שלום. יש לי בעיה. אני כבר כמה זמן מרגישה כ"כ רחוקה מה'!!! אני מרחפת בתפילה , את המצוות אני עושה מתוך הרגל ולא מתוך חיבור אמיתי. ניסיתי לחשוב למה זה קורה. במיוחד אחרי שהיו לי תקופות מעולות שבהן הרגשתי התעלות וקרבה אמיתית לה'! ועכשיו אין לי רצון לעשות כלום וממש קשה לי עם התחושות האלו אני מנסה להילחם בהם וזה לא עוזר. להציב מטרות חדשות ושום דבר לא מוציא אותי מהבוץ הזה..
(דרך אגב אני לומדת שמירת הלשון כמעט כל יום ולא מצליחה לעמוד בזה גם בלמידה וגם במעשה וזה מוסיף לתחושת התסכול..) הלוואי שתוכלו לכוון אותי. מה יכול לעזור להתקרב ובכל למה מגיעים למצב כזה… תודה רבה!!
לכותבת היקרה שלום.
יש לך רצון עז להתקרב,להפסיק עם שיגרת קיום המצוות ללא הרגשת אמונה חזקה וברורה,כך נראה מדברייך. ובאמת אם נתבונן מעט,האמונה ועבודת ה' בכלל-עליות וירידות יש בה. ובשפת תורת הסוד נקרא הדבר 'רצוא ושוב' כלומר:התקרבות והתרחקות. לעיתים אנו מרגישים שרבש"ע איתנו בכל צעד,מרגישים שההחלטות שעשינו נכונות ושמחים ביומיום. ולעיתים-מרגישים שחלילה ה' החליט 'לקפוץ לביקור' אצל מישהו אחר בעולמו ולהשאיר אותנו קצת לבד בשטח,בהתמודדיות וכו'. ונראה שבאמת ה' איתנו תמיד. משגיח,צופה,יודע כל נסתרות ותעלומות. ואנו במבט הצר שלנו לא תמיד זוכרים שהוא כאן..בטוב ובפחות טוב. יש תקופות שקשה להתפלל-בדרך כלל זה קשור לדברים מקדימים,איזושהיא אכזבה או תיסכול שהיה ואז-אין חשק שוב לעמוד מול ה' ולהתפלל…
התפילה עוזרת לנו להרגיש איפה אנחנו עומדים כרגע. אך עלינו להיות לא כל כך ביקורתיים כלפי עצמינו ולזכור שיש מצבים שכאלה,רק שנדע שהשאיפה היא להתחבר,להרגיש קרובים ולשמוח. נראה לי כי להילחם בתחושות שהעלית לא ממש יוביל לנחת ושלווה. אולי תנסי לקבל לרגע את המקום הזה בו את נמצאת,תוך רצון (שיש לך,אחרת לא היית מעלה את השאלה בכלל..) להתעלות,להתקרב,לשוב למי שאני באמת. אך גם לדעת איפה אני כרגע עומדת.
בנוסף-עצה לתפילה עצמה-להכניס את אותן מחשבות של קושי עם התפילה לתוכה. כלומר: לומר ולבקש מה' שיעזור לי להתפלל אליו בצורה קרובה וטובה. להעלות במילים ממש את התחושות לגבי העמידה מול ה'..
אם חשוב לך ללמוד הלכות לשון הרע,אך את מרגישה בסופו של דבר תסכול,תחליטי על מינון שונה בו את לומדת אך בצורה פחות עמוסה עבורך וממילא תוכלי לקחת על עצמך מעט דברים,אך בצורה בטוחה וברורה יותר,ובעיקר-לא מתוך מחנק ובעיקר מתוך אהבה.
זכרי שעבודת ה' היא בעז"ה עד 120. יש הרבה נקודות שלאט לאט יתבהרו לך יותר ותביני יותר,ואין מה להיבהל מתקופות כאלו. נסי להתמלא בדברים שטובים לך. תלכי לשמוע שיעור ממישהו שאת מתחברת ומרגישה שמדבר בשפה שלך,תלמדי עם חברותא כלשהיא:חברה,מורה,דמות חינוכית,אשה מבוגרת שנראה לך שיש לך מה ללמוד ממנה וכו',תעשי דברים שנותנים לך אנרגיות וכוחות..ונסי לברר דברים שמציקים לך ואת לא מספיק מרגישה מחוברת אליהם. הדבר טבעי,ואת עוברת תהליך חשוב וטוב של בירור.
המון הצלחה ורק טוב.שתזכי להתקרבות גדולה…
תוכלי לכתוב בשמחה לכתובתי:
Adigut7@gmail.com
שבת שלום ומבורך!
בהצלחה,
עדי
