שלום.
לפי מה שידוע לי ולפי מה שלימדו ומלמדים אותי- העולם הזה הוא פרוזדור (מסכת אבות). מטרת חיינו היא לבצע את תפקידנו ולהגיע לעולם שכולו טוב- העולם הבא. ההנאות בעוה"ז הן גשמיות, בעולם הבא אין תענוגות גשמיות, אך חיי העוה"ב הם חיי נצח. מה יש בעולם הבא?? נצח, מה עושים ב"נצח"?? הנשמה מגיעה למצב שהיא לא צריכה דבר מלבד ללמוד תורה עם הקב"ה???!!! קשה להגיד את זה- אבל לא משעמם?! דבר נוסף- ביומולדת מאחלים "עד 120" למה?? השאיפה היא לא לגמור כמה שיותר מוקדם את תפקידנו ולמות??
תודה רבה ושבוע טוב
עדי.
שלום עדי. תני לי לסדר קצת את הדברים:
ישנם כמה דברים שנקראים על ידי חז"ל "עולם הבא". עולם אחד הוא זה שמחכה לנו בימות המשיח כמו שאמרו (ברכות לד:) "אין בין עולם הזה לעוה"ב אלא שיעבוד מלכויות בלבד", ואח"כ יבואו גם מקדש ומלכות ונבואה, שכולנו מצפים להם כל-כך. ישנו גם העולם שבא אחרי תחיית המתים שהיא אחרי שכל העולם כבר מתוקן לגמרי. וגם עולם הנשמות שהוא קיים כל הזמן, גם עכשיו, ובו נמצאות הנשמות כשהם לא בגוף.
באופן כללי, כשמדברים על עולם הבא, לפעמים מתכוונים רק לעולם הרוחני שלנו, העליון, בניגוד לעולמנו הגשמי, הנמוך. אך אין הכוונה לעולם שבא אח"כ מבחינת הזמן אלא מבחינת המדרגה שלו שהיא מעל למדרגת העולם הזה. לכן גם בעולם הזה עכשיו ממש ניתן לתפוס את העולם הבא שבו, העולם הרוחני.
אמנם חז"ל מלאים באמירות על עולם הבא, אך בתורה הוא לא נזכר בפירוש. מפני שעיקר עבודת ה' שלנו, היא כדי לתקן את העולם הזה, וממילא הוא יהפוך לעולם טוב יותר – עולם הבא, כמו שיהיה בגאולה השלמה ולאחריה כשנמשיך לתקן את העולם, עד לתחיית המתים. לכן בודאי שיש לכל אדם לשאוף לחיות כמה שיותר על מנת שיוכל לתקן את עצמו, משפחתו, חבריו וכו' כמה שיותר, ובכך לתרום להבאת העולם לשלמותו.
המשנה שהבאת (אבות ד, טז), מדברת על העולם שלאחר תחיית המתים (כך כתב המהר"ל ב"דרך חיים") ואנו איננו יכולים לדמיין כלל מה שיהיה בו, כיוון שהוא לא קשור לחוקים של העולם שאנו חיים בו עכשיו. אמנם, אני בטוח שככל שאדם מתקן את עצמו ומתעלה למדרגות רוחניות יותר גבוהות הוא יכול להרגיש מעט מן העונג שבעולם ההוא.
עד מאה ועשרים,
יהונדב, חברים מקשיבים