רוצה לשפר את היחסים עם אחותי

שלום לך יקירתי.

להגיד לך את אמת, אני מכירה את מה שאת מתארת מקרוב מאוד, רק מהצד השני. גם לי יש אחות פחות או יותר בגיל שלך וגם לנו יש לפעמים חיכוכים על כל מיני דברים.
ואולי תתפלאי ותגידי לעצמך – "מה, איך זה יכול להיות?" אגיד לך שלמרות שזה מעצבן ולא נעים, זה טבעי לחלוטין. זה לא אומר שנשאיר את המצב ככה, כן ננסה כמה שיותר למנוע את המצבים האלה ולשפר, אבל נדע שאנחנו לא שונים ושזה קורה במשפחות הכי טובות.
לפעמים כביכול ברור לנו "היא אחותי והיא אוהבת אותי, אז היא צריכה לקבל את מה שאני אומרת או מבקשת ממנה לעשות". והאמת -וזה בכלל לא כך. גם בקשר עם אחות, כמו עם חברות, צריך להשקיע ולדעת איך ומתי לדבר.

אני רוצה להגיד לך שמאוד התפעלתי מהגישה שאת באה איתה. את כותבת שאחותך מעצבנת אותך, אבל את לא שואלת איך לשנות את אחותך, אלא את שואלת איך להתגבר על הכעס ועל התנהגותך. את רוצה את בעצמך להשתפר וזאת גישה טובה מאוד! לא להפנות אצבע מאשימה, אלא לקחת אחריות על המעשים של עצמנו.

יש לך נקודת פתיחה מצוינת מאוד. גם כי את לוקחת אחריות על עצמך ולא רק מאשימה וגם כי יש בך את הרצון לשפר. את מבינה את המצב וזה יעזור לך ויקל עליך בהמשך. זה לא אומר שלא יהיו קשיים ולא יהיו פעמים ששוב "תצאי מכלייך", אבל זה לא אומר שצריך להתייאש. תנסי שוב ושוב ובסוף את תראי שתצליחי להתגבר על הדחף הפנימי והראשוני להגיב בכעס ולא יפה.
זה לא "הוקוס פוקוס" ולא בבת אחת כל הגישה וההתנהגות תשתנה, אבל לאט לאט אחרי תהליך וזמן את תראי את השיפור.

אז איך עושים את זה?
דבר חשוב מאוד וראשוני, זה לשנות את הגישה המחשבתית [שלך].
למשל כשהיא מבקשת ממך לתת לה איזה בגד או איזה משו שקשה לך לתת אותו כרגע, תשני את הגישה שאת תמיד צריכה לוותר ולתת, אלא תחשבי שזה עוזר לך כי זה מחנך אותך ובונה את אישיותך לנתינה וחסד עם הזולת. זה שאת מוותרת לה, זה לא כי מגיעה לה לקבל, אלא את נותנת בשביל עצמך. לא לעשות כל הזמן את החישובים על מה מגיע לי ועל מה אני כן נתתי לה והיא לא לי.
בהתחלה צריך מאוד להתגבר על עצמך ובאמת לתת ולוותר למרות הקושי, אבל זה משתלם. חוץ מזה, שככה זה בכל החיים. לפעמים צריך לדעת לוותר ולהתפשר.
תנסי גם לחשוב עליה, מה היה קורה אם את היית במקומה. איך היית רוצה שיתייחסו אליך?
אם תנסי לחשוב בדרך הזאת, תראי את התועלת היוצאת מזה בשבילך, ואז זה יכול להקל בהתמודדות עם הדברים.

