קשר "על אש נמוכה"- נכון?

שלום לך יקרה!
תודה רבה על החיזוקים! זה נותן כוח להמשיך…
דבר ראשון- ממש הדהמת אותי בתהליך שעברת, בהבנות שלך, בהחלטות שקיבלת להפסיק את הקשר למרות שזה היה לא קל בכלל…
את נשמעת לי בחורה חזקה ובוגרת שפועלת בצורה אמיתית ולא מנסה לחפף. אשרייך!

את מתארת מצב שגמרת קשר שהבנת שהוא לא נכון לך בגיל הזה למרות שזה היה קשה.
חצי שנה זה נשמע שלא היית את, שלא היית שמחה ובסך הכל- לא הרגשת כל כך טוב…
החלטתם לחזור לקשר לפעמים, וגם- רק במיילים.
ועכשיו את שואלת אם זה בסדר או לא…

ואני רוצה להגיד לך דוגרי- אני מאד מתלבטת מה להגיד לך…
מצד אחד- האידיאל שאני מאמינה בו ואני חושבת שגם את הבנת אותו אחרי כל המאמרים והתשובות שקראת, הוא שלהיות בגיל כזה בקשר עם בן זה לא ממש טוב…
כתבת שנפרדת ממנו אז כי הבנת שזה לא נכון לכם- גם, כמו שכתבת, בגלל העתיד- שנכון שכל אחד יבנה עכשיו את האישיות שלו ואת העצמי שלו ולא בריא להתעסק בקשר זוגי שתופס את כל המחשבות.
וגם- בגלל ש"אין אפוטרופוס לעריות"- לא משחקים באש…
אני בטוחה שהבנת את זה מצוין ובאמת יישמת את זה ולא נראה לי שצריך להרחיב בעניין…
זה מצד האמת המוחלטת.

אבל מצד שני- את מתארת מצב שהיית בו לפני שחזרתם לקשר "על אש נמוכה".
את כותבת שלא היה לך חשק לכלום, איבדת את הרצון לעשות דברים , לשמוח, להיות בקשר עם חברות.
וזה מצב שלא עבר אחרי שבועיים אלא המשיך חצי שנה! זה מאד לא קל, אני בטוחה…
ועכשיו- אחרי שחזרתם, לא כתבת, אבל אני מתארת לעצמי ש"חזרת לעצמך".
שאת יותר שמחה ומאושרת עכשיו.
אז את שואלת מה לעשות…
כי מצד האמת, את יודעת מה את אמורה לעשות.
ומצד שני- זה נראה כל כך אכזרי והורס לך את החיים…

בעצם, אני חושבת שבשאלה שלך את שואלת משהו הרבה יותר עמוק-
[האם "בשביל" התורה וההלכה אנחנו צריכים לסבול?!]
וזו שאלה שזועקת…
האם באמת צריך לוותר על החיים הבריאים והשמחה כדי לקיים את מה ש"נכון" ו"אמת"?!

אז התשובה היא-
אם מסתכלים על החיים בצורה פשוטה, אז כן.
לפעמים צריך לוותר על משהו שאני אוהבת ועושה לי טוב כדי לקיים את ההלכה, ללכת בדרך האמת.
ויש הרבה דוגמאות יומיומיות שכולנו מכירים- לא לאכול גלידה חלבית בדיוק אחרי שגמרתי לאכול ארוחת שחיתות בשרית, להתפלל גם אם לא מתחשק לי ולא בקטעים שלי עכשיו, לסבול את האור דולק בחדר כל השבת כי שכחו לסדר את השעון שבת… ועוד הרבה…

אבל- אם מסתכלים על העומק של החיים, זה ממש לא צריך להיות ככה.
התורה צריכה להביא אותנו לחיים הכי בריאים נפשית, הכי שמחים והכי מאושרים!
ככה לפחות אני מאמינה.
אני יודעת שיש דעות שונות בעניין, אבל זו האמת שלי והדרך שאני מתחברת אליה.
ואם התורה לא מביאה אותנו לשמחה ולטוב- סימן שאנחנו לא מקיימים אותה נכון.
סימן שאנחנו לא [מסתכלים] נכון.

וזה מזכיר לי סיפור על רב שביקש מהשמש שלו שיביא לו מהנמל איזו חבילה חשובה שהייתה צריכה להישלח אליו.
השמש הלך וחזר כולו נוטף זיעה. הרב התפלא ושאל אותו למה הוא כל כך מזיע והשמש ענה לו שזה בגלל החבילה של מטילי העופרת שהוא ביקש שיביאו לו. השתומם הרב ואמר לשמש: "אבל זו לא החבילה שלי! החבילה ששלחתי אותך להביא הייתה קטנה, קלה ומלאה יהלומים!"…

מתסכל… נכון?
מביאים את הסיפור הזה הרבה פעמים כמשל למה התורה בשבילנו.
אפשר שהתורה תהיה בשבילנו כמו חבילה כבדה ומעיקה של מטילי עופרת, אבל אפשר שהיא תהיה קלה ומשמחת כמו חבילה של יהלומים יפהפיים…
ובמה זה תלוי- איך ה"חבילה" שלנו תהיה?
אני מאמינה שזה תלוי בהסתכלות עמוקה על הדברים.

