רוצה, אבל קשה לי לסלוח

שלום וברכה,
וכל הכבוד לך על השאלה שמעידה על הרבה רצון, שיש לו ערך גדול מאוד כמובן.

את מעלה פה בעיה, שבאמת אין אדם שנקי ממנה בצורה מוחלטת. באופן טבעי ואנושי לחלוטין כל אדם שנפגע מזולתו בצורה כזו או אחרת יתקשה מאוד "להחליק" את הענין בצורה מליאה ואמיתית. אין הכוונה רק לקבלת ההתנצלות החיצונית והראשונית, שאף שיתכן שאיננה מן השפה ולחוץ ובאמת את סולחת לזה שפגע בך, אלא עיקר הקושי הוא להגיע לידי מחילה גמורה. קשה להגיע למצב שבו הנפש שלנו תחוש שלימות עם עצמה ונינוחות הן כלפי הפוגע ובעיקר כלפי עצמה.

יש נקודה חשובה, שלדעתי – מי שמפנים אותה בצורה טובה הרי שיוקל עליו גם כאשר פוגעים בו וכך יהיה לו גם יותר קל לסלוח.

הסיפור של יוסף ואחיו ממחיש זאת בצורה טובה מאוד. אחיו של יוסף פגעו בו בצורה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת. לקחו את אחיהם, עצמם ובשרם, ומכרו אותו להיות עבד עולם. הם רצו להרוס לו את החיים בצורה הקשה ביותר, וכל זאת רק בגלל הקנאה שקינאו בו. יש דעה בחז"ל שאומרת כי מעשה המכירה לא היה כדי להציל את יוסף ממיתה באופן ישיר, אלא כדי להפיק רווח ותועלת מירבית מהמעשה שלהם. "מה בצע כי נהרוג את אחינו, לכו ונמכרנו לישמעאלים".
ואחרי כל השתלשלותו של הסיפור הידוע, אחי יוסף עומדים לפניו בשוֹק מוחלט כאשר הוא מתוודע אליהם. יוסף לא נקם בהם ולא גמל להם כל רעה על העוול הנורא שהם גרמו לו. תנסי לדמיין את עצמך במקום יוסף – איך אפשר לו לבן אנוש לא לרצות לנקום בהם ולהענישם בצורה החזקה ביותר?
לאחר שיעקב נפטר, האחים היו בטוחים כי עכשיו יגיע העונש המוצדק שלהם. הם משקרים ליוסף ומספרים לו איזה סיפור לא משכנע על בקשתו של יעקב שיוסף לא יפגע בהם לרעה. יוסף נדהם ופורץ בבכי על כך שהם העלו בדעתם שהוא ירצה לנקום בהם! איזה כוחות נפש אדירים היו לו! לסלוח בצורה כל כך אמיתית! לא רק להבליג במשך השנים עד מות יעקב, אלא למחות את כל עקבות העוול שנגרם לו – גם לאחר מות אביו. רק אדם כה מיוחד כמו יוסף הצדיק היה מסוגל לגלות כ"כ הרבה טוּב וחמלה לאלה שהרעו לו.

בכל קושי וכאב שאנו מרגישים אנו צריכים לחפש את הסיבה האמיתית שבגללה הגיע הכאב. אנחנו מאמינים שלכל דבר יש סיבה, ובכל עניין יש מסר מאת ה´ יתברך אלינו. [אם נדע תמיד שהפוגע הוא שליח מאת ה´, יהיה לנו קל יותר לסלוח] כאשר מישהו פוגע בי, אני אחפש [בתוכי] מהי הסיבה שבגללה ה´ שולח לי את האיתות הזה ומה עלי לתקן בעצמי.
נכון שלא קל תמיד לראות זאת, ולא פשוט ליישם את צורת החשיבה הזו. זה גם לא עושה את מעשה הפגיעה של השני למוצדק, ידוע הכלל כי "מגלגלים חובה על ידי חייב". אדם שחוטא, גם אם בכך הוא מעניש אחד שצריך להיענש – אין זה מפחית מחומרת מעשיו. אך בכל מקרה, ככל שנשתדל יותר להתבונן ולקבל את הדברים מנקודת מבט זו, כך יקל עלינו להיות שלמים בנפשנו – כשנדע שהכל בא אלינו מאת ה´ יתברך.

אני לא מדבר מתוך ידע מדעי, אלא מתוך ניסיון אישי. [מה שרוצים להוציא מהלב, חייבים לדבר עליו – והרבה. בכל דבר ובכל ענין.]
אם מישהו פוגע בי, אני אומר לו: "למה אתה אומר לי כך וכך או עושה לי את זה? אתה יודע שזה מכאיב לי מאוד? הרי אתה לא רוצה לפגוע בי?" וכך הוא מבין שעשה משהו לא בסדר כלפי ובקשת הסליחה שלו מגיעה ממקום אמיתי ופנימי. גם אם אותו אדם באמת כן רצה להעליב ולהכאיב, ברוב המקרים העוקץ ניטל מדבריו. הוא מתנצל וחוזר בו ממה שאמר או עשה בגלל שלא נתתי לדבריו לחלחל אל תוכי ולפגוע בי.

אם אותם אנשים שאת מציינת הם קרובים אלייך (ובד"כ, ככל שהאדם הפוגע יותר חשוב לך וקרוב ללבך, כך העלבון והפגיעה כואבים יותר, כמו מריבה בין בני זוג) כדאי לדבר איתם על הכאב שהם גרמו לך. אמנם זה יכול להיות לא כל כך נעים, אבל כדי לנקז פצע צריך לחטט קצת במוגלה… במיוחד אם עברו כמה שנים והכאב מסתתר בפנים ותופח למימדים לא ידועים – אפילו לך. אפשר גם לנסות ולדבר על כך עם מישהו הקרוב לליבך, בלי צורך לפרט יותר מדי. העיקר הוא לדבר ולהוציא, כי מה שנשאר בבטן יותר מדי זמן עושה כאב בטן! ועם הדיבורים, הכאב והעלבון מתנקזים. ויוצאים החוצה…

אני מאחל לך שתצליחי להבין את הענין ולפתח אותו באופן שהכי מתאים לך. הלוואי שנצליח כולנו לדעת לסלוח לזולתנו [ולדעת לסלוח לעצמנו.]

כל טוב ובשורות טובות.
אברהם.
כתובת המייל שלי –
bin725@Gmail.com.