זה לא שאלה, זה יותר בעיה, והיא קצת מורכבת. בתקופה האחרונה אני ממש שמחה. אני מרגישה שדי מצאתי את עצמי ושהבנתי מה ומי אני ואני מרוצה מאוד מעצמי. מצד שני- אני מרגישה שכל מה שאני עושה הוא לא אמיתי. על כל דבר שאני עושה אני חושבת. לא בדיוק מה יחשבו עלי, אלא באיזו צורה לעשות את זה ואם זה טוב או לא. אולי אנשים אחרים יגידו שזה מאוד טוב, אבל לפי דעתי זה יותר עודף מודעות עצמית ושיקול דעת על כל דבר שקורה. הבעיה שלי בעצם היא שאני לא יודעת אם זה בסדר או למה זה קורה בכלל. זה טוב להיות בן אדם כזה, כמו שאתה, בסיטואציה כזאת? יכול להיות שזה ילך מתישהו, שזה רק תהליך של שינוי?
שלום רב,
אם הבנתי נכון את השאלה את אומרת שהתחלת להיות הרבה יותר מודעת למעשייך , להשקפתך בחיים ולכל דבר שאמור לצאת ממך החוצה ולהשפיע. אבל, הבעיה שהתעוררה אצלך היא שאת מרגישה שהכל שכלי מדי, שום דבר לא זורם באמיתיות, זורם מתוכך, וזה מפחיד אותך… את שואלת בעצם האם זה טבעי והאם זה נכון שכך יקרה כשמתחילים לשים לב למעשים ולא סתם זורמים לחיים חסרי תוכן וכיוון? והאם בסופו של דבר מתאזנים או שכך צריך להיות לכתחילה? הבנתי נכון?
אז אם הבנתי נכון זו בעיה מוכרת והיא לא ממש בעיה אלא בתחושותינו הרגעיות. הרב קוק זצ"ל מדבר על הענין הזה ב"מוסר אביך" ושם הוא מסביר את התופעה. הוא אומר שיש לנו כמה כוחות נפש יש שכל ורצון ויש כח חמרי וכח רוחני (אני לא מדייק אבל למיטב זכרוני…) השכל והרצון תפקידם הוא לנתח דברים ולברר בכל דבר את מידת האמת שבו. אם אדם לא השתמש בשכל והרצון הטבעי לפי תפקידם הוא יכול להגרר עם כל כחות נפשו למקום חמרי לגמרי ואז הוא לא ישתמש בשכל וברצון לדברים טובים באמת אלא לשם מילוי רצונותיו החומריים בלבד. אבל, כשאדם מתעורר ומתפכח ורוצה לחזור בתשובה ולהתחיל להשתמש בהם נכון זה מאד קשה- למה? כי הוא התרגל שלא להשתמש בהם והם התנוונו. הרב מדמה את כחות הנפש לקווי אור שמתפשטים לכל הכיוונים (כי הנפש מטבעה נוטה להתפשט לכל הכיוונים והאדם תמיד ישאף לעוד…) וכיון שהם מתפשטים הם יכולים להתפשט גם למקומות לא רצויים כמו הצדדים החומריים בלבד וכשאדם חוזר בתשובה הוא צריך קודם כל לרכז את כל קווי האור למקום אחד, לנקודה אחת שבה כל הקוים ילכו ויפנו למקום הנכון ! בשבילם ולכיוון האמיתי שלהם. השכל והרצון הולכים ומתיישרים וממלאים את תפקידם האמיתי (לחקור) והאדם הולך ומתיישר. אבל מה? כואב לנפש בינתיים! היא רוצה להמשיך ולהתפשט לכל הכיוונים כפי שהטבע שלה לעשות ומה פתאום עכשיו מתחילים כל הכוחות שלה להתרכז לנקודה אחת?! אלא שצריך להבין שזה מצב זמני! ככל שהאדם יצמצם את כל קווי האור למקום שמתאים להם עכשיו- אז אח"כ כל הקוים יזרמו בחופשיות והפעם לפי טבעם האמיתי.
מה קורה לך כרגע? התחלת להתבונן על החיים באמת, התחלת לחקור ולנסות לברר מה נכון ומה לא ופתאום את מרגישה מחנק, פתאום את מרגישה שזה לא טבעי, שזה לא אמיתי! בא הרב קוק ומסביר לך: זה כן אמיתי אלא שבגלל שקודם לא השתמשנו נכון בכחות הנפש שלנו לפי הסדר שלהם ולפי הטבע שלהם עכשיו זה נראה קשה ולא טבעי פשוט כי כך התרגלנו, אבל, כשתעבור תקופה מסוימת של צמצום הכחות והתיישרות ע"פ השכל הנכון תוכלי סוף סוף להתחיל להרגיש מחדש זרימה בחיים ואפילו עוד יותר מקודם כי עכשיו זה יהיה שימוש נכון וטבעי לכוחות הנפש הטבועים בך.
הרב מדמה את כל התהליך שם לתיבת נח, זוכרת את הסיפור? כל העולם התנהג ממש לא טוב, הם היו רגילים לעשות רע ולהשתמש בכוחות הנפש שלהם לעשות רע. עלה נח לתיבה וכל העולם נחרב, נח הצטמצם לתיבה קטנה ולא יכול היה ללכת בחופשיות במרחבי העולם, היה קשה לנח הוא גם היה זקוק למרחבים אבל כרגע היה חשוב לטהר ולברר את העולם מההרגלים הרעים שלו. כשנגמר המבול היה צריך נח לברר לאט לאט אם כבר אפשר לצאת, הוא התחיל לשלוח יונה, לשלוח עורב ולבדוק האם כבר יוכל לשלח את כוחות נפשו ואת כל התיבה יחד איתו חזרה לעולם, חזרה למרחב הטבעי של מחייתו. לאט לאט התברר לו שאפשר לצאת והנה סוף סוף הוא יכול היה לצאת לעולם, למרחבים והעולם אליו הוא יצא היה עולם מתוקן וטהור הרבה יותר עד כדי כך שהדבר הראשון שהיה יכול לעשות הוא להקריב קרבן…
הבנת את הנמשל? הכל זמני! אחרי תקופה מסוימת של שכל, של בירור אמיתי ושכלי הכל כבר יהיה אחרת, הכל יהיה טבעי לך ותוכלי סוף סוף להרגיש כמה המהלך הזה שעברת היה הכי אמיתי והכי טבעי שיכול להיות!
אם צדקתי וזו היתה שאלתך שמחתי שעזרתי ואם לא את מוזמנת לכתוב אלי שוב- בשמחה!
כל טוב ובהצלחה,
אילן, חברים מקשיבים
