שוב פעם נפלתי אחרי יום כיפור, אז בשביל מה כל החזרה בתשובה הצבועה הזו?

ת'יודע מה, בוא נזרום איתך ונגיד שאתה צודק.
כאילו מה, כל שנה אנחנו מגיעים לתפילת נעילה, חושבים כמה רגעים היו לנו בשנה שעברה, מתחננים לקב"ה שבשנה הבאה יה'יה לנו יותר קל, ובגלל שככה הקב"ה עשה אותנו, שקשה לנו לקבל מתנת חינם אנחנו גם מבטיחים לו שאין, השנה אנחנו נהי'ה אנשים חדשים, באמת!
ואז מגיע הקול הזה, הקטן, ולוחש לנו באמצע הווידוי שאנחנו אומרים בשיא הכוונה:
פססס…..הלו, אח שלי, שכחת?
זה בדיוק הסרט שהיית בו לפני שנה. וגם לפני שנתיים. ובאמת שלא נעים לי להפריע לך באמצע תפילת נעילה כי אני רואה שאתה ממש ממש משקיע, אבל…על מי בדיוק נראה לך שאתה עובד? על הקב"ה?
רק לפני רגע אמרת ו"כל מאמינים שהוא אל אמונה הבוחן ובודק גנזי נסתרות" וכל שנה אחרי שעוברת לך ההתרגשות אתה מרגיש איך שלאט לאט אתה חוזר לעצמך, לכל השטויות והגועל נפש, אז בשביל מה באמת הצביעות הזו?
אבל יודע מה, השאלה היא לא עלינו, אלא על מישהו אחר. על הקב"ה.
הרי אנחנו יודעים שלפי הרמב"ם המשמעות של התשובה היא:
"עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא עוד" ואם הקב"ה לא יעיד עליו, אז הוא לא עשה בעצם תשובה.
ואם הוא לא עשה תשובה אז אולי תסביר לי למה הקב"ה כל שנה כותב אותך מחדש בספרם של חיים ומנשים את הלב שלך מחדש בכל שניה ושניה?
אלא מה העניין, בכל השנה אנחנו הולכים בחושך, טובעים באלף דברים שמטרידים אותנו, החברים בישיבה, החברות באולפנה, המבחנים, הציונים, החבר שלי פגע בי, שלא לדבר על כל התמונות והזבל שמפצצים אותנו בכל פינה, חושך, אין זמן לכלום והנשמה שלנו…בוכה, כואבת, מתייסרת, אבל למי יש זמן להקשיב לה?
ואז, בימים הנוראים, בעשרת ימי תשובה, יש בחינה של ברק!
כמו אדם ששנה שלמה הולך ביער, אין לו מושג לאיפה ללכת, כל הדרכים חשוכות ופתאום הוא רואה ברק שמאיר לו את הדרך.
הברק הזה לא נמשך הרבה זמן, רק שניה,ממש כמו היחס של יום כיפור לשאר השנה, אבל השנייה היקרה הזו מספיקה לו בכדי לראות טוב מאוד לאיפה הוא רוצה להגיע ולאיפה לא.
הקב"ה פתאום מביא לנו אור ובועה אחת של שפיות בה אנחנו נזכרים למשך יום אחד ששכחנו מישהי יקרה, שממש קרובה וחשובה לנו.
מישהי שבכל השנה השתקנו אותה,התעללנו בה, השפלנו אותה…
וביום הזה הקב"ה בעצמו תופס אותנו , ומושיב אותנו לשיחנו"ש עם הנשמה שלנו.
ואז, כשאתה מוקף ב'קול דממה דקה', בקדושת עיצומו של יום כיפור, אתה בעצם תופס ת'ראש, ומרגיש שבא ללב שלך להקיא, ומבין כמה שרע לך וכמה שכל השטויות שעשית…זה פשוט לא אתה.
ואם תיקח את כל הרגעים שעברו עליך ביום כיפור, מתי שהצלחת לכוון ומתי שפחות, אתה באמת רוצה להגיד לי שלא תמצא שם רגע אחד, קצר, אבל טהור וחד כמו מחט שבאמת ביקשת מהקב"ה שיעזור לך להיות אדם טוב יותר?
וברגע הזה, ידעת והרגשת ונשמת שלא משנה מה שיקרה, אתה פשוט לא רוצה שזה ייפסק, הרגע הזה, וכל החטאים שעשית? זה כל כך לא אתה…
וזה הסוד של 'אל תיראי, כי שמע אלהים אל קול הנער, באשר הוא שם".
שואלים כולם: על ישמעאל הקב"ה הולך לרחם?
על זה שעתידים בניו לעשות כל כך הרבה צרות לעם ישראל?
ועונים:
כן!
בגלל ה'באשר הוא שם'. באותו רגע הוא באמת זעק, אז אם לישמעאל הקב"ה שמע אז לך, הבן האהוב והיחיד שלו, הוא לא ישמע?
קח את הרגע הזה, את הנקודה הזו, את הזמן הכל כך טהור ופנימי הזה, שבו בפעם הראשונה ראית את הנשמה שלך מחייכת, הרגשת איך שטוב לך, איך שאתה מתנקה, איך שאתה יודע שנכון, היצר הרע בועט בך וסביר שהוא גם יבעט בך, וכן, יש מצב שגם בשנה הבאה תגיע עם מזוודה גדולה מלאה בלשון הרע על חברים, וראיות אסורות, ועיגולי פינות והלבנת פנים…מה לעשות, המלחמה שלנו עם היצר לא נגמרת עד שאנחנו נחזיר את הפיקדון של הגוף שלנו לקב"ה, אז קח את הרגע הזה ותדחוף אותו עמוק עמוק לכספת הכי קרובה שיש ללב שלך להציע, ואז כשיגיעו ימים קשים של ריחוק, ובדידות, ופתאום תמצא את עצמך במערה ותסתכל מסביב ותראה שהקב"ה הלך לך לאיבוד תזכור תמיד להסתכל פנימה, לתוך הלב שלך, ושם, מבין היאוש שיאחז בך תמצא את הכספת הזו, רק תדאג שיהי'ה לך מספיק שקט מסביב בכדי לזכור את הקוד.
ואז שתפתח אותה, תראה את הנשיקה שהקב"ה הביא לך ביום כיפור ולידם את כל הקבלות שלך עם הדמעות ששפכת וזה כבר יעשה לך יותר טוב…
כן, אנחנו אומרים ו"כל מאמינים שהוא בוחן כליות, הבוחן ובודק גנזי נסתרות"
זה עד כדי כך נסתר, שאתה אפילו לא שמת לב לזה, לנקודה הזו.
וזה המיוחד שביום כיפור, וזו הסיבה שאין כאן צביעות אלא בחינה של 'קול דממה דקה' שחודר ומנקב דרך הלב שלך וחותם אותך לחיים טובים.

כתיבה וחתימה טובה
אבינועם
avinoam811@gmail.com