שיפוט מוסרי ודת

שלום,
ראשית, תודה שכתבת "לדעתכם" – זו לא שאלה פשוטה, ויש להניח שיהיו לאנשים שונים דעות שונות לגביה. ואכן תשובה זו נכתבת על דעתי, ושמעתי דעות אחרות. בגלל מורכבות העניין, אני אכתוב בצורה קצת מסודרת מדי ואגדיר כל מיני הגדרות. אני מקווה שזה לא יפריע לעיכול התשובה…
אני חושב שעדיף להפריד את השאלה למספר תתי שאלות:
מה זה "מוסר"? (ובעקבות זאת, מה זה מוסר "גבוה" או "נמוך")
מה זה "שיפוט מוסרי"?
מה זה "דתיים"?
ולבסוף, האם לדתיים יש יותר שיפוט מוסרי?

א. 1. המילה "מוסר" מעורפלת מעט, וניתנו לה פירושים שונים. אני חושב שהשימוש הרגיל במילה "מוסר" הוא בתור "ערכים חיוביים", בניגוד, נניח, לחומריות, אגואיסטיות, רמאות וכד'. אדם מוסרי נתפס ככזה שאינו מרמה ומשקר, תורם לסביבתו, מהווה אזרח למופת וכו' וכו'. מה שקרוי אצלנו מצוות שבין אדם לחברו, או "מידות". לפיכך, אדם עם "מוסר גבוה" הוא כזה שמיישם ערכים אלה בצורה שלמה יותר ובכמות גדולה יותר, ואדם עם "מוסר נמוך" הוא זה שעושה הפוך. הבעיה מתחילה בשלב ב'…
2. בעצם, יש בעיה כבר בשלב הזה. לא כולם מסכימים לגבי איזה ערכים נחשבים לחיוביים. זה דבר שבדרך כלל תלוי בחברה. יש חברות שבהם נהוג לאכול את מי שניצחת בקרב, ויש כאלה שלא. יש חברות שבהם יש שתי נשים לגבר, או שני גברים לאשה; ברמה יותר יומיומית, יש מקומות שלקבל שוחד הוא דרך חיים מקובלת לכל דרגי השלטון, ויש כאלה שלא (ברמות שונות). לגבי איזה מאלה נקרא את השם "מוסר"? האם יש מושג מוחלט כזה בכלל? בהתעלם מהדת – האם יש איזשהו קוד מוסרי אבסלוטי, שעל ידיו אני יכול להחליט בכל מקום ובכל זמן מה אני אמור לעשות? היום מקובל שלא, ושכל חברה קובעת לעצמה את אמות המידה שלה, והם הנכונות לאותו המקום ולאותו הזמן. הכינוי של הרעיון הזה היום הוא "פוסטמודרנה", למרות שהוא רעיון די ישן (כפי שניתן לראות מהביטוי "ברומא התנהג כרומאי"). על כל פנים, אני חושב שיש כזה דבר מוסר מוחלט, כלומר שקיים בכל מקום ובכל זמן. לדעתי, (שוב, במנותק מהדת) גם אם אני נמצא במקום שמקובל לקבל בו שוחד, או להרוג תינוקות נקבות, זה לא מוסרי לעשות זאת. איך אפשר לדעת מה המערכת הזאת? הרי בכל חברה אנחנו רואים מערכת אחרת? זוהי באמת בעיה קשה; אולם, זה שהיא קשה זה לא אומר שאין לה פתרון, אלא שצריך לעבוד כדי למצוא אותו (להרחבה בעניין כדאי לראות במאמר שלנו: שאלות לאתיאיסט- המכתב השני- https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=1922) .
3. מה היחס של כל זה לתורה? יש שאומרים, ש"מוסר" מוגדר כ"מה שהתורה אומרת", או דעת היהדות בנושא מסוים. לפי דעה זו, השאלה אינה מתחילה, כי ברור שדתיים יקיימו יותר את המצוות. מכיוון שאת/ה שאלת בכל זאת, כנראה שאתה לא מחזיק בדעה זו, וגם אני איני מסכים איתה. אני חושב שקיים מוסר גם מחוץ לתורה, כלומר שיש מצבים שהתורה אינה מחווה דעה לגביהם, ונותנת לאדם יד חופשית לנהוג על פי מצפונו. ולדעתי, המצבים האלה אינם יוצאי דופן או מיוחדים, אלה מצויים מאד.
ב. הדברים אמורים בעיקר לא במצבים פשוטים (כמו האם לשקר כדי להרוויח כסף), אלא במצב יותר מסובך, שבו שני ערכים חיוביים מתנגשים. איך אדם אמור להחליט מה לעשות? זהו כבר "שיפוט מוסרי". כמובן שגם פה הדברים תלויים בהאם יש מוסר מוחלט או לא, ואם יש – האם התורה מבטאת אותו לחלוטין. כאן כבר לא ניתן ניתן לדבר על מוסריות "גבוהה" או "נמוכה", שהרי לכל צד בהכרעה יש יתרון וחסרון. כאן אפשר לדבר על מוסריות "מדויקת", או מונח אחר נחמד יותר.
