קשר לא טוב עם ההורים

ב"ה

שלום לך שואלת יקרה,

ממש שמחתי לקבל את שאלתך.
אני ממש שותפה איתך בשאלה איך לחזק את הקשר לאבא ואמא. זו באמת שאלה גדולה.

תדעי שהשאלה שלך מאוד טבעית, ואין כמעט בני נוער שהשאלה הזו לא מטרידה אותם.
השאלה שלך ממש קשורה לגיל בו את נמצאת, גיל העשרה.
למה?
בגיל העשרה אנחנו מתחילים לגבש את הזהות הייחודית שלנו.
אנחנו מפסיקים לעשות דברים רק בגלל שהתרגלנו אליהם ומתחילים לעשות דברים מתוך בחירה ורצון שלנו. זה מתבטא לדוגמא בזה שכל הזמן אנחנו שואלים את עצמנו איך אני רוצה להיות? כזאת, או כזאת? מה נכון יותר, זה או זה? ואנחנו לא כ"כ רגועים עם עצמנו…
אנחנו יוצרים לעצמנו תפיסת עולם ודעות עצמאיות (וזה כמובן דבר בריא וחשוב מאוד…)
ובעקבות זה, כל מה שאחרים אומרים (וביניהם אבא ואמא…) נעשה פחות משמעותי בשבילנו, כי יש לנו כבר עמדה עצמאית שלנו. (בסוגריים נאמר שהעובדה שהדעה של הזולת נעשית פחות משמעותית עבורנו, זה דבר חיובי ביסודו, בגלל שזה מדרבן אותנו לגבש את הזהות הייחודית שלנו, אחרת אני לא יודעת אם היינו עושים זאת…)
לכן זה מאוד טבעי שבתקופה הזו הקשר עם אבא ואמא יהיה יותר רופף.
לעיתים בתהליך הזה של גיבוש הזהות מגיעים גם לזלזול בהורים, וזה כמובן טעון שיפור.
כי למרות שיש לנו כבר זהות עצמית, צריך לזכור שגם לאבא ואמא יש מה להוסיף לנו…
לכן זה כ"כ משמח לשמוע שאת רוצה קשר עם אבא ואמא, שחשוב לך לשמוע את דעתם, להתייעץ איתם, למרות שאת בגיל הזה. ב"ה!
אבל בכל מקרה חשוב לי להדגיש שהמצב הזה של קשיי תקשורת בינך לבין הורייך הוא טבעי מאוד, וקורה כמעט לכולם (גם לי) לכן אין מה להיבהל.

אז מה כדאי לעשות?
דבר ראשון, נקודת המוצא שצריכה להיות לנו, כדי שבכלל נרצה לחזק את הקשר עם ההורים שלנו, וכדי שיהיה לנו כוח להתאמץ בשביל זה, היא:
[אמונה בלב שלם שאבא ואמא באמת אוהבים אותנו ובאמת רוצים בטובתנו ושגם אנחנו בעומק הלב אוהבים ומעריכים אותם, גם כשזה בכלל לא נראה ככה.]
(אם לא נאמין בכך, למה שנרצה קשר איתם ועוד נשקיע בשביל זה?!)

אמנם, לא תמיד האהבה הזו גלויה, ולפעמים היא יכולה להיות גם [מאוד מאוד] נסתרת, ככה שבכלל נשכח שהיא קיימת, אבל למרות זאת צריך להאמין ש[בפוטנציאל היא קיימת] והתפקיד [גם] שלנו ו[גם] של ההורים, הוא לגלות ולפתח אותה. שהיא תהיה כמה שיותר עוצמתית ותבוא לידי ביטוי ממשי בחיים שלנו.

כמובן שזה ממש לא מספיק רק להאמין שיכול להיות בינינו קשר טוב,ושמתחת לפני השטח הוא גם קיים, אלא גם צריך לעשות מעשים ממשיים כדי שהקשר בינינו יהיה גלוי ומפותח ולא רק נסתר.

לדעתי, לפני הכל צריך לשים לב שלא יהיה זלזול בינינו לבין ההורים, אלא היחס יהיה יחס של כבוד הדדי. הרי איך יתכן שתהיה בינינו תקשורת טובה כשיש בינינו זלזול?!
לכן קודם כל כדאי להשתדל לדבר בצורה יותר מנומסת, במילים מכובדות ובטונים מתאימים, ולהשתדל לעשות דברים שהם מבקשים ממני (במיוחד אם אלו לא דברים מסובכים…), ולנסות לשדר להם בדרכים שונות שאני מכבדת אותם (בטח יש לך גם רעיונות משלך איך עושים את זה…)
ומי כמונו יודע כמה זה לא תמיד פשוט לכבד את אבא ואמא, ולכן זו צריכה להיות תחילת העבודה שלנו.
לפעמים יש גם מצבים שהילד מרגיש ש[אבא ואמא] לא מספיק מכבדים אותו ואת מה שחשוב לו, ויתכן שזה גם נכון ויש להורים מה להשתפר בעניין… אבל גם אם זה המצב אצלכם, אין לך מה להתייאש, גם לו יש פתרון שנמצא בידיים שלך:
הרי ידוע לנו שמערכות יחסים בין אנשים מורכבות משני הצדדים במקביל. כלומר, שני הצדדים יחד קובעים איך הקשר יראה, וכל שינוי ביחס מכיוון צד אחד, אוטומטית משפיע על שינוי ביחס גם מכיוון הצד השני, זה מין גלגל קסם שכזה.
לכן, גם אם באמת את מכבדת את הורייך, ואת זו שמרגישה בזלזול מצידם, גם אז, אם את תחזקי יותר את הכבוד שלך כלפיהם, זה ישפיע לטובה גם על היחס שלהם כלפייך, והיחס שתקבלי מהם יהיה יחס עם הרבה יותר כבוד והערכה.

