שירות או מדרשה??

שלום לך.
אני מתאר לעצמי, מכך שהפנית את השאלה דווקא אלי, שכבר קראת או שמעת תשובות שלי. מסתבר לי, אם כך, שאת יודעת שאת לא עומדת לקבל תשובה ´סופית´ מה לעשות, אלא קצת הכוונה על פי קצת הניסיון שיש לי, מה שלמדתי מרבותי וכו´.
אז בואי נתחיל בלעשות סדר. לפנייך שלוש אפשרויות ´בסיסיות´ – שירות לאומי, מדרשה או ´להתחיל את החיים´, התחלת לימוד מקצוע וכאלה. את החלק של ´להתחיל את החיים´ לא הזכרת. אולי זה משיקול דעת כי עוד לא עשית פסיכומטרי ואת מתכננת אותו למהלך השנה הקרובה, אולי כי את לא מוכנה לזה עדיין ואולי כל סיבה אחרת. בכל אופן, האפשרות הזו ´יורדת´.
אז מה? סניף או מדרשה?
כתבת לגבי הסניף שאין לך חשק, אבל הגעת למסקנה שאת צריכה ללכת למען עם ישראל, כדי שהסניף שהשקעת בו כל כך הרבה לא יתפרק.
ניקח דוגמא קיצונית? השקעת עוד שנה ושוב מגיע סוף שנה ואת עומדת בפני החלטה האם לעזוב את הסניף או לא. יש סיכוי שתעשי שנת שירות שלישית? ורביעית? ועשירית? איפה שהוא, עם הרבה כאב לב, את תחליטי שהגיע הזמן לעזוב ולעשות משהו אחר. כשתעזבי יתברר פתאום, בעזרת ה´, שיש דרך אחרת לקיים את הסניף, שיש מישהי אחרת שתמשיך את מה שתעשי. ואפילו אם לא, במקום כל שהוא תחליטי שיש משהו חשוב יותר. איך את מסבירה את זה? את המוכנות הזו לנטוש את עם ישראל לטובת החיים הפרטיים?
את המילים האלה אני מוסיף אחרי סיום התשובה, כך שאולי זה עושה קצת בלגאן, אבל זה חשוב. לפני המשך התשובה צריך להבין דבר אחד חשוב – כאשר מתכננים משהו צריך לעבוד מהכלל אל הפרט. יש סיפור כזה, על פרופסור שהביא אקווריום להרצאה והניח בו אבנים גדולות. כאשר כבר לא היה מקום הוא שאל את הסטודנטים האם האקווריום מלא. משנענה בחיוב הוא שפך פנימה חצץ. שוב אמרו לו שהאקווריום מלא ושוב הוא שפך חול. שוב נענה שהוא מלא ואז שפך לשם מים. לגבי מוסר ההשכל היו סטודנטים שאמרו שתמיד יש מקום לעוד משהו. הפרופסור אמר שאלה שטויות. מוסר ההשכל הוא שאם רוצים לנצל זמן נכון צריך לשבץ את הדברים הגדולים בהתחלה ואח"כ את הדברים הקטנים יותר. אם נשים קודם את הדברים הקטנים לא יישאר מקום לדברים חשובים. אותו הדבר בעניין שלנו. בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו חייבים לברר לעצמנו את המקומות היותר חשובים בחיינו, התרומה הגדולה ביותר שלהם, ולפי זה לשבץ את הדברים הלאה. זה מאוד ´שכלי´, לא מלהיב וכו´ וכו´, אבל זו הדרך הנכונה.
בתוכנו ישנה הבנה שבניית החיים הפרטיים היא בנייה חשובה, ציבורית במידה זו או אחרת. התרומה הגדולה ביותר לעם ישראל, כפי שבטח כבר שמעת, היא בבנייה החזקה של התא המשפחתי. דרך התא הזה, התא הבסיסי ביותר, על גבי הבסיס הזה, נבנה כל העם. אם התא הזה חזק השאר חזק. ´מה טובו אוהליך יעקב´. כאשר הבית חזק העם חזק וכאשר הבית פרוץ (תרתי משמע) אז הכול מתפורר. אני, מהמקום שלי, כמה שנים אחרי החתונה, כבר רואה את זה. התרומה המרכזית של האדם היא בביתו.
ומה ביחס למדרשה?
התפקיד של המדרשה הוא לחזק אותך מבחינה רוחנית, לתת לך איזו ´זריקת מרץ´ דתית שתדחוף אותך למעלה במהלך החיים שלך. על מדרשה אמר לי אחד הרבנים שדעתו נחשבת בעיני מאוד שלבת שצריכה את זה העניין מאוד חשוב ולבת שלא צריכה את זה מדובר בבזבוז של שנה. איפה את בעסק הזה? חשבי את עם עצמך האם הבית שלך, המקום שבו התרומה המרכזית שלך עומדת להיות, יהיה טוב יותר בעקבות המדרשה או שהתרומה שלה לא תהיה משמעותית. כמובן, כמו לגבי הסניף, אין לנו דרך לדעת בוודאות מה יהיה. השיקול צריך להיות כפי יכולתך. כמובן, חלק מהשיקול הזה הוא יכולתך ללמוד, להושיב את עצמך בכוח. תזכרי שלפעמים זה בסדר שאדם יכריח את עצמו לעשות משהו ולפעמים דווקא בדרך הזו הוא מחנך את עצמו (כן, יש כזה דבר לחנך את עצמנו, לא תמיד אחרים מחנכים אותנו!) להעריך דבר מסוים, להבין שהוא חשוב. צריך לחשוב על זה טוב טוב ואולי גם להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך, כמו שכדאי אולי להתייעץ לגבי כל העניין.
אחרי כל זה, את צריכה לשקול מהי דרכך. לפעמים קשה לנו ´לרומם´ את השיקולים שלנו מהמבט קצר הטווח של השנה הקרובה למבט של חיים שלמים. זה באמת קשה. אבל אם את שואלת אותי, רק זו הדרך שבה תצליחי להחליט את ההחלטה הנכונה.
ועוד משהו, תזכרי שמה שהחלטת הוא נכון. לעולם אי אפשר לדעת מה היה קורה אם היינו מחליטים אחרת, אז אל ´תאכלי´ את עצמך. בסדר?
אשרייך שההתלבטות שלך היא בין טוב לטוב. הלוואי ותמיד יהיה כך לך ולכולנו.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il