שאלות על הדרך הדתית לאומית

שלום רב. שאלת שאלות אמיתיות, ואנסה להשיב עליהן כמיטב יכולתי.

       1.ודאי שהלכות הצניעות הן ככל הלכות התורה, ואסור לעבור עליהן, ובודאי שלא ביום קדוש ומיוחד כיום ירושלים. לכן יש לקיים את שמחת ותפילת ההודיה כמו שתקנה הרבנות הראשית לישראל, ואין חלילה וחס לבטל יום קדוש זה, ואף על פי כן אין לעשות זאת בצורה הסותרת את ההלכה, כגון בערבוביא של בנים ובנות. יום ירושלים והלכות צניעות – מקורן מהקב"ה ומהתורה, וצריך לשמור על שניהם. אם משהו חוטא ביום ירושלים – זה לא בסדר, אך בגלל זה כל עם ישראל לא יבטל את הודאתו לה' על ניסי-הניסים, הגאולה והפדות שזכינו להם ביום קדוש זה.

       2. קודם כל, הרשי לי לעשות כאן שינוי קל בדבריך, אך רב משמעות: אין מטרתינו, כאנשים ציונים דתיים, "לתרום" (כלשונך) בלבד. אומנם החסד והתרומה – מצוות גדולות הן, אך לא זה מה שמייחד את השקפתנו לעומת ההשקפה החרדית. אלא, אמונתנו היא שהקב"ה גואל את עמ"י מהגלות, שמדינת ישראל וקיבוץ הגלויות הם מעשי ה' גדולים מאד ואנו מעוניינים להיות שותפים לתהליך הגאולה הזה, ע"י צבא, שירות לאומי, התנחלות בכל מרחבי ארצנו וכו'. שותפות זו היא מצווה גדולה, ויש לדאוג שמצווה זו תתקיים על-ידינו ללא סתירה למצוות אחרות. כמובן שכאשר יש התנגשות, יש לדון בכלים הלכתיים מה קודם. אכן, כל הרבנים שאני מכיר לא תומכים בשירות צבאי של בנות, וביחס לשירות לאומי ההדרכה הכללית היא לעשות זאת במסגרות צנועות, ויש כאלו.

       3. אני קצת מתפלא על השאלה. למה לחשוב שדבר שהתורה מתירה אותו מוגדר כעבירה??? וכי כל הרופאים שמחללים שבת לצורך הצלת חיי יהודים עוברים עבירה? "וחי בהם – ולא שימות בהם", וחלילה לחשוב שמי שמקיים את הדרכת התורה הוא עובר עבירה. מה שכן אפשר לשאול, מנין שמותר לנו להכניס את עצמנו למצב של פיקוח נפש, אולי מוטלת עלינו החובה מלכתחילה לא להיכנס בכלל למצב כזה, כי למרות שזה לא עבירה – זה לא אידיאלי?
זו כבר שאלה במקום, ויש לה הרבה תשובות שכל אחת מספיקה מצד עצמה.
נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים רמח, א) "מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה, אבל לדבר הרשות אין מפליגים בספינה פחות מ3 ימים קודם השבת" ומבאר הרמ"א "אבל קודם שלשה ימים מותר… אפילו במקום שיצטרך הישראל לעשות אחר כך מלאכה בשבת להוליך הספינה". אם כן, מותר להפליג לדבר הרשות בספינה ביום ראשון גם אם אדם יודע שיצטרך כשיהיה בים לחלל שבת משום פיקוח נפש, ורק סמוך לשבת אסרו זאת חכמים (והאיסור הוא מדרבנן כמבואר במפרשים שם). כך שאפילו אם ישוב הארץ היה דבר רשות היה מותר לגור ביש"ע.
על אחת כמה וכמה שישוב הארץ הוא מצוה, ולצורך מצוה מותר להפליג גם סמוך לשבת למרות שבכך האדם מכניס את עצמו למצב של פיקוח נפש שבגללו הוא יצטרך לחלל שבת. על אחת כמה וכמה שישוב הארץ הוא מצוה השקולה כנגד כל המצוות, עד כדי שהתירו חכמים לומר לגוי לכתוב בשבת כדי לקנות קרקע בארץ ישראל (שו"ע סימן ש"ו).
והאמת היא שביחס לארץ ישראל אין צורך להגיע לכל זה, שהרי אנו מצווים בכיבושה, ואמנם בגלות לא היתה אפשרות לקיים מצוה זו (אלא רק להתיישב באופן פרטי) אבל כיום שיש אפשרות לקיימה על ידי שלטון יהודי בארץ ישראל, הרי חוזרת אלינו המצוה, ומותר לצאת למלחמת כיבוש הארץ בשבת, כמו יריחו שנכבשה בשבת (ירושלמי שבת א, ח. מומלץ לעיין גם בדבריו של הראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן סימן קמ"ו).
וסיבה נוספת מלבד הסיבה העיקרית של ישוב וכיבוש הארץ היא, שאם "נתקפל" מפני הערבים הרי זה מכניס לסכנה את יושבי ארץ ישראל כולה (וראי גם סימן שכ"ט סעיפים ו-ז ובמ"ב שם יד-טו).
וראי קישור לשיעור העוסק בנושא "התיישבות בשעת סכנה": http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=164