ג. (בהנחה שהכוונה היא לדתיים יהודים…). בדרך כלל "דתיים" הם אלה שמצהירים על עצמם ככאלה. הם מתכוונים כנראה שהם משתדלים לקיים את מצוות הדת. אך כמובן שגם אם מישהו מצהיר על עצמו כדתי, אני לא אסכים לומר שהוא כזה אם הוא מחלל שבת בתדירות. לעומת זאת, אם הוא לא שם ציצית כל יום כנראה שאני עדיין אגדיר אותו כדתי. מה אם הוא גנב? רצח? השלים ציוד מהצבא? קילל? לא התפלל במשך חודש? לא לובש כיפה? כנראה שהמוסכמות החברתיות הם שמחליטות מיהו דתי ומי לא, ולפי מוסכמות אלו (נכון להיום) עברות שבין אדם לחברו אינם מוציאות אותך מגדר "דתיות", ועברות שבין אדם למקום כן. אפשר שלא להסכים עם ההגדרה הזו, ולומר שמישהו שרצח לא נחשב לדתי יותר. כמובן שזה ישפיע קשות על התשובה לשאלתך… (חילוני זה כנראה הפוך מדתי, אבל גם כאן ההגדרה לא ברורה).
ד. כאן יש הבדל גדול בין המצוי לרצוי. ונראה את שתי הדברים האלה בנפרד:
1. הרצוי. אדם דתי אמור לספוג ערכים דתיים, כפי שהם נובעים מהתורה ומצוותיה. הערכים האלה אמורים לתת לו כלים להתמודד עם העולם ובבעיות שהוא יתקל בהם, בין במה שהגדרנו כשיפוט מוסרי, ובין בסוגיות מוסריות ברורות (כלומר, כשצריך להכריע בין רצונו האגואיסטי לבין טובת הכלל). אולם, בסעיף א' אמרנו שיש מוסר מחוץ לתורה, כלומר שהתורה אינה מגדירה את המוסר, אלא הוא קיים בלעדיה; אם כן, מדוע שהערכים שהוא התחנך עליהם יביאו למוסר "גבוה" יותר? הרי מוסר זה משהו שלא קשור לדת! אלא, שלדעתי הערכים שנמצאים בתורה ברובם הגדול תואמים את המוסר כפי שנראה לי שהוא אמור להיות. (אם נעמוד על הנקודות העיקריות: זכויות אדם, יושר, אהבה לזולת ולטבע, כבוד להורים ולמורים, ועוד). ולכן, כנראה שאדם שבאמת ספג את הערכים הדתיים האלה אכן יהיה יותר מוסרי, על כל פנים בהכרעות הפשוטות יותר. בהכרעות של שיפוט מוסרי, השאלה יותר מסובכת. מכיוון שהתורה לא "מכסה" את כל השאלות הקיימות, ולא ניתן להפיק ממנה בבירור תשובות אליהן, כנראה שהדתיות אינה ערובה ל"מוסריות מדויקת". אמנם, חובתו של אדם דתי לנסות למצוא תשובות לכמה שיותר שאלות במסגרת התורה, ובשאלות מסופקות – לנסות להבין מה דעת התורה בנידון, תוך כדי הבנה שייתכן ודעת התורה אינה מוחלטת ושניתן להבין אותה בכמה צורות. על כל פנים, במקרים כאלה אני לא חושב שדתיות או ידיעת התורה מהווה ערובה לדיוק מוסרי גדול יותר, אם כי היא בהחלט יכולה להועיל לזה. מאידך, כאן אי הבנת התורה בצורה הנכונה (מה שקרוי "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה") יכולה להביא לבעיות גדולות יותר מאשר אם לא היה יודע תורה בכלל, אף אם אי ההבנה היא בטעות. אי לכך, התוצאות בשאלות כאלה, לדעתי, נוטות לכיוון שומרי התורה, אך לא בצורה משמעותית.
2. המצוי. בצורה לא מפתיעה, המציאות, היום וגם בעבר, אינה כה אידיאלית. כבר דיברנו על כך שההגדרה דתי לא מבטיחה לנו יותר מדי, אלא רק שהחברה רואה אותו ככזה. ולכן ברור שלא כל דתי שנפגוש יהיה מוסרי במיוחד, גם בשאלות הפשוטות. לכן, נדבר על הדתי מהדגם החזק יותר, ואפילו החזק מאד: אדם שבאמת רוב ההכרעות שלו נובעות מהתורה. האם הוא יהיה יותר מוסרי? פעמים רבות מאד לא, כיון ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ובדרך כלל יותר מפעם או פעמיים. כל אדם נכשל, והאדם הדתי הממוצע נכשל הרבה. אבל – וזה אבל די גדול – נראה לי שבכל זאת החינוך הדתי כן עושה משהו, וכן משפיע; ככל שהחינוך הזה עמוק יותר (אין הכוונה דווקא יותר שעות לימוד [אף שזה גם עוזר], אלא חינוך אמיתי יותר. כמובן שלא כל הדתיים מסכימים על ההגדרה של "חינוך עמוק"), ככל שהאדם קיבל יותר דוגמאות טובות, וספג יותר תורה – ההכרעות שלו יהיו יותר תורניות. האם הכרעות תורניות הם בהכרח הכרעות מוסריות? על כך עמדנו בסעיף 1, "הרצוי", וראינו כי תלוי במה מדובר. למסקנה, בהכרעות מוסריות פשוטות יותר ובאדם עם חינוך עמוק יותר, יש סיכוי טוב יותר. הכרעות מסובכות וחינוך רדוד – סיכוי פחות טוב.
מכיוון שהשאלה היתה האם דתי יהיה טוב יותר מחילוני. צריך לדבר גם עליהם. כמובן שלא כל החילונים הם מעור אחד. גם כאן השאלה היא אישית ותלויה בחינוך של כל אחד ובגורמים נוספים. אני חושב שחינוך חילוני טוב יכול להביא לתוצאות טובות, ויש דוגמאות רבות לכך, והם בוודאי מוכרים אישית לך גם כן. אולם, אני עדיין חושב שהממוצע של דתיים, בגלל כל מה שאמרנו, יהיה גבוה יותר בשאלות פשוטות, ואולי קצת יותר מדויק בשאלות מסובכות.
בבקשה ואני מקווה שעניתי על השאלה,
משה