שירות

שלום לך!
ממש רואים בשאלה כמה את מרגישה כבולה.
כבולה כי יש בך כל כך הרבה כוחות מדהימים ומקסימים…
אבל את לא מצליחה לבטא את זה בתפקיד בה את נמצאת!
האמת, ייתכן ומבחינתך זה באמת לא רק התפקיד אלא גם המסגרת.
ואולי את שניהם צריכים לחלק לשני חלקים אחרים בתשובה.
אבל ברשותך, אני רוצה להעיף משהו משולחן ההתייחסות. משהו שאני לא אעמיק בו.

על מה לא נדבר?
יש שני דברים שאני לא רוצה לדעת בהם, אבל מסיבות אחרות.
א. האם את באמת נותנת צ'אנס לשירות כשיש פזילה או תחושת פספוס מכך שלא התגייסת?
התשובה שלי היא שאני לא יודע.
אני כן מניח, בגלל איך שכתבת – שאת באמת משתדלת לתת את כל כולך.
רק את תוכלי לענות על זה באמת, ואם התשובה היא דרך לא נותנת את כל כולך אז התשובה צריכה ללכת לכיוון אחר.
אבל שוב, אני מאמין שאת באמת נותנת לתפקיד שלך את כל כולך ואת נותנת לזה צ'אנס אמיתי.
ב. האם מותר להתגייס לצבא או לא?
אכן, מרבית רבני המגזר, על גווניו, יגיד בפועל שזה אתגר/בעיה/לא אפשרי. מאידך, יש כאלה שיגידו שזה מותר.
בעניין הזה, כמו כל עניין, 'עשה לך רב והסתלק מהספק'
האם הרבנים שלך מתירים?
אני לא יודע – אבל אני מניח שאם את חושבת על הצבא את בוחנת גם את הצד ההלכתי (ועל פניו זה נשמע שזה לאו דווקא מה שהסיבה שלך סוברת שזה מותר, אבל זה לא אומר משהו עלייך אלא על ההתמודדות שלך).
מפה אפשר לעבור לתשובה עצמה.
ג. מתוך זה אני לא מתכוון לגעת הבדל בין קרבי ללא קרבי אם כי לפי התשובה תראי שחשוב להישאר בראש פתוח לגבי האפשרויות השונות, בצבא ובשירות לאומי.

מה רע בתפקיד?
את לא מרגישה הגשמה!
זו התשובה.
אבל זה תשובה חלקית, אפילו שטחית.
לא כי את שטחית חלילה אלא כי זה מדבר על הסימפטום ולא על השורש.
השאלה האמיתית היא 'למה?'
למה את לא מרגישה שאת מגשימה את הכוחות שלך?
אמרנו שאת נותנת את כולך לתפקיד אז האם זה קשור לאופי?
אבל מה באופי?
נתנו לך עבודה משרדית של הידוק דפים ואת לעומת זאת תותחית ביחסי אנוש?
הלמה הוא חשוב כי כשאת מדברת על לעבור תפקיד, במיוחד בשביל שתוכלי להגשים את עצמך, אבל גם כדי שאחרים יבינו אותך, חשוב להצביע על הלמה.
לא טוב לך – רואים.
למה?
זה מה שצריך לתמלל.
ייתכן ותגלי משהו מעניין-

רוצה להיות שם באמת?
ייתכן ואת רוצה להרגיש שאת שם 24/7 למען עם ישראל? כמו שיש בצבא?
ייתכן.
השאלה האמיתית היא מה יקרה אם לא תרגישי כך?
זה גם נכון לגבי מסגרת שירות אחרת של שירות לאומי (וכן! אפשר לעבור. נכון, המקומות לא אוהבים את זה אבל זו בדיוק התקופה של עונת הנדידה, של משבר חנוכה, ויש תחלופות).
אני לא יכול להבטיח לך אם תרגישי ככה כל הזמן כן או לא, אלא לתת לך לחשוב על האפשרויות.
בשירות לאומי אם לא תרגישי כך, היכולת להשפיע ולפעול ולעשות כך מהרגע שתרגישי כך הוא בידיים שלך.
בצבא, לא תמיד יש לך מה לעשות בעניין, גם אם מנחמת הידיעה שאת לובשת מדים שמייצגים את כלל עם ישראל.
אולי עכשיו מתבהר עד כמה ה'למה' הוא חשוב.
ממש לנסות לגרד ולרדת לעומק גם להבין מה הסיבות מאחורי הרצונות שלך.
כך תוכלי לתת להם מענה בעומק ולא רק בהסתכלות של הרובד העליון, מה שעל פני השטח.
זה גם ייתן לך את הכוחות, לא משנה הבחירה שלך, אם להישאר או לעבור או להתגייס, בגלל שיש לך 'למה'.
זה לא רק להגיד 'לא' למה שיש עכשיו אלא להבין מה ה'כן' שאת מחפשת

מה אם לא מקבלים את הבחירה שלך?
זה באמת משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולדייק ביחס למי.
אם זה לאנשים במסגרת השירות, ברור שאת לא רוצה לפגוע בהם, וברור שיש לך יחס מסוים של אכפתיות כלפיהם.
יחד עם זאת, זה לא כמו עם המשפחה שיקבלו אותך איך שאת, גם הבחירות שלך לא פשוטות להם, גם אם זה לעבור תפקיד בתוך השירות.
לכן, חשוב להגיד להם את הדברים ברגישות ובכבוד, אך גם מתוך מודעות לביטחון עצמי באשר לרצון שלך .
אני יודע שזה אולי לא נותן תשובה מלאה מה לעשות באופן באופן מעשי ואיך להגיד להם את זה, כי זו באמת תשובה נפרדת על פי הבחירה שתעשי.

ובתכלס? איך זה נראה מהצד?
ניכר כמה חשוב לך לתת ולממש את היכולות שלך.
כמה חשוב לך לעשות בחירות נכונות ולא לפספס.
קודם כל תקראי את זה – תאספי את לתוכך ותני לזה לחזק אותך.
לאחר מכן, תשאלי את עצמך מה ה'למה' שלך, תשאלי כמה פעמים עד שתרגישי שהגעת הכי עמוק שאפשר.
משם כבר יהיה לך כלים לדעת מה ה'כן'.

הרבה הצלחה.
מחכים לשמוע מה בחרת
נתנאל