"[ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה…]"
השבת, אנו פותחים בחומש חדש- חומש שמות. חומש שמתאר את תהליך היווצרות העם שלנו, דרך השעבוד הקשה, עשרת המכות, יציאת מצרים ובהמשך את קבלת התורה וההכנות לבניית המשכן.
יש לשאול- מדוע חומש המורכב מכל כך הרבה אירועים מכוננים נקרא דווקא "[שמות]"?
על שמו של אחת הדמויות הבולטות בחומש, משה רבנו, כותב [הרש"ר הירש]:
"השם לא 'משוי', מי שנמשה מהמים, אלא 'משה'- המציל מן המים…
בנתינת שם זה ביקשה לומר:
אל ישכח כל ימי חלדו, שהושלך אל המים, ונמשה מתוכם על ידי.
על כן יהיה כל ימיו [בעל לב רך וקשוב] לייסורי הזולת.."
שם הוא לא רק כינוי לאדם, אלא משמעות ומגמה.
בת פרעה במתן השם "משה" דווקא לילד שנמשה מהמים, מכוונת אותו לזכור את היותו נמשה ועם זאת להיות "משה" עבור זולתו.
עם תחילת חומש "שמות", נתבונן- איזה שם יש לנו? מהי המגמה והדרך אליהן אנו מכוונים?
וכמו שכבר אמרו חכמים במדרש תנחומא:
"שלושה שמות נקראו לו לאדם:
אחד מה שקוראים לו אביו ואמו,
ואחד מה שקוראין לו בני אדם,
ואחד מה שקונה הוא לעצמו.
טוב מכולן – מה ש[קונה הוא לעצמו]!!!"
שבת שלום מלאה גשמי ברכה!
חברים מקשיבים