הסתכלות עמוקה זו הסתכלות שלא מתמקדת רק ב"כאן ועכשיו" של ההרגשות ושל המחשבות, אלא בהשלכות לטווח הרחוק, במחשבות למה זה יוביל, למה זה באמת משמש.
זו הסתכלות על היומיום במשקפיים של: "מה ה[מטרה] של החיים?"
כאשר מסתכלים במשקפיים כאלו ו[מאמינים] באמת שלהם, גם הרגשות של המעשים שלפני כן נראו מאד לא אנושיים ולא משמחים הופכים להיות יותר חיוביים…

ופה אני רוצה לחזור לשאלה שלך, או בעצם לשאלה שלא שאלת אבל זועקת מתוך מה שכן כתבת.
אפשר להסתכל על ההחלטה לסיים את הקשר הזה כמשהו ש"אני מאמינה שנכון, אבל דוגרי- עושה לי רע".
ובאמת אין ספק שזה לא גרם לך טוב…
אבל- יש גם דרך אחרת.
דרך של הסתכלות יותר עמוקה.
המון פעמים ההסתכלות היא עניין של שלבים.
בהתחלה אנחנו עושים מה שאנחנו מאמינים שנכון ואמת, אבל לא [מרגישים] שהאמת הזו נכונה [לנו].
השלב הבא הוא לדעתי מה שאת נמצאת עכשיו.
עכשיו את יכולה להסתכל בצורה יותר עמוקה על מה שקרה ואת יכולה לנסות [להרגיש] למה האמת הזו היא גם מה ש[עושה לך טוב].

אז בואי ניכנס קצת יותר לעומק…
שאלת את עצמך פעם "למה?"
למה זה גרם לך רע? למה הקשר הזה עם הבחור הזה עושה לך הרגשה טובה? מה בעצם הקשר הזה משרת בשבילך? אולי הוא מעלה לך את הביטחון העצמי? אולי הוא נותן לך להרגיש נאהבת?
קשר יכול לשרת הרבה צרכים של עצמנו, גם אם אנחנו לא תמיד מודעים לכך…
אני לא מספיק מכירה אותך ולכן אני מפנה את השאלות הללו אלייך- תחשבי עליהם טוב טוב ותהיי כנה עם עצמך- מה [בעומק] הקשר הזה עושה לך? למה הוא [באמת] כל כך חשוב לך? זה רק בגלל שאת אוהבת אותו או שזה יותר מזה?
לי זה נשמע שחצי שנה של "דיכאון" אחרי סיום קשר לא קשורים רק לאהבה לאדם המסוים הזה…
אבל שוב- אני לא מכירה אותך, אני רק רוצה לתת לך נקודות למחשבה.

את נשמעת לי אדם בוגר ואמיתי.
אני חושבת שכדאי לך לשבת עם עצמך ולחשוב באמת באמת מה זה הקשר הזה בשבילך.
ואחרי שתהיי אמיתית וכנה עם עצמך, יכול להיות שתגיעי לכל מיני מסקנות.
ות´כלס- אני לא חושבת שמה שתעשי בפועל זה מה שהכי משנה.
יותר חשוב לדעתי זה השיקול דעת האמיתי שלך, הכניסה עם עצמך פנימה, הכנות שלך עם הרגשות שלך והמחשבות שלך.
יכול להיות שהמסקנה הסופית שלך תהיה שאת צריכה להמשיך עם הקשר.
אם זו מסקנה שבאה משיקול דעת נכון ואמיתי, זו החלטה נכונה.
ואני מרשה לעצמי להגיד לך את זה בגלל שאני מרגישה שאת אדם אמיתי וחזק.
אבל- שוב, השיקול דעת הוא שלך בלבד.
את היחידה שמכירה את עצמך באמת ויכולה להגיד אם הגעת להחלטה מתוך חולשה טבעית או מתוך אמת…

אז יקירתי,
מאמינה בך שתחשבי ותעשי את השיקולים הנכונים לך.
מחזקת אותך בכל החלטה [אמיתית] שתקבלי ומתפללת יחד איתך שתצליחי לעשות את הדבר שהכי אמיתי ונכון [לך]…
ואת מוזמנת בכיף להמשיך ולכתוב לי למייל, להתייעץ, לספר, לשאול… תרגישי חופשי!
שה´ יהיה בעזרך בכל החלטה ומעשה!
נעה.
noale@shoresh.org.il