שכר המצוות

שלום וברכה.

ע"מ לסדר מעט את הדברים אביא את הסיפור כפי שהוא מופיע בגמ´ במסכת גיטין:
"ר´ יעקב אומר: אין לך כל מצווה ומצווה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה. בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים, ובחזרתו נפל ומת. היכן אריכות ימיו של זה, והיכן טובתו של זה? אלא ´למען יאריכון ימיך´ בעולם שכולו ארוך ´ולמען ייטב לך´ לעולם שכולו טוב…. והאמר ר´ אלעזר שלוחי מצווה אינן נזוקים? בחזרתם שאני. (הדבר נאמר על הליכתם אל המצווה ולא על חזרתם ממנה , כיוון שכבר אינם שליחים למצווה.) והאמר רבי אלעזר שלוחי מצווה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן? סולם רעוע הוה ומקום דקבוע היזקא שאני (הנער טיפס על סולם רעוע, ובמקום שיש סכנה קיימת ועומדת, לא סומכים על השמירה שיש לשלוחי המצווה)…והוא לא ידע למען ייטב לך בעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך:

לפני העמידה על העניין העקרוני שבשאלה מדוע מי שעושה מצוות לא מקבל את השכר על כך בעולם הזה, רק נבאר מעט את התירוצים השוני שהגמרא מעלה (ראוי להקדים ולומר כי לפי הבנה מסוימת של הגמרא, לא התרחש הסיפור הזה, אלא ר´ יעקב העלה את השאלה האמונית שבה).

א. הנער נפל בחזרתו מן הגג, ובחזרה כבר אין את סגולת "שלוחי מצווה אינם ניזוקים".

ב. גם למי שאומר ששלוחי מצווה אינן ניזוקין בין בהליכתן למצווה ובין בחזרתם ממנה, הרי שחשוב לזכור, שבמקום שיש סכנה מוחשית הכלל הזה אינו תופש (והגמרא מביאה דוגמא לכך משמואל הנביא, אפשר לעיין שם עוד). יש כלל ידוע שאין סומכים על הנס, ובכלל, [הסתמכות] על דברים שמעל לטבע (כמו ´שלוחי מצווה´) אינם רצויים.

עד כאן במאמר מוסגר.

מתי ה´ משלם את שכר המצוות? הגמרא אומרת שבעולם הבא. מדוע לא בעולם הזה? מכיוון שמי שיודע בערכם של המעשים שהוא עושה, דבק בה´ יתברך ורוצה לעשות את רצונו בלבב שלם מבין ששכר אמיתי וראוי לערכן של המצוות הוא שכר [רוחני]. העולם הבא הוא עולם של נשמות, והעונג בו הוא עונג רוחני.
מי שיש לו קצת הבנה והשגה ברובד הרוחני, שמח על כך שהשכר מגיע בעולם הבא באופן של תענוג הנשמה.
רבי יעקוב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא* התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתיכנס לטרקלין.
הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, כחיי העולם הבא* יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה.

הרשעים, אינם מבינים את דרכי ה´. הם גם לא מאמינים בו. אך ה´ יתברך "מחויב" כביכול לשלם להם שכר על מעשיהם הטובים בעולם הזה, אף על פי שעשו אותם מתוך דעתם ולא בגלל ציווי ה´. בסוף פרשת ואתחנן כתוב: "וְיָדַעְתָּ, כִּי-ה´ אֱלֹקיךָ הוּא הָאֱלֹקים: הָאֵל, הַנֶּאֱמָן–שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר. י וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל-פָּנָיו, לְהַאֲבִידוֹ: לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ, אֶל-פָּנָיו יְשַׁלֶּם-לוֹ. יא וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לַעֲשׂוֹתָם.
אומר רש"י, מהו [ומשלם לשונאיו אל פניו] – בחייו. משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא
[היום לעשותם] – ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם:

