רוצה להיות יותר 'דתית' אבל חוששת

שלום וברכה.
ראשית כל אני רוצה לאחל לך בהצלחה בהדרכה. זוהי שליחות חשובה ותפקיד הנושא איתו גם אחריות רבה, ואני מאחל לך שתבצעי אותו על הצד הטוב ביותר.

ולגופו של עניין –
בשאלה את מתארת את ההתלבטות שלך. מצד אחד את מאמינה במה שכינית "הדרך של בני עקיבא". אך מצד שני את חיה בסביבה בה נוהגים אחרת בדברים רבים, וגם את עצמך התרגלת להתנהג בצורה מסויימת וקשה לך להשתחרר מזה.
כתבת שאת יודעת שמדובר בלעבור ל"משהו שהוא טוב", אך מצד שני "משהו שהוא לא אני".

לדעתי המלים האחרונות הן המפתח לתשובה.

את צריכה לברר לעצמך קודם את השאלה החשובה – [מי זאת אותה "אני"?]

האם 'אני' זו הסביבה שגדלתי בה?
האם 'אני' זו ההשפעה של החברות ובית הספר?
האם זה מה שראיתי בבית, אצל קרובי משפחה?
האם זה מה שצפיתי בטלויזיה או קראתי בעיתונים?

או שאולי "אני" זה [מה שאני בוחרת להיות].
בוחרת מתוך מחשבה ובירור.
בוחרת מתוך שיקול דעת ולימוד.
בוחרת מתוך [נאמנות לאמת הפנימית שלי].

חשבת פעם לעצמך מה ההבדל בין ילד למבוגר?
ילד קטן עסוק בלחקות את ההורים ואת הסביבה המקיפה אותו.
הוא לא חושב או בוחן דברים בעצמו. הוא מעתיק ממה שהוא רואה.

ואז מגיע שלב בחיים בו הוא מתחיל לחשוב,
להעמיק,
לחפש את דרכו,
לבדוק באמת [מה נכון ומה לא].

האם ימשיך להישאר ילד קטן ויהיה בסך הכל העתק של הוריו וסביבתו, או שיבחר ויעצב את דרכו החדשה בעצמו?
זה כבר תלוי בו.

בזה נבחנת [התבגרות] אמיתית, שדורשת גם [התגברות] אמיתית.
קל מאוד להישאר כמו שהתרגלת. קל וגם נוח מאוד.
אך האם זה נכון יותר?
אמיתי יותר?
האם לטווח רחוק תרגישי כך יותר מאושרת ושלמה עם עצמך?
האם זה מה שריבונו של עולם רוצה ממך?

על השאלות האלו את צריכה לענות בעצמך.

ייתכן שמסגרת ההדרכה מחייבת אותך לעשות את הבירור הזה עם עצמך, ואת צריכה רק לשמוח על זה ולא לחשוש מכך.
אל תפחדי מלנסות דברים חדשים, מללכת בדרך שאמת מאמינה בה.
ההתחלות קשות לפעמים (ופחות ממה שנדמה לך…), אך ההמשך בדרך כלל קל הרבה יותר.
הניסיון מלמד שאפילו הסביבה מכבדת אנשים שדבקים בנחישות בדרך שהם מאמינים בה, גם אם היא לא מתאימה בדיוק למה שעושים רוב האנשים.

בהצלחה בהחלטות ובכל מעשייך ואת מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו
שלך
יוני, חברים מקשיבים
yony@kipa.co.il