ריקנות ובלבול

שלום לך יקרה מאוד!!
ראשית, אני מתנצלת שהתשובה קצת התעכבה.
ושנית, אני מאוד שמחה על ששאלת את שאלתך.
אני חושבת שכאשר האדם מודע לעצמו, מחפש את עצמו, ומברר את עצמו,
זהו כבר דבר עצום בדרך לבניית אישיותו וזהותו האישית.
ולעניינינו-
נדמה לי שלא סתם פתחת וכתבת שעכשיו סיימת שירות לאומי ומדרשה.
שנה של שירות לאומי ושנה של מדרשה אלו שנים מאוד משמעותיות, מאוד עמוסות.
אני זוכרת שגם אני, כמוך, הרגשתי כך בסוף השרות הלאומי שלי.
הרגשתי מעין ריקנות פנימית.
הייתה חסרה לי העשייה ותחושת המשמעות שהיו מאוד חזקים בתקופת השרות הלאומי.
כך שהמעבר הזה מחיים מלאי עשייה ונתינה, לחיים יותר מאוזנים, של נתינה עם קבלה יכולים ליצור בלבול גדול וקושי.
לעיתים המעבר הוא אפילו יותר חד, מחיים מלאים בנתינה בלתי פוסקת, לחיים של עצירה, התכנסות בעצמי. למשל, מישהי שסיימה שירות והתחילה ללמוד מקצוע. זה מעבר מאוד חד. סיימת עם גיל ה"ברור מה השלב הבא"- בי"ס-שירות- מדרשה ועברת לגיל חדש לגמרי- מעכשיו אני מקבלת החלטות איך יראו שארית חיי- וזה מאד מפחיד לקחת החלטות כאלה. אולי צריך להתחיל לצאת? לקחת אחריות על כל מיני דברים (כסף, לימודים..)
במקום להתעסק רק במה שהשני צריך, אני מתעסקת בעצמי, בלימודים, בעבודות מבחנים.
וזה לא פשוט המעבר הזה.
את לא כתבת לי מה את עושה עכשיו בחיים.
אולי זה יוכל לעזור לנו להבין יותר טוב ממה נובעות התחושות הללו. ומתי הם התחילו?
אך בכל אופן, אני יכולה לנסות לעודד אותך שזה עובר. כן, הבלבול הראשוני הזה, עובר.
מתרגלים לשינוי. הרי בסופו של דבר החיים שלנו אינם חיים של שירות הלאומי.
הם יותר מאוזנים, כוללים בתוכם נתינה עם קבלה.
אני מרגישה גם שהשאלות שלך נובעות מתחושה של בלבול לגבי מצבך העכשווי.
משהו השתבש ואת מבולבלת, מחפשת.
וכמו שכתבתי, זה מצוין לחפש, וזה טוב לפעמים להתבלבל.
הבלבול הזה יכול להצמיח אותנו למקומות עוד יותר גבוהים ע"י בירור, למידה והתחזקות.
את שואלת מה הקטע שלך בעולם.
ואני אענה, שאין לי ספק שאת בתוכך יודעת מה "הקטע" שלך.
את עברת שנים משמעותיות מאוד, שאני בטוחה שהם סייעו לך להבין יותר את תפקידך בחיים.
לכן, אני מציעה לך לעצור.
לעצור לרגע, להירגע ולנשום.
לאחר מכן, תיקחי דף ותרשמי עליו את כל הכשרונות, התכונות, היכולות והמתנות שחנן אותך ה´ יתברך.
תוסיפי לרשימה הזאת את כל הדברים שאת אוהבת לעשות, תחביבים, שעות פנאי, וכדו´.
תוסיפי ותרשמי את הדברים שאת מאמינה בהם. מה חשוב בעינייך בחיים.
לאחר מכן תעצרי שוב.
תתבונני ברשימה, ותשמחי. תשמחי על התכונות הרבות על הכשרונות הרבים שנטע בך ה´.
תתבונני הרשימה, ואני מאמינה ומקווה שרשימה שכזאת, תוכל למקד אותך יותר.
תוכל להזכיר לעצמך יותר מי את, מה את, מה את אוהבת, ובמה את מאמינה.