לסיכום: מעלה [יתירה] היא לקבל את שכר המצוות בעולם הבא ולא בעולם הזה. אמנם ישנם צדיקים שזוכים בעולם הזה להינות מעושר וכו´, אך על פי רוב – כמאמר הפתגם הידוע, לרשעים יש עולם הזה ואין עולם הבא, לצדיקים יש עולם הבא ואין עולם הזה. אין אנו יודעים ומתיימרים לשפוט את פעולותיו של ה´, עצם הריחוק שיש בדעתנו מדעתו של ה´ הוא הדבר המבליט את היותנו בני אנוש מוגבלים ואת גדולתו ומלכותו של ה´ יתברך..
אני מביא לך כאן תשובה שכתבתי בענייני שכר המצוות, ומקווה שהצלחתי לתת נקודות למחשבה.
בברכה,
אברהם.

כבוד הרב, שלום.

יש לי שאלה שהפריעה לי ויצא לי לחשוב עליה.
אנו פה בעולם הזה בשביל לעבוד את ה´, דרך עשיית דברים, לא בשביל עצמנו, אלא בשביל הכלל, כך התורה מחנכת אותנו.
מצד שני, כל אחד בעולם הזה עובד על העשייה שלו בשביל הגעה לעולם הבא, והרצון של כל אדם להיות בגן העדן, בעולם שכולו טוב.
שני דברים אלה כפי שנראה לי סותרים אחד את השני. שהרי הדבר השני הוא יחסית אגואיזם, דבר שהתורה לא חינכה אותנו אליו, ולכן סותר את הדבר הראשון- שהוא מטרת קיומנו בעולם- לעבודת ה´, לא בשביל טובתנו הפרטית,ע"י התורה וגמילות חסדים, עזרה לזולת.
עצם זה שכל אדם אמור "לאסוף מצוות" בשביל ההגעה שלו, הוא עצמו, לגן העדן, לעולם שכולו טוב זה סוג של אגואיזם שסותר את התורה.
אני אשמח אם תעזור לי אולי להבין למה זה לא סתירה, ואיך אפשר לשלב את שני דברים אלה. מצד אחד הרצון לחיות פה, בעולם הזה, לעבודת ה´, לא מאגואיזם, ומצד שני הצורך של כל אדם "לאסוף מצוות" (סוג של אגואיזם)
תודה רבה

שלום וברכה.
אתה מעלה כאן שאלה חשובה ביותר, שרבים עסקו בה בעבר, כיוון שהיא עניין יסודי וחשוב ביותר לכל עבודת ה´ שלנו.
יישר כוחך על הרצון והשאיפה להגיע לחקר האמת ולדעת את ה´ יתברך כראוי.

ראשית, עלינו לזכור גם שעצם קיומינו פה איננו תלוי ברצוננו כמו שכתוב במסכת אבות: "הוא היה אומר, היילודים למות, והמתים לחיות, והחיים לידון: לידע ולהודיע להיוודע שהוא היוצר, והוא הבורא, והוא המבין, והוא הדיין, והוא עד, והוא בעל דין, והוא עתיד לדון* שאין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד–שהכול שלו. ודע, שהכול בא לחשבון. ואל יבטיחך יצרך, שבשאול בית מנוס–שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

ואמרו חז"ל בגמרא "ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא, יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. עכשיו שנברא, יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו".

בראשית ובסופו של דבר אנו פה על פי רצונו של ה´ יתברך, ומכיוון שאנו כאן – עלינו לעובדו. כמובן כאשר אנו מתבוננים בגדולת ה´ ובחסדיו, מתעורר בליבנו רצון לעובדו מתוך אהבתנו אליו. עבודת ה´ מתקיימת גם במישור של הכפייה – היראה (כדוגמת: "כפה עליהם הר כגיגית" – במתן תורה), והן במובן של אהבה ורצון.

מובא בשם תיקוני הזוהר הקדוש: "אהבה ויראה, תרין גדפין. אורייתא ומצוות בלא דחילו ורחימו לא פרחו לעילא". כשם שאי אפשר לציפור לעוף ללא כנפיים, או בחסרונה של אחת מהן, כך גם עבודת ה´ שלנו איננה שלימה [ואמיתית] ללא האיזון וההשלמה בין האהבה והיראה.

