רעה תחת רעה

בס"ד

לשואלת שלום,

את שואלת שאלה יפה מאוד.

לכאורה, אם אנחנו מתפללים רק מה שכיף לנו, זה כאילו אנחנו בכלל לא מתפללים בשביל הקב"ה, אלא מתפללים בשביל עצמינו. והרי המטרה שלנו היא לעבוד את ה', ולא לעבוד את עצמינו חס ושלום.
ולכן, לכאורה את צודקת – אם מתפללים רק בשביל הכיף שלנו, אז אולי עדיף שלא נתפלל בכלל?!

אלא שחז"ל כבר מלמדים אותנו ש"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים, נ').
כלומר, צריך להתחיל לעשות גם כאשר הכוונות שלנו הן לא לגמרי לשם שמיים…
ולמה זה? כיוון שלהגיע לעשות לגמרי לשם שמיים, זה דבר לא פשוט, והוא לוקח זמן, ובנתיים צריך להמשיך ולקיים מצוות.
יש לכל אחד מאיתנו יצר-הרע, שהתפקיד שלו הוא לגרום לנו לעשות כמה שפחות מצוות וכמה שיותר להתרחק מ-ה'. לשם כך הוא משתמש בכל מיני תחבולות. אחת מהן היא לומר לאדם 'גם ככה אתה לא באמת מתכוון, אז עדיף שלא תעשה'. אבל בעצם זה לא כך. מתחילים לעשות לא מתוך כוונה אמיתית, אך לאט לאט מוסיפים גם את כוונת הלב.
והאמת, שלהפוך את המצוות לכיף, זו דרך טובה מאוד להלחם ביצר-הרע…

שאלת גם אם לא היה עדיף שכבר לא יתפללו בכלל.
החפץ חיים מביא משל יפה. אשה אחת הלכה בשוק ובידה סל מלא תפוחים. פתאום נפל הסל מידה, וכל התפוחים התפזרו. מיד רצו אנשים והחלו חוטפים את התפוחים, והאשה עמדה במקומה וזעקה – "גנבים! לוקחים לי את כל התפוחים!"…
הרי ברור לכל בר דעת, שבמקום לצעוק, היה עליה לנסות ולאסוף כמה תפוחים שתוכל – גם אם לא תצליח לאסוף את כולם, וחלק מהתפוחים ילקחו לה, לפחות חלק היא תציל…
כך גם במקרה הזה – ודאי היה עדיף שכולן תתפלנה את כל התפילה, אך זה שחלק מהתפילה כבר הלכה לאיבוד, לא אומר שצריך לוותר על כולה (והדבר גם נכון, כאשר פתאום לקראת סוף התפילה אנחנו שמים לב שריחפנו במשך כל התפילה ובכלל לא התכוונו – אמנם את הנעשה אין להשיב, אך את הברכות שטרם אמרנו עוד אפשר להציל ולהתכוון בהם בכוונה גמורה).

ועוד דבר, אני רוצה להזכיר את מה שכתוב בפרקי אבות – "הוי דן את כל האדם לכף זכות".
נסי לדון את חברותייך לכף זכות – אולי התפללו כבר בבית את התפילה, ורק רצו להתפלל עם הציבור את הלל? אולי מאוד מאוד קשה להן להתפלל תפילה ארוכה, ולכן היו צריכות לבחור איזה חלק לומר? אולי הן במקום שתפילה בכלל הוא נושא קשה להן, ועצם זה שהן התפללו הלל היה בשבילן התקדמות גדולה?
אני בטוחה שתצליחי למצוא דרכים נוספות לדון את חברותייך לכף זכות. יש בזה כח גדול מאוד כשאנחנו דנים אדם לכף זכות, כמו שכותב ר' נחמן מברסלב:
"דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע [ועל ידי שמוצא איזה מעט טוב ודן אותו לכף זכות על-ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויכול להשיבו בתשובה]" (ליקוטי מוהר"ן, רפ"ב).

אשרייך, שרצונך להתאמץ כל כך לעשות רצונו של הקב"ה. ויהי רצון שתזכי להתקרב אליו יתברך כל יום יותר!

בברכה,
חני טננהולץ,
חברים מקשיבים.
hmt@shoresh.org.il