שלום,
היה לי ולחברות שלי ויכוח אם עם ישראל קודם לארץ ישראל או ההיפך, כלומר האם זה שווה כבר להלחם על ארץ ישראל כשזה בא על חשבון מלחמת אחים ושנאת אחים של יהודים עם יהודים???
כי אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי אחרי ששמעתי שמתנחלים מרביצים לחיילים שהם אחים שלהם, יהודים, ומפרים הלכות חשובות מאוד בתורה תמורת הבית שלהם.
בהתחלה לא הבנתי למה חיילים שונאים מתנחלים לא משנה שהם יהודים, אבל עכשיו כשראיתי את היחס המחפיר של המתנחלים אל החיילים והעמדתי את עצמי במקומם של החיילים הבנתי בעצם למה הם שונאים את המתנחלים. עם כל הכבוד שצריך להגן על הבית שלך ולא לוותר על העקרונות שלך זה כבר עבר כל גבול וזה מזעזע מה שקורה בהתנחלויות בזמן פינוי. זה או הם או אנחנו.
אני מקווה שלא העמסתי יתר על המידה, פשוט שפכתי כל מה שהיה לי בלב… עמכם הסליחה!
שלום וברכה.
העלית נושא חשוב מאוד והייתי רוצה להתייחס אליו במישור המעשי תחילה, ואחר כך במישור העקרוני.
[במישור המעשי], אני רוצה לחדש לך [משהו שלא מספרים עליו בחדשות].
כדי להגן על הארץ ועל גוש קטיף, אין צורך לשנוא חיילים ולהרביץ להם וגם לא לגרום למלחמת אחים.
יש עצרת תפילה ביום חמישי הקרוב בגוש קטיף, בה ישתתפו בע"ה אלפים או אולי אפילו עשרות אלפים, היו כמה וכמה הפגנות בהן השתתפו יותר ממאתים אלף, היה מבצע "פנים אל פנים" שבו השתתפו אלפי אנשים מרחבי הארץ, קיימת פעילות נמרצת של אנשים בעלי השפעה בדרג הפוליטי. כל הפעילויות האלה ועוד פעילויות רבות, שכאמור משתתפים בהם המוני בני אדם, נעשו ונעשים ללא כל אלימות.
אבל אם באיזושהי הפגנה יהיה אחד מבין אותם מאתים אלף שיניף שלט ובו רואים את [רבין במדי ס"ס], התקשורת תתמקד רק באותו אחד. היא תדווח שהיתה הפגנה אלימה ומסיתה. לפי ההיגיון הזה, אז תושבי תל אביב כולם הם אלימים ומסוכנים כי הרי יש ביניהם שרוצחים את נשותיהם (ולא משנה אם אחר כך יתברר שאותו מניף שלט היה אבישי רביב שפעל כסוכן שב"כ, הם ימשיכו להזכיר לנו את אותה כרזה מסוכנת, ושהסתה גורמת לאלימות…)
[זה פשוט לא יאמן איזה כוח אדיר יש לתקשורת]. היא יכולה ליצור כל אוירה שהיא רוצה* פשוט, צריך לקחת ארוע בודד, וארועים בודדים יש מכל סוג שהוא, לשים אותו בראש הכותרות, לדון ולדוש בו – ואז כל המדינה מדברת על זה, מראיינים גם אנשי ציבור שידונו "בבעיה". [אסור לנו להתפתות!] ההתנהגות של התקשורת גורמת אפילו לציבור המאמין והדוגל בערכי ארץ ישראל להתבלבל, ולהתעסק בשאלות שבכלל אינן קיימות במציאות.
