רוצה להתחזק…אבל איך??

שלום חברה יקרה!

לפני שאפתח בתשובה חשוב לי שתדעי שאינני רב, אני שייכת לצוות המשיבים בחברים מקשיבים.

ובהקשר לענייננו,
אני קוראת את שאלתך וממש נפעמת מאישיותך,
מציאות החיים שאת נמצאת בה היא מורכבת ולא פשוטה, ובכל זאת אני מרגישה משאלתך שאת בן אדם מלא עוצמות, אמונה וכוח רצון!
אמנם אני בתפקיד המשיבה, אך אני מקבלת המון ממך דרך שאלתך-תודה!
את שואלת ולא מוותרת, אינך מוכנה להתפשר ולחיות במציאות שאת אינך שלמה איתה-יישר כוח!

כמו שאני מבינה ממך את קרועה בין שני עולמות:
מן הצד האחד נצבת משפחתך, בה גדלת וצמחת, ממנה קבלת חום, אהבה, ערכים וממנה את מושפעת לטוב ולרע, את אוהבת את משפחתך ומעריכה אותם, אך הם אינם חיים כפי שאת היית רוצה לחיות, הלבוש שלהם לא תואם את השקפתך, צורת הדיבור, החברה שהם שייכים אליה ועוד… קשה שלך שלא להיות מושפעת מהם, אך גם קשה להיות השונה במשפחה-להיות ה"דוס", זה לא פשוט ואולי אפילו גם מפחיד…
ומן העבר השני ניצב הידיד (החבר לשעבר) שהתחזק ומנסה לדחוף אותך גם להתחזק ולהתקדם,
ואת כל כך רוצה להוכיח לו שאת יכולה, ורוצה להשביע את רצונו- וגם זה קשה לך!

ובאמצע נצבת-את.
את שמצד אחד מגלה המון רצון וכוח להתקדם ולהתחזק מבחינה רוחנית, דתית- את מקבלת על עצמך כל מיני דברים, ומשתדלת להמנע מדברים שעשית בעבר וכיום את כבר לא שלמה איתם,
אבל, גם זה קשה לך, ואת צודקת- זה באמת לא פשוט לקבל על עצמנו מצוות, קיום מצוות הוא משמח ומקדם ויחד עם זאת הוא גם מצריך עבודה ונכונות-לא לחינם זה קשה לך.
וזה כל כך הגיוני ומובן שתרגישי כך.

אז איך באמת מתמודדים?
נתחיל בנושא של קיום מצוות.
את כותבת: "אני מאמינה בקב"ה!"
את מצהירה שאת מאמינה בקב"ה, וזו אמירה חזקה עם משמעות מאוד חשובה.
מדוע?
ראשית, את מתמודדת עם מציאות לא פשוטה של בית שחציו דתי, כפי שכתבת,
במציאות חיים כזו היכולת להצהיר שאת מאמינה בקב"ה ושאת רוצה להתקדם היא אדירה.
שנית, הבסיס לקיום מצוות הוא האמונה, אילולי האמונה שהקב"ה הוא בורא העולם, הוא היוצר של כל אחד ואחת מאיתנו, הוא נותן התורה ותורתו אמת-חייו של היהודי המקיים מצוות נטולים חיים.
למה אני מתכוונת נטולים חיים, והרי האדם חי?
חיים במובן של כוונה, חיבור שמחה- כשאנו מקיימים מצוות בצורה מכנית ללא אמונה, זה כאילו נטלנו מן התורה את החיים, ולעומת זאת כשקיום המצוות נובע מאמונה אמיתית וחזקה כמו שיש לך אז זו באמת תורת חיים!
לשם מה כתבתי לך את כל זה?
את הבסיס לקיום מצוות שהוא הכרחי ואי אפשר בלעדיו-האמונה, כבר יש לך ובגדול!
את הוכחת לעצמך ולעולם שאת בוחרת בקב"ה!
וזו המשימה הגדולה שבחיים-להאמין, עד כמה שזה נשמע מוזר אולי, תחשבי על הדברים ותראי שבעצם להאמין בקב"ה באמת, זה יותר קשה מלקיים מצוות…
אנחנו הרי קרובות לשבועות, החג בו קוראים את מגילת רות, רות המואביה עזבה את עמה ומולדתה ובחרה להצטרף לעם ישראל וקבלה על עצמה את התורה מרצון.
את אמנם נולדת יהודיה ב"ה, אך גם בך יש ממידתה וכוחה של רות, את נולדת לבית שהוא אינו דתי באופן מוחלט ואת בחרת באמונה ובתורה.

