שלום רב!
בספר הישר (המיוחס לר"ת), שער ראשון אות ט' כתוב: ועוד נראה, כי מעשה המשכן וסדר תקונו, הוא הולך על דרך השכל. ואלו אמר להם הבורא יתברך לעשות לו משכן ולא פרש איך יעשוהו, היו עושים אותו קרוב לתקון זה, כי כאשר נדע כשיהיה צריך לבנות ארמון למלך, יעשו לו כל תקונו כפי הראוי. ועל כן אנו רואים, כי המשכילים הם כפי כחם מתדמים לבורא במעשיו הישרים, ועל כן נקח ראיה ממעשה הישר אשר אנו עושים על מעשה הבורא, כאשר נקח ראיה מקצת הדבר על כלו, וכאשר נקח ראיה מן העשן על האש, וכן הדבר הזה. ואילו בספר דרך ה' לרמח"ל, חלק א' פרק א' אות ה' כתוב: ואין להקיש ממה שרואים בברואים על הבורא ית', כי אין ענינם ומציאותם שוה כלל שנוכל לדין מזה על זה. האין בכך סתירה?
נ.ב. האם כדאי ללמוד מהספרים שהזכרתי? אשמח אם תפרסמו את התשובה באתר, משום שהאי-מייל שלי מקולקל. תודה רבה!
שלום,
בשאלתך אתה מעמיד מחלוקת, לכאורה, בין שני ספרי מחשבה בנוגע ליחס ההיקש השכלי על דיני עבודת המקדש. אתה מבין שלא יתכן שתהיה סתירה בין שני הספרים, ולכן ישנה בעיה שעלינו לפתור. ראשית עלינו לבחון האם יש בעייתיות בסתירה בין שני הספרים, והאם קיימות סתירות בין הראשונים. לאחר מכן נבחן את שני ספרים אלו ונראה האם קיימת סתירה ביניהם.
בספרות המחשבה של הראשונים ישנם גישות שונות בנוגע לנושאים המהותיים ביותר. לדוגמא- ריה"ל בספר הכוזרי חוזר מספר פעמים על היסוד שיש להאמין 'אמונה תמימה', ויש להימנע מכל מחקר שכלי. ריה"ל מרחיב זאת ואומר שאין לשכלנו מבוא בעניין הא-להי, ולכן אין לנסות ולחקור בשאלות כמו טעמי המצוות. לעומת זאת רס"ג בספרו אמונות ודעות אומר, שעקרונית היינו יכולים להגיע לכל מצוות התורה ע"י השכל. התורה ניתנה ע"י ה' מסיבות טכניות, כמו למנוע בזבוז זמן עד שמגיעים להוכחה השכלית, לסייע למי שאינו חכם ועוד. גם הרמב"ם סובר שיש לכל המצוות טעם ברור בעולמנו שאנו יכולים להבין אותו ואף מצווים לחקור ולחפש אחריו.
וודאי שיש סתירה בין שתי גישות אלו, ואף אחד לא ינסה להגיד ששניהם מסכימים אחד לשני. מה האמת? אלו ואלו דברי א-להים חיים. וודאי שיש גישות שהם מחוץ ליהדות, אך האם מישהו יגיד שריה"ל אמר שטויות? וודאי שלא ואין זה נכון מבחינה אמיתית. אנחנו בתור אנשים שלומדים ספרים אלו לא צריכים להיבהל אם אנו נתקלים בסתירות, וכל אחד מצווה לחקור ולהעמיק לעצמו ולהבין מהי האמת.
לכן גם אם קיימת סתירה בין ספר הישר ודרך ה' עליך לא להיבהל. זו הזדמנות להיכנס לעובי הקורה בלימוד נושאים אלו ולראות מה היסוד והמקור של כל שיטה. כעת עלינו לבחון האם באמת קיימת סתירה בין שני ספרים אלו. לשם כך נבחן ראשית מי כתב את ספר הישר.
אנו מוצאים מספר ספרים שנקראים ספר הישר. ר"ת כתב שני ספרים בשם ספר הישר- 1. חידושים על הגמרא. 2. תשובות. שני ספרים אלו הם הלכתיים למדניים, והם אינם עוסקים בענייני מוסר. ספר המוסר שנקרא ספר הישר הוא מיוחס לרבינו תם, אך רבינו תם לא כתב אותו. סיבת הייחוס יסודה בטעות וכנראה נובעת מהשם הזהה של שני הספרים. החיד"א (בספרו שם הגדולים) כותב שהרב מנחם די לונזאנו כתב את הספר, וחיבר אותו ר' זרחיה מיוני. הוא מביא שיטה נוספת שמיחסת את הספר לר"ת מאורליינס שהוא אחד מבעלי התוספות (לא רק יעקב שמכונה ר"ת). החיד"א מקבל את הגישה הראשונה וזו הגישה המקובלת בזיהוי הספר.
