קשר טוב – האם להפסיק?

אפרת יקרה שלום.
בראש דברי אני רוצה להביע את הערכתי העצומה כלפיך על הרצון לחיות את חייך בצורה אמיתית ומבוררת.
הרהרתי רבות בשאלתך ואני רוצה להעלות בפניך כמה מחשבות שעלו לי בנושא מתוך הרגשה שבבואינו לבחון קשר אי אפשר להתייחס אליו רק בזמן הווה אלא יש לבחון את היתרונות והחסרונות שבו גם לטווח ארוך. ואכן בזמן הווה משתמע מתיאוריך שהקשר מאד משמעותי לגביכם ושאתם מצליחים להיות חברים בלי לפגוע בעצמכם ובאחרים ואני חושבת שזו פשוט גדולה וגבורה מצידכם להיות מודעים כל כך לבעיות שעלולות להיווצר ולנהוג בצורה כזו שאף אחד לא יפגע מהקשר.
יחד עם זאת עלו בי מספר שאלות,שהן בעצם מכוונות אליך. את התשובות את צריכה לתת אך ורק לעצמך. (כמובן שבמידה ותרצי לשתף במחשבותיך- אשמח).

אחת הנקודות המרכזיות שצריך לשים לב אליה שכל הדברים היפים עליהם דיברת- הבניה האישית, העליה הרוחנית, ההתקדמות הלימודית לא באים רק מכוח ה"ביחד" שלכם, לא נעשים אחד למען השני. במילים אחרות את לא מתקדמת בלימודים רק כי החבר דוחף אותך ובלעדיו היית מתדרדרת והוא לא מתחזק רוחנית רק כדי להישאר איתך. הבעיה היא שאם זו כן המציאות אז בעצם כל מה שאתם עושים הוא לא אמיתי ונעשה רק מתוך צורך לשמר את הקשר ביניכם.

נקודה חשובה נוספת שצריכה מחשבה היא לבדוק שאתם לא חוסמים זה את זה להתפתח בכיוון המתאים לו. לפעמים החשש בקשר הוא שדווקא מתוך החשיבה ביחד והרצון להישאר ביחד מתחילים לחשוב אותו דבר, מתחילים לפנות לכיוון שהשני פונה אליו על חשבון הבירור האישי, הבניה הפנימית. בדרך כלל אחרי תקופה מסוימת בני זוג נוטים להתחיל לחשוב בכיוון דומה על דברים, יש גם מי שמחפש את זה שחושב כמוהו ומתייחס כמוהו לנושאים שונים בחיים אבל כל זה צריך לבוא אחרי הבניה האישית, אחרי שכל אחד בנה את עצמו- הן במישור השכלי, הן במישור הרגשי. רק אחר כך אפשר לבוא לקשר בלי חשש שהצד השני יפגום במשהו שבניתי, בלי חשש שמשהו בי יגרע מתוך הקשר או שאני אפגום בבניה של הצד השני. וזו נקודה מאד משמעותית בעיני, בייחוד בגלל שאתם בגיל בו הבניה האישיותית היא כל כך משמעותית וממש עכשיו מתרחשת (ובע"ה תמשיכו להיבנות עוד שנים רבות ובעצם כל החיים אדם נבנה אבל יש דברים שאדם בונה בעצמו שהם מאד בסיסיים- שהם מהווים את מי שהוא ברמה הבסיסית ולמיטב הבנתי אלו בירורים שאדם עובר בגיל שלכם פחות או יותר) וצריך לשים לב, כמו שאמרתי שהקשר שלכם לא פוגע בבניה האישית שלכם. את יכולה לבדוק את זה ע"י כך שתשאלי את עצמך האם את מסכימה עם כל דבר שחברך אומר, האם אתם חושבים אותו דבר בכל, או שיש לכם את היכולת והמוכנות להיפתח לכיווני חשיבה שונים, גם מאנשים אחרים, והצמיחה והבניה שלך ושלו לא באים רק מתוך הקשר הזה אלא גם ממקורות אחרים וכן גם במישור הרגשי- האישיות לא מורכבת רק משכל כל החוויות שאדם עובר מעצבות בו צד פנימי ריגשי וצריך לבדוק האם יש בחייך מקום לחוויות משמעותיות בונות ומעצבות אותך ואינן קשורות לחבר.
הזכרת את העובדה שאתם מוצאים זמן גם לאנשים אחרים. האם את מרוצה מהקשרים שלך עם חברותיך, האם את מרגישה שיש לך זמן להשקיע בעצמך- בתחביבים, בעיסוקים חשובים חוץ מלימודים?

נקודה נוספת שעלתה בי ואי אפשר להתעלם ממנה היא שאלת הזמן. לשאלת הזמן קודמת שאלה אחרת: מה מטרת הקשר ביניכם- נחמד? כיף? כיוון רציני? אם אתם חושבים על כיוון רציני זו נקודה מאד משמעותית שמצריכה מחשבה וקבלת החלטה בצורה בוגרת… קודם כל מכיוון שאתם בני 16, בפני כל אחד מכם עוד מסלול חיים ארוך בעז"ה- לסיים לימודים, שירות לאומי, ישיבה/ צבא זמן שבו נבנים, מתבגרים, משתנים… וכן אי אפשר להתעלם מהבעייתיות הכרוכה בקשר ארוך כל כך. כתבת בשאלתך שמצב של נגיעה נראה לך רחוק ממך מאד. אשריכם אבל זה לא כל כך פשוט להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן בלי לגעת אחד בשני כי כשמתקרבים במישורים אחרים והקשר מתהדק יש צורך במגע, צורך בקירבה אחרת שאותה לא תוכלו לממש בשנים הקרובות. את אולי אומרת לעצמך אז מה? "כשנגיע לגשר נעבור אותו" ,"כשנעמוד מול הניסיון נעבור אותו" ואני לא מזלזלת חס וחלילה במחשבות אלו אבל תשאלי את עצמך האם יהיו לכם הכוחות לעמוד בניסיון? וכמה פעמים תצליחו לעמוד בו? שוב ושוב ושוב… והבעיה היא לא רק בנגיעה כפי שמדגישים תמיד. צריך להקפיד על דיני ייחוד, ועל דיבור מתאים, קשר משמעותי משפיע לא רק במישור המעשי אלא גם במישור המחשבתי ועלול להוביל להרהורי עבירה… זו מציאות מורכבת , זה ניסיון בעוצמות קשות מאד- רק את יכולה לענות לעצמך אם כדאי להיכנס לניסיון כזה .

זהו, אני חושבת ששיתפתי אותך בכל מחשבותי ומכאן- תורך… ההחלטה שלכם.
אני מקווה שעזרתי ואם תרצי להמשיך לשתף את מוזמנת בשמחה.
מאחלת לך הצלחה בכל.
שלך,
ברוריה, חברים מקשיבים.

נ.ב. יש באתר המון תשובות נפלאות בנושא המרחיבות ומוסיפות כיווני חשיבה שונים אני ממליצה בחום לקרוא ולהעמיק.