כעת, אני רוצה להתייחס לאמירה השניה שלך: "הוא רוצה שאני אתחזק וגם אני רוצה אך זה מאוד קשה לי כי אני לא חושבת שיש לי כוח רצון לכך".
את מרגישה שקשה לך לקבל על עצמך כל כך הרבה דברים בבת אחת, את בעצם אומרת-
"הצילו! זה גדול עליי!"
בנוסף, אין לי ספק שהלחץ הסמוי שמופעל עלייך דרך ידידך גם אינו מקל…
חשוב מאוד שתשאלי את עצמך:
בשביל מי את מנסה לקחת על עצמך כל כך הרבה דברים בבת אחת-בשביל עצמך והעולם הרוחני שאת בונה לעצמך או בשבילו? כי הרי אם לא תתחזקי אולי לא בטוח שתחזרו…
אינני רוצה לפגוע או להכעיס, אני משתדלת להעלות למחשבה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת.
ספר החינוך כותב "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", מצד אחד אני אומרת לעצמי:
"מה זה משנה אם היא תקיים מצוות בינתיים רק כי הידיד רוצה, לאט לאט זה גם יתחיל לבוא ממנה וזה יהיה אמיתי, ומצד שני משהו בתוכי אומר לי שזה אולי לוחץ מדי ועלול להוביל לתוצאה הפוכה, שתרגישי שהמצוות הם ממש כמו עול על כתפייך".
לכן, אני ממליצה לא להעמיס על כתפייך המון דברים בבת אחת, בצורה כזו יהיה לך קשה להתמיד ויש סיכוי שתפסיקי בקיום חלק מהדברים מאוד מהר.
את בטח מכירה את האמירה: "מה שבא מהר הולך מהר…"
ואולי זה באמת יגרום לחבר להחליט שהוא לא מעוניין לחדש את החברות כרגע, ואם כך יקרה אז זה לטובה, וכך צריך לקרות.
אינני יודעת בת כמה את, אני מניחה שאת צעירה.
מורגש משאלתך שהידיד מהווה דמות מאוד משמעותית בחייך- מקור לדחיפה וחיזוק.
ההלכה מאוד לא ממליצה על יצירת קשרים בשלבים כאלו מוקדמים, יצירת קשר נועדה להיות בזמן שכבר אפשר ורוצים להתחתן, קשר בגילאים אלו רק צורב את נפשנו ועלול חלילה להקשות עלינו למצוא את זיווגנו בעתיד (מכיוון שציינת שכבר ראית תשובות קודמות באתר אני מניחה שכבר ראית שאלות בנושא "בינו לבינה", בכל מקרה אצרף לך בסוף השאלה קישורים לשאלות שעסקו בנושא).
אבל בלי שום קשר לדעת ההלכה, אלא חוות דעת אישית שלי בהקשר אלייך,
אני מרגישה שיצירת קשר כרגע תהיה ממש לא טובה לך,
את בשלבים של גיבוש זהותך ובניית אישיותך, את עסוקה בעולמך הרוחני ובשאלות מהותיות בנוגע לקיום מצוות, זה לא זמן ליצירת קשר.
את בוודאי אומרת לעצמך: אבל למה? הוא דווקא יכול לעזור לי להתקדם…
ואני טוענת שאלו שלבים שאת צריכה לעבור עם עצמך, ולא כשאת מרגישה מחוייבת לעוד אדם שמנסה לגרום לך להיות במקומות שאת עוד לא נמצאת בהם.
הדברים צריכים לבוא ממך בנחת, בשיקול דעת- מתוך אמת וכוונה.
תחשבי על זה…

באופן מעשי-
רצוי למצוא אדם מבוגר ובוגר יותר, אדם שאת מעריכה ואוהבת וחושבת שיוכל ללוות אותך בתהליך האישי שלך בבניית עולמך הרוחני- אדם שתוכלי לדבר איתו על תחושותייך, לחשוף את לבטייך ואת קשייך, אדם שתוכלי לשאול ולקבל ממנו, אדם שתוכלי ללמוד איתו ביחד ספרי אמונה שמסבירים את המשמעות של קיום מצוות ואת הדרך שבה צריך לעשות זאת, לימוד שידבר אלייך ויהיה קרוב אל ליבך יכול לחולל פלאים!
לסיכום מדובר באדם שתוכלי ביחד איתו ובעזרת הליווי שלו להתקדם ולשמוח.
אדם כזה יכול להיות מחנכת/מורה אחרת/בוגרת בסניף ואולי אפילו מדריכה שאת חושבת שתוכל להיות לך לעזר. במידה ותרצי, אשמח גם אני להיות זו שתלווה אותך במסע הזה- כמובן רק אם תרצי.