שאלת בסיום השאלה האם כדאי ללמוד מספרים אלו. אינני מכיר לעומק את ספר הישר לר' זרחיה מיוני, אך ברור שספר זה הוא חשוב ויש בו יסודות חשובים. כדי להחליט על ספרי הלימוד הכדאיים לך, כדאי להתייעץ עם אדם שמכיר אותך אישית וידריך אותך לפי הצרכים האישיים. באופן כללי ישנם ספרים שהם ספרי יסוד וישנם ספרים שהם ספרים חשובים אך אינם ספרי יסוד. דרך ה' לרמח"ל הוא ספר יסוד בענייני הקבלה, אך גם לגביו נראה שיש להתייעץ עם רב שמכיר אותך אישית. ספרי יסוד נוספים הם הכוזרי, הקדמות הרמב"ם למשנה, ספרי המהר"ל ועוד. נחזור לשאלתך בנוגע לסתירה בין שני הספרים.
בספר הישר יש דיון על היכולת להבין את בניין המשכן לפי השכל גם ללא ציווי ה'. תפיסה זו מיוסדת על ניתוח מבנה המשכן והמקדש, אך וודאי שהיא איננה טענה כללית על כל הלכות המקדש. אם אנו נבחן כל בית מצוי נמצא שיש בו שולחן, מנורה, הוא בנוי משני חדרים, בזמן העתיק המטבח (=מנגל) נמצא בחוץ בחצר, יש כיור לרחוץ ידיים וכו'. על יסוד השוואה זו קובע ספר הישר שהיינו יכולים ללמוד על מבנה המקדש גם ללא ציווי. אין הכוונה שהיינו מגיעים למסקנות זהות לחלוטין בנוגע למבנה הבית, וודאי שלא היינו יכולים ללמוד הרבה לגבי סדר העבודה. אך יסוד דבריו הוא שיש סדר טבעי והגיוני גם במעשה המשכן, ודבר זה הוא מוסכם לפי הרבה ראשונים.
דברי הרמח"ל בדרך ה' אינם מדברים על אותו נושא, אך הם מהווים סיוג לדברי ספר הישר, ולפי דעתי גם ספר הישר יודה לכך. הרמח"ל דן בעיקרון החשוב של אי הגשמת הא-ל והשוואתו לבני אדם. יסוד זה נקבע בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג הלכה ז) והוא אחד מ-יג יסודות האמונה והכופר על כך נקרא 'מין'. לפני תקופת הרמב"ם עיקרון זה לא היה מוסכם על כולם והיו חכמים ש'הגשימו' את הקב"ה. הראב"ד בהלכות תשובה תמה על הרמב"ם- "ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזה המחשבה…". הראב"ד אומר שהיו חכמים שחלקו על הרמב"ם, אך לאחר קביעת הרמב"ם לא קם חולק על יסוד זה, והכופר בכך הרי הוא מין.
רמח"ל בקטע זה מתייחס ליסוד זה, והוא מדבר על החשיבות בהרחקת דימוי ה' לבשר ודם. וודאי שיש לסייג את דברי ספר הישר לאור עקרון זה, ולבדוק שהדימוי שנעשה הוא לא בדמותו של ה'. אך נראה שהסבר מבנה ובניין ומשכן איננו סותר את יסוד זה, וניתן להסביר שהקב"ה רצה לבנות את ביתו בתחתונים כעין בניין שמוכר לבשר ודם.
נקודה נוספת שישנה בקטע שציטטת מספר הישר היא לגבי הלימוד מדרכי בני האדם למידות ה'. בראשונים מובא יסוד זה בכיוון הפוך- אנו מצווים להידבק בדרכיו ובמידותיו של ה', והרמב"ם מונה זאת כמצוות עשה בספר המצוות. אנו מחויבים ללמוד מהנהגתו של ה' בעולם, וכך ללמוד את הדרכים והמידות הרצויות. וודאי שאין זה הפוך- לא לומדים את מידות ה' ממידות בני האדם. אך בדבריו שם הוא אומר שהמידות החיוביות שאנו מצווים ועושים, מן הסתם הם מידותיו של ה'. אני לא יודע אם כל הראשונים יסכימו לניסוח זה, אך אין זה בעייתי והוא עולה בקנה אחד עם יסודות האמונה.
לכן, נראה לי שאין סתירה בין שני ספרים אלו בנושא זה וכל אחד אומר יסוד נכון לגבי עניין שונה. גם אם קיימת סתירה אין זה צריך להפחיד אותך, אלא לאתגר לבחון את יסודות שיטתם ומחלוקתם. לימוד ספרות המחשבה הוא חשוב מאוד, ואני מקווה שתמשיך בלימוד זה מתוך חשיבה וברצינות. כמו כן אני ממליץ להתייעץ עם רב או אדם שמכיר אותך לגבי סדר לימוד, ואילו ספרים כדאי ללמוד בשלב ראשוני.
אוהד, חברים מקשיבים