דבר חשוב לא פחות, זה לדבר עם אחותך על הדברים. להגיד לה מציק לך ולשמוע מה יש לה לאמר. להסביר בצורה הגיונית ולבקש להתחשב ברגשותייך, בקשותייך ורצונותייך. לנסות ביחד לחשוב כל פתרונות או על הסכמים.
למשל עם המחשב, לעשות לו"ז איך מתחלקים בזמן ככה שלכל אחת יש את הזמן שלה ואז מחליפים. אולי זה נשמע ילדותי, אבל בשביל התחלה זה טוב. לאט לאט מתרגלים לזה ואז כבר יותר קל להסתדר לבד בצורה נעימה.
גם אם לא מוצאים פתרון מידי לכל דבר, עצם העלאת הנושא זה דבר חשוב שלעצמו. לשמוע מה יש לכל אחת להגיד ולפתוח את הדברים.

כשמבקשים משהו מאדם אחר צריך לדעת איך לבקש. צריך שיהיה את העיתוי הנכון. לא כשהאדם ממול לחוץ או עצבני. הטון שבו הדברים נאמרים הוא גם חשוב. אם באים בצורה נינוחה ומבקשים בנחת ויפה, הדברים נשמעים אחרת ואז אוטומטי זה משפיע על האדם שמבקשים ממנו. הוא יהיה הרבה יותר סבלן להקשיב לדברים ולשקול אם להיענות לבקשתך.
עוד דבר ששמתי לב אליו שכדאי ליישם, שגם אם אחותך מסרבת לתת לך את מבוקשך, אל תנקצי ותבקשי שוב ושוב. אחרי שהיא אומרת לא, לעזוב את זה למרות כל התסכול מבחינתך כי לא קיבלת את מה שאת רוצה. אחרת רק נוצר אנטי לתת עכשיו ובעתיד.

עוד עצה שהיא תמיד טובה ומועילה מה שלא יהיה, כדאי לפתח יותר את הקשר גם בדברים של מעבר "תביאי, תעשי". אפשר למשל לעשות דברים ביחד, לשתף בחוויות, ללמוד ביחד ועוד כל מיני דברים. כשהקשר יהיה יצא מחוץ ל"כשצריך", זה כשלעצמו אוטומטי יעזור לשיפור היחסים והקרבה.

אם מגיעים למצב שנוצר ויכוח, לא תמיד חייבים לענות, להגיב ולהצטדק. תני לה לגמור לדבר וזהו.
אם את כן מחליטה שאת כן מגיבה לדברים שלה, אז בטח שלא להיכנס לה לדברים. תנסי כמה שיותר לדבר בנחת ולא להרים את הקול ולהיסחף לבלגאן. לחשוב לפני שמדברים ולא לצעוק ישר כל מה שעולה מהבטן.

בכל מקרה, כל פעם שאת רואה שאת מתחילה להתעצבן, תעצרי רגע, תחשבי על כל הנ"ל ועל זה שמתווסף פה כיבוד הורים גדול כי את לא רוצה לצער אותם, ורק אז תגיבי, אחרי שתהיי רגועה יותר.

את תראי בסופו של דבר שהכול זה גלגל. כמו שאת תתנהגי ככה גם היא תתנהג. אם את תתחילי עם השינוי מצידך, אוטומטי זה גם ישפיע עליה. לחשוב כל הזמן מה אני יכולה לעשות יותר על מנת לשפר את המצב. איפה אני יכולה לוותר. אם כל אחת תעשה את ההשתדלות מהצד שלה המצב ישתפר פלאים.

אני יודעת שזה קשה מאוד ליישום, במיוחד באותו הרגע שכולך מעוצבנת ובטוחה שאת הכי צודקת בעולם ואחותך סתם לא מבינה כלום ומתעקשת על שטויות, אבל לאט לאט אחרי שמרגילים את עצמנו לעשות ולפעול בדרך הנכונה, הדברים נהיים הרבה יותר פשוטים ומשפיעים על כל האווירה.

אני חושבת שנתתי לך בינתיים מספיק חומר למחשבה.
בעז"ה את תצליחי להתגבר ולשנות את המצב.
אשמח לשמוע מה את חושבת.
הדס.
hadas.ste@gmail.com