם השני, וזה מבטא את שיא החיבור בין עם ישראל לה' – ביום כיפור.

גם החיבור הפיזי בין האיש לאשה הוא דבר גדול, דבר קדוש , ומלא עוצמות של חיים. בשביל להיפגש עם העוצמות האלו, עלינו ללכת בהדרכת התורה ולא לפגוע בקדושת הדבר..

זה אחד מההסברים לאיסור נידה גם בין אנשים נשואים.. .
לאיש והאשה אסור לגעת כשהאישה נדה, בטומאה מסויימת.
מדוע?

כמו שלא היית נכנס לבית המקדש כשאתה טמא.. אל תבוא להתייחד עם אשתך כשעדיין זה לא קדוש בשיא הקדושה. בשיא הטהרה..

ההערכה העצומה של התורה לנגיעה, לאהבה, לחיבור בין האיש והאשה יוצרת את השמירה הגדולה שלה על הנושא..

אנחנו, אנחנו והעולם כולו, כולנו מפסידים כשאנחנו לא שומרים על איסורי התורה, כשאנחנו מעדיפים לאחוז באהבות הקטנות, בנגיעות הקטנות, לא שומרים על השיא של הכל ומפסידים!!
מפסידים את העוצמות, את הקדושה, את האהבה האדירה, המלאת חיים, את המגע הפיזי המלא עוצמות קדושה וחיים שהתורה מנסה להעניק לנו… ושאנחנו זורקים אותו בלי לדעת מה אנחנו זורקים.

עם ישראל כיום רחוק מאוד מהאושר הזה..

אנחנו הציבור הדתי הרפואה שלו למצב הזה. כשאנחנו שומרים על הקשר בין האיש לאשה בקנאות שיהיה שלם כפי שהוא צריך להיות אנחנו בעזרת ה' נחזיר את האהבה, והשמחה והעוצמות לכל ישראל. אנחנו הדגל של האהבה האמיתית ואנחנו צריכים לשמור עליה.

גם כל אחד ואחד צריך לשמור על העוצמות שבו, האהבה שבו בקנאות גדולה, שלא חס וחלילה יפספס את ההנאות הגדולות של החיים….

מקווה שהדברים שכתבתי עזרו לך להסביר לחניכות,
ואם יש לך עוד שאלות אני אשמח ממש לענות,

אבי,
wolfsonavi@gmail.com