[אני את המסקנה שלי הסקתי מזמן]: להפסיק להאמין לתקשורת. לא יתכן שהיא תקבע את סדר היום של המדינה ובטח לא את סדר היום שלי. אני אכתוב כאן כמה דוגמאות, שימחישו איך התקשורת מעצבת את דעת הקהל לפי הדעות והערכים שלה, ודוקא בגלל זה אסור לנו להיות מחוברים אליה, בדיוק כמו שכותב הרמח"ל במסילת ישרים שחברה רעה משפיעה לרעה על האדם:
א. התקשורת יודעת לדאוג ממלחמת אחים, אבל היא לא שמה לב שהיא בעצמה יוצרת את אוירת הקיטוב הזו כשהיא מדווחת בלי סוף רק על העימותים, ולא על מעשי החסד שבתוך עם ישראל. התקשורת היתה יכולה להפנות את אותו כח אדיר שיש לה לכיוון הפוך: תארי לך שכל בוקר היו החדשות נפתחות בסיפור על מעשה טוב שעשה יהודי ליהודי, בלי הבדלים ומחיצות (ויש כל כך הרבה! בלי סוף!) – אני בטוח שאם היא היתה עושה כך, האוירה בעם היתה אוירה של אחדות ושל כיף להיות ביחד. [אני חושש שהתקשורת יודעת את הסוד הזה]. אבל כנראה, האחדות בעם לא באמת עומדת בראש מעייניה, ולכן אין סיבה שארקוד לפי החליל שלה ואיישר איתו קו.
ב. בלגיטימיות שבמעשה הגירוש, שנעשה בשם החוק (וכינה זאת הרב שרלו "נבל ברשות הדמוקרטיה"), ובבעיה החמורה שאפילו פיצוי כספי שמכסה על כל ההפסדים לא אמורים המתיישבים לקבל – היא לא דנה, למרות שזהו נושא עקרוני שנוגע ישירות לאלפי אנשים ובעצם למדינה כולה. במקום זאת היא לוקחת כמו שכתבתי קודם ארוע בודד והופכת אותו לנושא המרכזי של היום, וכך היא מסיטה את דעת הקהל ומסיתה נגד עם ישראל.
ג. היא יודעת לומר שמילים עלולות להרוג, וגם כאן רואים עד כמה האמירות האלו לא נעשות בתום לב. אם מילים יכולות להרוג, אז גם סרטי אלימות ואונס בטלויזיה גורמים בוודאות למקרים כאלו כל יום, כמו שהוכיחו מחקרים רבים, שסרטים כאלה משחיתים את נפש הנוער וגם את נפש המבוגרים. משום מה, מהנתונים האלה התקשורת מתעלמת, היא בטח לא דנה בהם בעשירית מהעוצמה שבה היא דנה ב"תופעת ההסתה". גם עצם הדיווחים על "הסתה" הם חד צדדיים לחלוטין. אני שמעתי כמה וכמה אנשי שמאל קיצוני שאמרו בפירוש שלא איכפת להם אם ימותו מתנחלים, כי הם לא אחים שלהם. אין קריאות הפוכות מאנשי ימין, ובכל זאת התקשורת מעוותת את התמונה, דברים שאומרים אנשי שמאל נחשבים חופש הדיבור, ודברים הרבה פחות חריפים – קריאה להתנגדות פסיבית – נחשבים הסתה. (תמיד בתקשורת כורכים את סירוב הפקודה ואת האלימות יחד, וכך הם משדרים לעם, אולי בתת מודע, שקריאה לסירוב פקודה היא קריאה להסתה ולהרמת יד על חיילים).
ד. דוגמא נוספת: כמה פעמים היה מצב שבו היה צד אחד שנפגע, והוא הגיב בצורה החורגת מהמקובל. לפעמים, התקשורת מציגה יותר את הכאב שלו, ומתייחסת בהבנה לצעדים שהוא עושה גם אם הם צעדים קצת חריפים* ולפעמים הפוך. הכל עניין של השקפת עולם. לדוגמא, ההסתדרות נוהגת הרבה פעמים להשבית את המדינה בגלל כמה אחוזים במשכורת, והתקשורת מתייחסת אל זה כמאבק לגיטימי (והוא באמת לגיטימי). והנה כשקורה דבר חמור בהרבה, רוצים לעקור ישובים שלמים בכוח ואפילו לא לפצות כראוי על ההפסדים הכספיים, כל חסימת צומת שנעשית בכאב גדול מוצגת בתקשורת כהתפרעות של אנשים אלימים. בלי להיכנס לשאלה אם חסימת צמתים היא דרך יעילה או לא, ברור שאין בכלל פרופורציה בין מעשה כזה לבין השבתת המשק בשביל כמה רבע אחוז במשכורת וגרימת הפסדים של מאות מליונים לקופת המדינה.
