ראיה פנימית

שלום לך שואל יקר!
השאלה שאתה שואל הינה עיקרית וחשובה מאוד.
לעניות דעתי, עצם השאלה מעידה על רצון לדון לכף זכות, והרצון להגיע למדרגה זו הוא כבר דבר עצום בדרך לרכישת מידה חשובה זו.
בנוסף, שאלה הזו מעידה על מודעות שיש בך לכך שזה לא נכון למדוד בני אדם לפי מראם החיצוני. שהחיצוניות אינה משקפת את האמת על אנשים. החיצוניות היא המכשול שלנו, בני האדם, הניסיון שלנו, בדרך לגילוי האמת, לגילוי הפנימיות.
שאלתך מזכירה לי סיפור אמיתי.
בישיבת "הסדר" אחת, היה בחור ירא שמיים, רציני. יום אחד הבחור התחיל ללבוש מכנסי שרוול.
(אלו הם מכנסיים מבד דק, והן רחבות יותר) כמה חברה´ מהישיבה דיברו על כך שכנראה "הבחור מדרדר…"
יום אחד כמה חברה´ ניגשו אליו לשאול מה פשר השינוי, הבחור השיב להם תשובה קצרה ועניינית בלי לפרט יותר מידי, משהו בסגנון ´ככה נוח לי´. וכך המשיכו להם הלחשושים בישיבה אודות הבחור ש"מדרדר"…
יום אחד פגש אותו אחד הבחורים בישיבה, כשהוא יושב מאחורי חדר האוכל, מבודד ועצוב.
הוא ניגש אליו ושאל אותו מה קרה. ואז הבחור סיפר את האמת מאחורי מכנסי השרוול. מתברר שכמה חודשים לפני כן, אביו של אותו בחור, פשט את הרגל בעבודתו. משפחתו נכנסה לחובות גדולים מאוד, כך שלא התאפשר להם לקנות מכנסיים מכובדים יותר, כיוון שהן יקרים יותר. מכנסי השרוול הנם זולים מאוד. הבחור הוסיף שהוא לא רצה לספר מה באמת קרה, כי משפחתו מעדיפה לשמור על העניין בסוד בלי לעורר תשומת לב מיוחדת…
החיצוניות של בני האדם יכולה להטעות ולבלבל אותנו מאוד. צריך להיות רגישים מאוד וענווים מאוד בכדי לא ליפול במעטפת החיצוניות.
אני זוכרת שמאז ששמעתי את הסיפור הזה, התחדדה אצלי המחשבה, עד כמה הראיה שלנו כ"כ מצומצמת, ראיה כ"כ חיצונית. כמה אנחנו מפספסים אנשים גדולים בראייתנו זו…
אני חושבת שהדרך להגיע לראיה פנימית, לשפיטה שאיננה חיצונית, היא קודם כל דרך הרצון!!
הרצון לא לשפוט לפי מראה חיצוני, השאיפה לזכות לדרגה זו- זה המפתח הראשוני והבסיסי להגיע לראיה כזו באמת!!
כתוב: "אין דבר העומד בפני הרצון". אם זה חשוב לך באמת, אם אתה רוצה זאת באמת, אז בע"ה תשתדל, תתרגל ותצליח.
אני חושבת שהדרך להגיע לשם, מעבר לרצון מתחילה דרך – הראיה החיובית, העין הטובה- זה הבסיס.
"הווי דן את כל האדם לכף זכות". בציווי זה אנו מצווים לא להסתכל על החיצוניות, אלא להשתדל ולהתאמץ כמה שיותר לחשוב חיובי על האדם, למצוא את הטוב, לדון לכף זכות.
אתה יכול לנסות לקבוע לך כל יום שעה או שעתיים בהם אתה משתדל מאוד לחשוב חיובי על אנשים. שהעניין הזה יהיה לך במודעות גדולה יותר באותם שעות.
בכדי לדון לכף זכות באמת, צריך להשתדל הרבה, זו עבודה לכל החיים. אני מציעה לך אולי לנסות לכתוב לעצמך את המשפט הזה על הארון בחדר, או במקום בולט אחר שיהיה לך לתזכורת קבועה.
"הווי דן את כל האדם לכף זכות".
מעבר לכך, אם אתה נמצא במצב שבו אתה מרגיש שאתה פשוט לא מסוגל לדון לכף זכות, תנסה לזכור באותו רגע, שאנו מצווים לדון לכף זכות, לא בגלל האדם עצמו אותו אנו דנים, אלא כי כך ה´ ציווה אותנו- לדון לכף זכות. זוהי מצווה שלנו, שאינה תלויה באדם אותו אנו דנים.
מסופר אפילו על שמואל הנביא שהלך להמליך את דוד המלך, בתחילה הוא חשב שאחד מאחי דוד הוא הראוי להמשך למלך. ומדוע חשב זאת? בגלל מראהו החיצוני. ואז אמר לו הקב"ה- שלא בו הוא בחור, "כי האדם יראה לעיניים וה´ יראה ללבב". אנחנו בני האדם רואים את האדם ואת העולם בצורה חיצונית, אבל מתפקידנו לשכלל את הראיה הפנימית.