כי בסופו של דבר, בתוכך את יודעת.
את יודעת מה חשוב לך, במה את מאמינה, את פשוט קצת מבולבלת עכשיו וזה בסדר.
את שואלת בהמשך, למה ה´ ברא אותי?
ואני רוצה לשאול אותך, למה [את] חושבת שה´ ברא אותך? מה התפקיד שלך בעולם?
אני בטוחה שיש לך תפקיד משמעותי מאוד.
אני מאמינה שאת משמעותית להרבה אנשים בעולם. שהצלחת לתת ולהעניק להמון אנשים.
ושוב, את יכולה להסתכל ברשימה, ולפי התכונות הרבות שכתבת,
(את כמובן יכולה להוסיף לרשימה עוד ועוד)
לנסות לחשוב על תפקידך. על מטרתך. על היכולות שלך. על הכשרונות שלך.
את יכולה גם להתייעץ עם אנשים המכירים אותך יותר מקרוב שיסייעו לך לחשוב,
להתברר ולגלות את עצמך.
למרות, שלעניות דעתי, בתוכך, את כבר יודעת.
את יודעת במה את מאמינה, ולאן את שואפת.
יחד עם זה, כמובן, שאף אחד מאיתנו לא יודע הכל על עצמו.
כולנו, בכל גיל ובכל מצב, כל הזמן ממשיכים לגלות את עצמנו ואת תפקידנו. אין לזה סוף.
תמיד אנו מבררים, מתבררים, לומדים וגדלים עוד ועוד.
ובהקשר אלייך- אני מאמינה בכל לבי שיש לך תפקיד חשוב וגדול.
אחרת.. את לא היית פה.
עצם זה שהקב"ה מחייה אותך בכל יום מחדש, מעיד על כך שמשימתך בעולם טרם הסתיימה.
יש לך עוד הרבה מה לעשות. יש לך עוד הרבה מה לתת.
נשמתך היא מיוחדת במינה. את מיוחדת במינך.
אין אדם בעולם כולו שדומה לך בדיוק.
תאמיני בעצמך. תנשמי. תנוחי.
את יודעת. את יודעת הכי טוב במה את מאמינה, מה את חושבת, ומה את רוצה.
את רק צריכה להיזכר. ולהירגע.
זה בסדר להתבלבל, זה טוב להתבלבל.
את גם שואלת מי זה הקב"ה. ואני אענה בפשטות, שהקב"ה הוא אבא שלך.
כן, אבא שלך, שדואג לך, שאוהב אותך, שרוצה אך ורק בטובתך.
הקב"ה הוא בוראך, הוא מלכך, הוא אביך.
הוא מרחם, הוא טוב ומיטיב לכל.
הקב"ה מאמין בך כ"כ. הקב"ה רוצה בהצלחתך ובהתקדמותך.
הקב"ה מחכה לתפילותייך, מחכה לקרבתך.
ואת מסוגלת, אני בטוחה בכך.
רק לא להתייאש.
"כי אין ייאוש בעולם כלל". אין. תמיד אפשר להתחיל מחדש. תמיד.
האמיני בעצמך, כי כוח עז לך.
בנוסף, הייתי ממליצה על שלושה דברים.
ראשית, לחפש מקום או תחום מסוים בו את חושבת שתוכלי לתרום,שתוכלי לתת מעצמך, שיכול למלא אותך.
שנית, אני מציעה לך ללמוד. תקבעי לעצמך זמן מסוים ביום בו את לומדת משהו.
תמצאי את הספר שאת מתחברת אליו, שעושה לך טוב.
ואולי תצרפי ללימוד איזו חברה טובה, איזו דמות שאת מעריכה, שאת אוהבת, שתלמד יחד איתך.
שלישית, אני מציעה לך לעשות דברים שמשמחים אותך. לקרוא, לנגן, לטייל, לצייר. מה שעושה לך טוב.
העיקר, שתרגישי טוב. שתשמחי.
ה´ רוצה בשמחתך.
אם תרצי, את מוזמנת להמשיך לכתוב לי, להתייעץ, לשתף ולשאול.
הרבה ברכה, שמחה, אמונה וכוח!
חזקי ואמצי,
אודליה.
odelyf@gmail.com