[ציבור המתיישבים ראוי להערכה עצומה על האיפוק העצום שהוא מגלה], אחרי שהוא הזהיר לפני שנים רבות מהתוצאות של הסכם אוסלו, הוא זה שספג מאות נרצחים ורגיל כבר ללכת להלוויות, ועכשיו לא רק שמובילי ה"הסכם" לא מתנצלים בפניו ומבקשים סליחה על העוול הנורא, אלא הם מעיזים להמשיך את העוול הזה, ועוד להסית כנגד הציבור הזה ולהציג אותו כאילו הוא ציבור אלים שהולך נגד המדינה. והציבור הנהדר הזה ממשיך לאהוב את המדינה, ממשיך לשרת בצבא, ממשיך לשלם מיסים וממשיך לחנך לאהבת העם והארץ. גם אם נניח שיש בודדים שלא מצליחים לשלוט ברגשותם והם עוברים את הגבול, אין לי צל של ספק שאם מהלך כזה היה נעשה כנגד ציבורים אחרים בארץ התוצאה היתה הרבה יותר חריפה, כי אחרי הכל מדובר כאן בציבור ענק, וכשרומסים אותו, משלמים לו רעה תחת טובה, זה רק צפוי שיהיו בודדים שיעברו קצת את הגבול הראוי, ונדמה לי שהאשם הבלעדי בכך הוא מי שהתנהג אליהם בצורה כזו דורסנית, ראש הממשלה שיורק על ציבור כל כך גדול ולא מאפשר לו לפעול בדרכים דמוקרטיות. כמובן, הוא הרי איפשר לערוך משאל בין מתפקדי הליכוד…
ציבור המתיישבים, חוץ מנאמנותו למדינה, הוא ציבור עדין ומוסרי עד כדי שאיני יודע אם יש ציבור שמשתווה לו בכך. לא שמעתי על מתנחל שרצח את אשתו, וכך גם לא שמעתי על בית ספר ביש"ע שמביאים לתוכו סכינים. משום מה התקשורת מתעלמת מהנתונים האלה, והיא מציגה רק מה שנוח לה להציג.
אז אם נשאל למה חיילים שונאים מתנחלים, אני חושב שיש כמה תשובות:
התשובה הראשונה היא שזה פשוט לא נכון. אין תופעה של מתנחלים ששונאים מתנחלים, ואין תופעה של חיילים ששונאים מתנחלים. אולי היתה פעם התלהטות רוחות באיזשהו ארוע, אבל מכאן ועד להפוך את זה לתופעה, המרחק גדול. להיפך, יש אחווה נהדרת בין חיילים ומתנחלים עליה יכול להעיד כל מי שנמצא בשטח (אלא אם הוא בא מראש עם דעות קדומות). יש המון חיילים שמוזמנים לארוחות. ושוב, אני לא מדבר על חייל בודד, כי זה פשוט בדיחה לעבוד ככה.
התשובה השניה היא שזו קצת חוצפה (לא שלך, אלא של מי שיצר את האוירה הזו) להציג את החיילים והמתנחלים כשני צדדים של האומה. הרי כולם יודעים שאוהבי ארץ ישראל הם הראשונים גם בצבא, אחוז ההתנדבות בהם הוא הכי גבוה, ואף על פי כן יש כאלו שמעיזים לשאול "למה החיילים צריכים לשמור על המתנחלים?"
