כבוד הרב, אני לומד בישיבת הסדר, ולקום מוקדם לתפילת שחרית.
קשה לי לקום בבוקר בזמן לתפילה אך אני משתדל להקפיד בעניין, על-אף שזה מקשה עלי בלימוד במשך כל היום.
כל בוקר עלי בימים שאני מתעורר יותר מאוחר הלימוד שלי נעשה ברצינות רבה יותר.
השאלה, מה קודם למה? תפילת שחרית במניין או לימוד תורה בעירנות ובצורה יעילה יותר??
ניסיתי ללכת לישון בשעה מוקדמת ובכך להספיק לישון מספיק שעות על-מנת להיות עירני בלימוד אך זה בלתי אפשרי מכיוון שאנו לומדים עד שעה מאוחרת וההתארגנות לוקחת זמן) תודה.
שלום וברכה. ראשית אציין שאינני רב, וכל התשובה כאן היא לכל היותר בגדר יעוץ תורני הלכתי, אך ודאי שאין מדובר כאן על פסיקת הלכה.
שנית, אשריך שאתה לומד בישיבת הסדר, ולא זו בלבד, אלא שמקפיד אתה על ההתגברות בבוקר, וכן על חשיבות לימוד התורה בעיניך, על כל אלה ראוי אתה לשבח גדול.
שאלתך מתעוררת דוקא בגלל ששני הדברים חשובים בעיניך, הריכוז בלימוד והתפלה במנין עם הישיבה.
ההמלצה הראשונה שאני יכול להמליץ לך, היא לגשת ולברר את הדברים עם הרב שאתה קשור איתו בישיבה. הוא מכיר את נפשך ואת הדרך בה, בעזרת ה', תגדל ותעלה מעלה מעלה, ולכן הטוב ביותר שתקיים 'עשה לך רב', והוא יתן לך הדרכה מתמשכת ועקבית לאורך זמן, מה שיבנה אותך הרבה יותר מאשר תשובה של חבר מ'חברים מקשיבים'. תמיד טוב לקבל עצה מתלמיד חכם בהתלבטויות הרוחניות שבחיים.
אינני יודע מדוע לא עשית זאת עד כה, והחלטת בכל אופן לפנות אלינו. בכל מקרה זו ההמלצה העיקרית אליך.
אך בכל מקרה נאמר לך כמה שיקולים שתוכל לחשוב עליהם לפני שתשאל את רבך, אולי זה יועיל גם לקוראים אחרים, וכן תוכל לדון עם רבך עליהם (ואם יצאו לכם מסקנות מענינות בנושא, נשמח אם תשתף גם אותנו).
א. [מקום התפילה]. ישנה עדיפות גדולה להתפלל במקום שבו לומדים. מסתמא בזמן מאוחר יותר זה לא מתאפשר.
ב. [מנין]. יש חשיבות נוספת לתפילה במנין, שכתוב בשו"ע שיש לטרוח הרבה כדי לעשות זאת (או"ח סי' צ' סע' ט"ז). יתכן שבתפלה מאוחרת מפסידים גם את הדבר הזה.
ג. [סדרי הישיבה]. יש ענין שישיבה כמערכת תתנהל בשיתוף של כולם, לומדים יחד, אוכלים יחד, וגם מתפללים יחד. זה חלק מאחדות החבורה, ואין דברי תורה נקנים אלא בחבורה.
ד. [התורה ניתנה על מנת שנקיים את המצוות]. כבר כתבו הראשונים שבתלמוד תורה אין נכון הכלל ש'עוסק במצווה פטור מהמצווה', שאדם יוכל לומר שהוא פטור מהמצוות משום שהוא עוסק בתורה. כאן ישנו כלל אחר, של 'מצווה שיכולה להעשות ע"י אחרים'. הסיבה לכך היא, כפי שהסביר המאירי, שהתורה ניתנה לעם ישראל לא על מנת שילמדו אותה בלבד, אלא על מנת שיקיימו את מצוותיה. ולכן אע"פ שלימוד התורה מאד חשוב, הוא איננו פוטר את העוסק בו מקיום המצוות.
ה. [בירור הסיבה לאי הקימה]. יש שתי סיבות (שלפעמים מצטרפות) לכך שאדם לא קם בבוקר. סיבה אחת היא שאנו עייפים, 'מפחדים' מהקור וכו'. זה דבר מאוד אנושי, אך כאן צריך לעשות בדיוק את מה שאתה עושה, להתמודד, להתגבר כארי ולקום בכל זאת. יש שיקול אחר, והוא שאדם הלך לישון בשעה אחת בלילה, והמנין שלו בשש, והוא מחליט בלילה שיקום מחר רק לתפלה בשבע. זו החלטה מתוך שיקול ולא מתוך חולשה. כאן יש מקום לשאלתך, ורק מכח זה אתה באמת שואל.
ו. [סדר היום]. כשאדם בא לקבוע לו את סדר היום דבר חשוב מאד הוא שעת הסיום. מתי נגמרת החברותא האחרונה – באחת עשרה או בשתים עשרה וכו'. כשבשיקול הדעת עליו לקחת בחשבון כמה זמן לוקח לו להתארגן בחדר (כולל ביום של מקלחת), ומתי הוא צריך לקום בבוקר. מסופר כמדומני על החפץ חיים שבשעה מסויימת בלילה היה בא במיוחד לישיבה כדי לכבות את האור, שהבחורים ילכו לישון.
ז. [רמת החיוב]. נכון הדבר שיש מקום לשיקול דעת במצבים של הפסד מרובה, ולא באופן קבוע, לדון בשאלה עד כמה אדם מחויב להפסיד כדי להתפלל במנין, אך רצוי מאד שלא להגיע לדיון כזה.
אלו צדדים שתוכל 'לקחת בחשבון', בעזרת ה' תמצא את הדרך הנכונה להגשים את כל משאלות לבך לטובה.
בהערכה מרובה,
מיכאל, חברים מקשיבים.