ועוד נקודה משמעותית, כשאתה רואה מישהו שמבחינה חיצונית נראה לך שהוא לא "משהו" למשל- מבחינה דתית, תנסה לחשוב על כך שייתכן מאוד שהתנאים ההתחלתיים שלו בחיים היו הרבה יותר נמוכים משלך. לדוג´- פעם חשבתי שכל הבחורות ששמות כיסוי ראש שבו חצי מהשיער בחוץ, הם כנראה "חפיפניקיות", חלילה.
מאז שהתחתנה חברה טובה שלי, ששמה כיסוי ראש מסוג כזה הבנתי שטעיתי. שהייתי שיפוטית וביקורתית ולא דנתי לכף זכות.. ומה גרם לי להבין שטעיתי?
אמה של חברה זו איננה הולכת עם כיסוי ראש, אחותה הנשואה לא הולכת, וכך גם גיסותיה. משפחתה כולה לא מבינה בכלל מדוע צריך ללכת עם כיסוי ראש, זה נשמע להם "לא רלוונטי". הם ניסו לשכנע אותה בכל דרך אפשרית שלא תלך עם כיסוי.
ובכל זאת, חברתי היקרה, הלכה כנגד כל משפחתה, כנגד דעתם של כל הסובבים אותה!!
הלכה עם האמת שלה, והשתמשה בכוחות נפש רבים, בהקרבה עצומה בשביל לקיים מצווה חשובה זו.
אני חושבת שישנם בנות אחרות ששמות אפילו כיסוי ראש מלא, אך רמת המסירות נפש שהם עשו עבור זה נמוכה מזו של חברה שלי, מכיוון שעניין הכיסוי ראש היה טבעי עבורן ופשוט הרבה יותר, כך שלא דרש כוחות נפש כ"כ עצומים. חברתי ספגה המון ביקורת מצד משפחתה, ובכל זאת לא ויתרה!!
מאז, הבנתי ששפיטה כזו, לפי גודל הכיסוי, או לפי גודל הכיפה והציצית היא פשוט לא נכונה, כי לכל אדם יש נקודת פתיחה שונה בחיים שלו.
יש אדם שחונך בבית שבו כולם הולכים בציצית וכולם חובשים כיפה גדולה, ויש אדם שנולד בבית שבו הולכים בכיפה רק בביהכנ"ס, וציצית שמים רק בימים נוראים… כך שמצד האמת פשוט אי אפשר להשוות בין אנשים ולקטלג אותם לפי גודל הכיפה, כי זה פשוט לא נכון. ייתכן שזה ששם כיפה קטנה סופג הרבה יותר ביקורת, או עושה זאת בהרבה יותר עמל פנימי מאשר זה ששם כיפה גדולה בטבעיות ובלי מאמץ, כי כך הורגל בבית..
אתה שואל איך עושים זאת אישה? אני חושבת שבאופן כללי זה אותה דרך. ראשית צריך לרצות להסתכל בפנימיות, שהיא החשובה באמת, ולא החיצונית. ושנית, לפני שאתה נפגש עם בחורה, אתה יכול לשנן לעצמך, ולהזכיר לך בראש שוב ושוב, שמה שחשוב זה הפנימיות, המידות הטובות שלה!
הרי בסופו של דבר כולנו מתקמטים, מזדקנים, ומתנמכים, אך המידות הטובות נשארות איתנו תמיד!
וכן, חלילה בשעת קושי בין בני זוג, מה עוזר להם להתגבר על הקושי, המראה החיצוני?? ממש לא. בקושי שמים לב אליו במצב כזה. מה שעוזר זה רק ההתחשבות, הוויתור, ההקשבה, הרגישות ובקיצור- המידות הטובות!!
אני מאמינה שככל שנשתדל לשכלל מידותינו, הענווה, הצניעות, האמונה, העין הטובה. בע"ה נזכה לאט לאט להשתפר ולהתקדם ביכולת לרכוש ראיה יותר פנימית, אמיתית- ולא ראיה ביקורתית חיצונית.
נקודה אחרונה וחשובה, וכן, אני מאמינה שכמו כל דבר בחיים, ככל שנתאמן בכך יותר, ככל שנשתדל ונתאמץ בכך, יהיה לנו בע"ה יותר קל לעשות זאת, בפעמים הבאות.
נק' אחרונה אותה חשוב להדגיש בקשר זוגי-בשלבים ראשוניים העיקר-המראה תופס חלק מהשיקול. כלומר-אם מרגישים חוסר רצון וחוסר משיכה לאדם שממול,לאורך כמה מפגשים-כדי לבדוק את העניין. כלומר-החיצוניות היא חלק ממציאת החן. ללא מציאת חן א"א להתחתן. אפשר לנסות ולהכיר את האדם שמולי וממילא פעמים רבות-מתחילים לאהוב את גם את המראה החיצוני. אבל לא נזלזל בו בקשר זוגי-יש לו ערך.
לסיום, אני מחזקת את ידך על עצם השאלה!
יהי רצון שתזכה להמשיך לגדול ולהתחזק!
אתה תשתדל מלמטה והקב"ה יסייע לך מלמעלה!!
אור, ברכה ושמחה בכל מעשה ידייך,
ואם תרצה לכל תהייה ומחשבה, אנחנו פה.
אודליה-חברים מקשיבים.
odelyaf@walla.com