עצה שניה היא לדאוג שתהיה בינינו שיחה.
אי אפשר לצפות מאבא ואמא שיהיו לצידי, יחזקו אותי וייעצו לי כשהם בעצם לא יודעים מה עובר עלי כי אני לא מספרת להם.
גם לאבא ואמא אין רוח הקודש.
חוץ מזה הם צריכים להרגיש שחשוב לך מה הם אומרים, שדעתם משמעותית בשבילך.
שאת רוצה שהם יהיו שותפים איתך במה שקורה לך.
אחרת הם עלולים לחשוב שזה מציק לך שהם מתעניינים בך ואז הם יעדיפו לשמור את דעתם לעצמם.
לכן נראה לי שכהתחלה כדאי שפשוט תספרי להם מה עובר עלייך.
אם קשה לך את יכולה להתחיל מדברים קטנים.
כמו איך היה היום בביה"ס, איך הייתה הפעולה, מה עשית עם החברות וכו´…
ומשם כדאי להמשיך לשתף גם בדברים משמעותיים יותר כמו הרגשות שלך, השאיפות שלך. (אבל זה כבר הרבה יותר קשה)
כדאי גם להתייעץ איתם לפני שעושים כל מיני דברים. גם לפני דברים קטנים.
ככה הם ירגישו שהם משמעותיים בשבילך ואז הם ירגישו יותר בנח להיות לצידך. הם יבינו שזה לא מעיק עלייך, אלא אדרבא, את מעוניינת בזה.
גם חשוב שאת תתענייני בהם ובמה שעובר עליהם. שהקשר ביניכם יהיה הדדי.
תשאלי אותם איך היה בעבודה, איך היה בקניות וכו´. את תדהמי לגלות שגם הם ישמחו לשתף אותך במה שעובר עליהם.
אפשר גם לדון יחד על הפוליטיקה, ועל כל מיני עניינים מזדמנים. זה ממש יכול לפתוח אותנו אחד לשני.
מניסיון שלי זה ממש עושה פלאות.

אפשר גם לשוחח איתם בעדינות ולספר להם שאת רוצה שהם יהיו יותר שותפים איתך במה שקורה לך. ושחשוב לך שהם יחזקו אותך מדי פעם ובעיקר בזמנים שקשה לך.
(אבל אם זה קשה לך מידי להגיד את זה ככה בצורה גלויה, אני מאמינה שגם אם פשוט תתחילי לשתף אותם ולהתייעץ איתם, גם על דברים קטנים, הקשר ביניכם יהיה הרבה יותר חזק)

תזכרי שגם אבא ואמא הם בני אדם ולא מלאכים.
תשתדלי לכבד אותם בכל כוחך. ואם הם עושים משהו שלא נראה לך, למדי עליהם זכות. הם אנשים טובים, וכולנו טועים לפעמים.

אומנם צריך גם לדעת שלכל קשר יש שני צדדים ולכן אי אפשר לתכנן מראש מה בדיוק יהיה, איך אבא ואמא יגיבו, ואיזו רמה של חיבור תהיה בינינו.
אנחנו צריכים לעשות את החלק שלנו ובע"ה זה ישפיע גם עליהם לטובה. ואז גם הם יעשו את החלק שלהם.
וכן, כמו כל דבר בחיים, גם את זה אי אפשר לשנות ביום אחד. זה עניין של תהליך ולכן צריך סבלנות. אבל אל תתייאשי, תזכרי שאת בדרך, ושה´ נתן לך מספיק כוחות בשביל זה ובע"ה תראי ברכה בעמלך.

כתבתי מה שנראה לי, אבל השאלה שלך הייתה די מתומצתת ולכן היה לי קצת קשה להיכנס לפרטים מעשיים, ויש מצב שלא הבנתי אותך כמו שצריך. אז אם את רוצה, את מוזמנת לשלוח אלי עוד פירוט על היחס שיש ביניכם (מה את מרגישה כלפיהם, מה את חושבת שהם מרגישים כלפייך…איזה קשר את רוצה שיהיה ביניכם וכו´…)ואני אשתדל לענות לך שוב, באופן מדויק יותר.

וגם אם בא לך לשתף בעניינים אחרים, את מוזמנת בשמחה! המייל שלי לשירותך…

כל טוב!
שה´ יברך אותך.
תרצה.
Tertza2@shoresh.org.il