תראי איך התקשורת משפיעה על סדר היום שלנו. במקום שנדון איך עוצרים את הטירוף הזה, התקשורת מכניסה אותנו לויכוחים פנימיים, גורמת לנו לחשוב שמאבק בהינתקות כרוך במלחמת אחים, וכך היא מייאשת אותנו מראש. אסור לנו, פשוט אסור – אם איכפת לנו מעצמנו, להיות מושפעים ממנה.
אולי הארכתי יותר מידי… פשוט העניין בוער בי ולא הייתי יכול לעצור את המקלדת.
[ומכאן לשאלה העקרונית – האם העם חשוב יותר, או הארץ?]
השאלה הזו היא בדיוק כמו השאלה – האם המוח חשוב יותר, או הלב? על מה לוותר?
ודאי ששניהם חשובים ואי אפשר להתקיים בלעדיהם. אמנם אם היה מצב חרום והיה צורך לפגוע במידה מסויימת במוח או בלב, זו היתה באמת שאלה קורעת לב (או מוח…) שהיה צורך לדון בה, אבל בגלל שזו שאלה תאורטית, כמו שכתבתי קודם, איני רואה טעם לנסות להיכנס לנושא.
לצערנו יש אנשים חסרי אמונה שמחבלים בקשר המיוחד שבין עם ישראל וארץ ישראל, הם מפחידים אותנו שאנחנו גורמים למלחמת אחים וכך הם רוצים לשתק אותנו, אבל לא ניכנע, כי כולנו משפחה אחת, ואי אפשר לקיים משפחה כאשר צד אחד מנסה לכפות בכוח ובדורסנות את דעתו על צד שני והצד השני יתקפל מתוך פחד.
לכן, אמנם לא נפגע בעם שלנו, באחים שלנו, אבל גם לא נתקפל כתוצאה מהתנהגות נבזית של אנשים אחרים. זה כמו במשפחה – תארי לך שיש בעל ואשה, וביניהם יש פער מאוד גדול בדעות ובאופי. ניסיון לטשטש את הפער הוא רק התעלמות מהבעיה, הוא ודאי לא פיתרון לטווח ארוך* דוקא אם רוצים לחיות ביחד – חובה לעמוד על שלנו בכל תוקף. באופן חיצוני נראה שהעם מפולג, אבל באמת זהו השלב הראשון של האחדות. כי אי אפשר להגיע לאחדות אמיתית כשמטשטשים את ההבדלים והפערים. כדי לרפא, צריך קודם כל להציף על פני השטח את הבעיות.
מעבר לכך, זה לא רק עניין של דעות* זה עניין קיומי. מתנגדי תוכנית "ההתנתקות" מבינים שהמהלך הזה הינו אסון אמיתי למדינה ולעם, בדיוק כמו שהסכם אוסלו היה אסון כזה, ונרצחו כתוצאה ממנו למעלה מאלף ושלש מאות יהודים. אחרי מה שקרה, אי אפשר לשבת בשקט רק בגלל איומים מנותקים מהמציאות שמאיימים אנשים על סכנת מלחמת אחים.
ראי גם קישור בעניין: המתנחלים גורמים למלחמת אחים? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=54564
[בעזרת ה´, יהיה טוב]. עם ישראל עבר מצבים הרבה יותר קשים מהמצב הנוכחי, ויצא מהם. לפעמים זה היה כרוך בסבל, אבל אנחנו יודעים שארץ ישראל נקנית ביסורים. כך לימדו אותנו חז"ל. בגמרא נאמר שלפני הגאולה יהיו יסורים, חבלי משיח כואבים, אבל הם נועדו לזכך אותנו ולקרב אותנו אל הגאולה. לכן, כשאנחנו מסתכלים במבט כולל על עם ישראל ובדברי הנביאים וחז"ל על הגאולה, אנחנו יכולים לשאוב כוח, כי אנחנו רואים שאנחנו בתוך תהליך, תהליך שמוביל לתיקון, גם אם הוא מאוד כואב.
רק טוב, ואשמח לתגובה,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il
