רוצה להתגייס אבל ממניעים של גאווה

לק"י

לשואל היקר!
המקום שבו אתה נמצא הוא אמיתי.
מצד אחד הרצון לשרת מתוך אידאלים, ומצד שני המקום שבו אתה מרגיש שאתה באמת נשאב לתוך מקום של מניעי גאווה.
ברור לי שהימים האחרונים בהמתנה לתשובה לא עברו בקלות, אז סליחה.

תראה, אהיה כנה ואומר שאני לא יכול להיכנס ללב שלך וללחוץ על מתג שישנה את התחושה, או להביא עצה של זהב שתחליף בין רגע את הגישה לצבא כפי שאתה רואה אותה בעיניך כי אידיאולוגיה ותפיסה אי אפשר לכפות ככה פתאום אלא זה משהו שצומח ומתגלה.
אני יודע שאין בזה הרבה נחמה בקריאה ראשונה, אז שניה סבלנות ונסביר במה כן אפשר לעזור.
מאחר וזה חשוב לך אני בטוח שתפעל בשביל באמת לעשות את השינוי ולכן, מן הסתם, בתקופה הקרובה תעבור תהליך בשביל לגלות את המניע הקדוש והאמיתי.
למה אני אומר לגלות?
כי אני חושב שאולי התמונה קצת הפוכה וזה לא להמציא או לחדש אלא לגלות את מה שיש בתוכך.
זאת אומרת שבמבט חיצוני אולי המקום זה באמת המקום הגאוותני ואילו בפנים, בתוכך, מה שמוביל אותך זו המצווה.
זה לא משנה איך זה מתבטא במילים כלפי חוץ אלא מה שמוביל אותך בבפנים.
לכן, אפשר באמת לקחת את המקום הזה של הגאווה של הקרבי למקום של גאווה במה שהקב"ה נתן לך.
אמנם צריך עדין להיזהר, בסוף לא רוצים ליפול למקום האישי האנוכי, אבל באמת להיות גאים בכך שקיבלת את הזכות להיות קרבי (לא שאין זכות גדולה במי שהוא עורפי – ג´ובניק) ולהגן על המדינה.
נכון, אולי המקום הזה של הסיכה והכומתה עדין מתגנבים ללב, ולכן צריך לחשוב על מה עומד מאחורי זה. ממש לגלגל את זה אחורה עד שתראה שהמקום זה באמת להיות במקום הכי טוב כשבסוף זה בשביל עם ישראל.
יתכן ותגיע למקום של גאווה אישית ואז באמת נצטרך לגעת בדברים אחרת, אבל כרגע אנחנו לא מתמקדים בזה כי עצם זה שאתה מדבר משהו, גם אם בעיניך זה מהשפה ולחוץ, זה בסוף לא משהו שצנח עליך פתאום, אלא משהו שחי בתוכך. אחרת לא היה לזה מקום לחול עליך.
לכן, אם תרצה עצות של איך להתמודד עם הגאווה כגאווה, בשמחה נעזור.
אגב, פה, ולא רק בגלל הסערה בזמן האחרון, תרשה לי לחזק את ידך שאתה הולך לישיבה ללמוד לפני הצבא, וזה אולי עוד יותר כשאתה מגדיר את עצמך כ´מורעל צבא´.
הזמן הזה בישיבה לפני ואחרי הגיוס הוא בעל משמעות (פוטנציאלית) שלא הייתי מחליף.
זה זמן שבו גם אפשר לעשות את כל עבודת המידות שדיברנו עליה של החיפוש האמיתי של המניעים וכן שבירת הגאווה הפסולה.
בנוסף, אני אישית ממליץ שבזמן שאתה בישיבה תתמקד בהכנה הרוחנית שלך. הלימוד על החיבור לעם ישראל, על סוגיות של שליחות ומנהיגות.
כמובן זה דברים שאתה יכול ללמוד גם עכשיו, אך דווקא בישיבה כשאתה נמצא על מסלול מהיר של עליה רוחנית (פוטנציאלית) תיתן לעצמך את המקום הרוחני ולא הגשמי.
ברור שזה גם ישפיע על הגילוי של הרצון לשרת במקום כזה או אחר.
כמובן, יש חברותות ויש צוות של רבנים שיהיו שם בשבילך, שתוכל להתייעץ וללמוד איתם ומהם.
הענין הוא שבסוף הכל מסתכם בך.
כן, זה נשמע קצת מבהיל, אבל בסוף זה דברים שקורים לב שלך, במח שלך.
ברור שאתה לא לבד לחלוטין אך ההכרעה איפה המחשבה שלך נמצאת היא בסוף בידיים שלך.
אתה יכול לבחור לתת לכל המחשבות הללו לצאת החוצה ולתת לשירות המשמעותי האידאליסטי לפרוץ ממך החוצה.
כמו שזה בחירה שלנו למי אנחנו נותנים להיכנס לנו לבית זה אותו דבר עם הלב.
לא תמיד קל ולא תמיד אפשר לבד, אבל זה כן מתחיל בך.
רק נסכם:
1. למצוא את המניע שעומד מאחורי הכל – אם גאווה אז לעבוד על זה, ואם זה הרצון להיות במקום שהכי עוזר – אז לחזק את זה בצורה הנכונה.
2. לזכור מה הרצון שלך – אמת לבוא ממניע טהור, וזה כנראה גם המניע, רק שצריך לתת לו יותר ביטוי.
3. ללמוד ולהעמיק בלימוד סביב שליחות ומנהיגות – לעורר את הרצון להיות היכן שקוראים לך ולא לפי רצון אישי כזה או אחר.
4. "אם אין אני לי מי לי" ו"אין הדבר תלוי אלא בי" – לעבוד על ההכרה שלי שזה ידרוש עמל לשנות את המתג של המחשבה.
מקווה שהדברים הועילו ונתנו לך חוט מחשבה של איך אתה מתמודד עם המחשבות שלך, וגם מכריע מה אמיתי ומה סתם קישוט שמדרבן.
אם תצטרך עוד עצות או לחשוב איך מפרטים כל עצה לשלבים מעשיים בחיים, בשמחה רבה.
הרבה הצלחה וישר כח גדול על הכנות והרצון שלך לעשות שירות משמעותי לשמור על עם ישראל ובאמת לבוא ממניעים ערכיים.
"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה´ מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים, פרק ל"ג, פסוק כ"ט).
עלה והצלח,
נתנאל
netanelweil@gmail.com