ע"פ תורת החסידות, נפש היהודי מחולקת לשתי נפשות בעצם: הנפש האלוקית והנפש הבהמית. זו בעצם חלוקה דומה לרוחניות וגשמיות – אלא שיש כאן דקות נוספת. גם האהבה והיראה מתחלקות כאן לשתי בחינת.

בחלוקה הבסיסית בין החלק הרוחני שבאדם לבין החלק הגשמי שלו, כאשר אדם עובד את ה´ מתוך יראה – יראת העונש, הרי שהוא עושה את רצון ה´ ועובד אותו יתברך ברובד נמוך יותר – הגשמי כביכול, מתוך הפחד שלו מהעונשים הכתובים בתורה למי שעובר על רצון ה´.

כאשר אדם מתעלה על הרובד הזה, ועובד את ה´ בלימוד תורה ובקיום מצוות מתוך האהבה והדביקות בה´ יתברך, הרי שהוא עובדו באופ נעלה ומרומם יותר – ברובד רוחני.

תורת החסידות חידשה חלוקה נוספת בנפש האדם: יש חלוקה בין אהבה ויראה הן בנפש האלוקית והן בנפש הבהמית הדרגה הפחותה נקראת [תתאה – תחתונה] והדרגה העליונה והזכה יותר נקראת [עילאה – עליונה].. בנפש הבהמית היראה הינה [יראת העונש] והאהבה הינה [אהבת השכר]. בנפש האלוקית, היראה הינה [יראת הרוממות] והאהבה היא אכן אהבה זכה לה´ וחשק עצום לדבוק בו שנקראת כאמור [אהבה עילאה].

אחרי שהקדמנו את כל זה, התשובה לשאלתך די ברורה: על פי החלק הרוחני שלנו (או על פי החסידות – בנפש האלוקית), באנו לעולם לעשות נחת רוח לה´ יתברך, וכל פעולותינו צריכות לבוא מתוך כך (הצד הראשון שציינת). על פי החלק הגשמי שלנו, (או על פי החסידות – בנפש הבהמית) אנו צוברים זכויות לעולם הבא.

חשוב לזכור את האידיאל שאנו שואפים אליו : ["אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס"] ובכל מקרה חותם התנא: ["ויהי מורא שמיים עליכם"], כלומר יש להכיר בערך היראה שבלעדיה קשה לנו, בני האדם הקטנים לתפקד כראוי כל הזמן, שהרי קשה מאוד להחזיק את עצמנו כל הזמן במדרגה רוחנית גבוהה כזו, כידוע.

ונסיים במאמר חז"ל ממסכת שמחות: " יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. העולם הזה דומה לערב שבת, והעולם הבא דומה לשבת, אם אדם מתקין לו מערב שבת, יש לו מה יאכל בשבת, ואם לאו אין לו מה יאכל בשבת. דבר אחר, העולם הזה דומה ליבשה, והעולם הבא דומה לים, אם אדם מתקין לו ביבשה, יש לו מה יאכל בים, ואם לאו אין לו מה יאכל בים. דבר אחר, העולם הזה דומה ליישוב, והעולם הבא דומה למדבר, אם אדם מתקין לו ביישוב, יש לו מה לאכול במדבר, ואם לאו אין לו מה לאכול במדבר. דבר אחר, העולם הזה דומה לקיץ, והעולם הבא דומה לחורף, אם אדם מתקין לו בקיץ, יש לו מה לאכול בחורף, ואם לאו אין לו מה לאכול בחורף, שנאמר "אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש". דבר אחר, העולם הזה דומה לחורף, והעולם הבא לקיץ, אם אדם חורש וזורע בחורף, יש לו מה לקצור בקיץ, ואם אין אדם חורש וזורע בחורף, אין לו מה לקצור בקיץ, שנאמר "מחורף עצל לא יחרוש", לפיכך "ושאל בקציר ואין".