בנוסף, הזכרת שלושה עניינים שנוגעים לקיום מצוות בשאלתך-
שמירת נגיעה, חוף נפרד וצניעות.
לעניות דעתי, כדאי לך לבחור תחום אחד מבין השלושה ולהשקיע בו את מירב המאמצים, אינני אומרת שתרשי לעצמך לחפף בשאר התחומים ולהתייחס אליהם כלאחר יד, אלא שתעסקי בלימוד החשיבות של אותו נושא ותחליטי עם עצמך החלטה פנימית שעכשיו בשבוע הקרוב- את ממש משתדלת בתחום הזה, וכך לאט לאט תוכלי לקנות לעצמך את המצוות בשלמות.

בנוגע לשמירת נגיעה, את שואלת אם יש בעייתיות בשמירת נגיעה עם אחים של חברים, אז התשובה היא
שיש בעיה, מבחינה הלכתית כל בן שהקשר שלך איתו אינו קשר משפחה קרוב (כמו אחים שלך ואבא שלך), כלול בתוך האיסור של נגיעה.
אני מניחה שקשה לך לקבל את זה, אך כל מגע בבן שאינו שייך למשפחתך המצומצמת עלול להוביל לקרבה שהיא אינה מותרת, קרבה שהיא פתח להגעה למקומות שהם אינם טובים לבן ובוודאי שלא לך.
עוד את שואלת ובצדק-אם זה לא יפגע בהם עצם זה שפתאום לא תתני להם כיף או כל מגע אחר?
כל הכבוד על הרגישות ועל המחשבה, גם למקרה כזה ההלכה התייחסה והיא אומרת שאם את יודעת בוודאות שהאדם ייפגע מכך, אז באופן חד פעמי המגע הוא מותר.
כמו למשל, כאשר חבר של אביך מגיע אליכם הביתה והוא אדם חילוני שאינו מודע לאיסור נגיעה והוא מושיט לך יד לפני כל משפחתך בכדי שתלחצי אותה, אז בוודאי שלא תפגעי בו וכן תושיטי יד מתוך נימוס.
וכאן ההלכה מוסיפה שאם הדבר יחזור שוב אז ניתן להסביר לו בעדינות שאת משתדלת שלא לגעת בבנים, כי את משתדלת לקיים את דברי ההלכה ואת מאמינה שכך צריך לנהוג.
אותו הדבר לגבי היחסים עם החברים של אחיך, הסבירי להם בעדינות, אולי בהתחלה יצחקו ויגחכו ואת תרגישי מובכת, אבל אני מבטיחה לך שאם תעמדי בדברייך, הם ילמדו להעריך אותך יותר מתוך כך שאת עומדת על שלך ושומרת על שלך.
(זה ידוע שתמיד כששואלים בנים חילונים בצבא את מי הם יותר מעריכים את הבנות החילוניות שמשרתות איתם או את הדתיות, הם אומרים שאת הדתיות כי יש להן כבוד עצמי והן יודעות לשמור על עצמן…)- בע"ה המבוכה הראשונית תשתלם לך, ואני כאן כדי לשמוע איך היה אם תרצי.

עניין אחר הוא התפילה, ואני מדברת על תפילה נוספת מעבר לתפילה שבסידור-התפילה שבלב.
עם הקב"ה תמיד אפשר לדבר-בכל מקום ובכל מצב! דברי איתו! שתפי אותו! בקשי שייתן לך כוח ושמחה להתמודד, שישלח את האנשים הנכונים שיסייעו לך וכל מה שתרצי, כי באמת אין כמו תפילה!
אין יותר מחזקת מתפילה! תנסי…

קישורים לשאלות בנושא "בינו לבינה":
• מאמר של יוני לביא-מומלץ מאוד!!!
https://www.kipa.co.il/kids/show.asp?id=4233
• קשר רציני ואמיתי בגיל צעיר (הרב שרלו): http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=54363
• באיזו זכות אתם אומרים לי לא להתחיל קשר?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=62748

שוב יישר כוח ענק!
בע"ה את תעשי את השתדלותך כאן והקב"ה יסייע מלמעלה.
בהצלחה בכל ורק טוב!
אם תרצי את מוזמנת להמשיך ולשאול בנושא זה או בכל נושא אחר
דרך המייל האישי שלי.

מור
morselaa@walla.com