שמחה-עצבות

בע"ה
שלום
קראתי את השאלה שלך ואני מבינה מאד את ההרגשה שלך. לא פירטת הרבה, כך שאני לא יודעת על איזה סוג מקרים את מדברת. אז אני אענה באופן כללי ואני מקווה שזה יעזור. בכל מקרה את מוזמנת לשאול יותר ואני אשתדל לענות יותר ממוקד.
עפ"י מה שאת כותבת, יש לך כביכול סתירה: בתחילה את אומרת שהכל לטובה וכו´ ואח"כ עצובה. קצת בררתי את זה כי היתה תקופה שגם הרגשתי ככה. והמסקנה שאליה הגעתי שככה זה צריך להיות. מה הכוונה?- מצד אחד, אנחנו עובדי ה´ ולכן אנחנו יודעים ומבינים שמה שהוא עושה זה לטובה וזה מה שצריך לקרות (ואנחנו צריכים לראות איך מתוך זה אנחנו מתקדמים הכי טוב), אבל מצד שני, וזה לא סותר את הצד הראשון, אנחנו בני אדם ומותר לנו [קצת] להרגיש עצובים על דברים מסויימים, תוך כדי שאנחנו יודעים שזה מה´. (למשל הגירוש: על דבר כזה צריך (מה זה צריך?- חובה!)להיות עצובים, אבל צריך גם לדעת איך להאמין שהכל לטובה לאחר מעשה ושזה מאת ה´).וצריך להתאמץ כדי שהעצב הזה לא ישתק אותנו אלא יגרום לנו לפעול ולהתקדם.
וכמו כן, מותר לפעמים לבכות. זה לא אסור. הבכי הרבה פעמים משחרר ומרגיע. וגורם לנו להרגיש טוב יותר. אבל זה צריך להיות במידה מאוד מוגבלת, לא מכל דבר ולא בכל זמן.
יש הרבה דברים שבהחלט לא מצדיקים עצבות וצריך לדעת להתגבר עליה (גם כשזה מוצדק, צריך אחרי זמן מה להתגבר). איך עושים את זה? לחשוב מחשבות משמחות ומרגיעות. על דברים משמחים, שאת אוהבת. על מה טוב בך ולך וכו´. ולעשות! כשאת מרגישה עצובה תעשי דברים שכיף לך ושמשמחים אותך. מה משמח אותך? לנגן, לשמוע מוזיקה, לצייר,לטייל, משהו אחר? תעשי את זה.
וכמאמר הפסוק: "דאגה בלב איש ישיחנה", כשאת מרגישה עצובה את יכולה לדבר עם מישהו קרוב. זה עוזר לפרוק מהלב ולהרגע.
דבר אחרון, אבל חשוב. תתפללי לה´ שיעזור לך בכך.
אשמח לשמוע את תגובתך על הנכתב ואם יש לך עוד מה לשאול.
הרבה שמחה, ברכה והצלחה.
חיה.
haya656@shoresh.org.il
[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, ו[המספר הוא: 1599-5000-54 (מספר חדש!)] סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!