שמירת נגיעה במשפחה

שלום לך,

קראתי והציפו אותי זכרונות רבים.סיטואציות רבות שעמדתי מול אנשים וחייכתי את חיוכי המקסים ואמרתי ´לא אני לא יכולה´.
כן לפעמים אנחנו לא יכולים לא בגלל אי יכולת פיזית אלא בגלל אי יכולת מצפונית.האמת עדיף כך.זה יותר איכותי.
הייתי בכיתה ט´ שהחלטתי לשמור נגיעה,הכל בא לדודים שלי בבום כזה.מה עובר עליה?לא תמיד כיבדו.היה לי קשה מבחינת יעד שהעמדתי לעצמי ולא עמדתי בו.
חשבתי ושאלתי את עצמי האם אני יכולה להיות אשמה במשהו שלא עשיתי?וכך הכל התחלק לשתיים הנגיעה מבחינתי והנגיעה מבחינתם.
אומרים שיהודים חכמים כי הם צריכים להתחכם עם המציאות.יש הרבה אמת בכך.
ככל שאתה בטוח בדרך שלך כך פחות אכפת לך מה אחרים חושבים.אין מה לעשות שמירת נגיעה זה דבר מצחיק ומוזר לאנשים מסוימים.אבל למה שלא יצחקו קצת שיהנו מהחיים.בסוף כולם מתרגלים כי אלו החיים.
יש בי פלפליות ולכן ידעתי להתחכם.חילקתי את האנשים נלקטגוריות.מסכימים,מכבדים,מלעגים,מתעלמים.
המסכימים והמכבדים קלטו מהר את הרעיון ולכן במפגשים אני נגשת אליהם ראשונים מחייכת חיוך מקסים אומרת שלום!מה נשמע!שמעתי ש..וכך מזרימה שיחה.
המלעיגים-באה מרחוק ואומרת מה נשמע,נותנת הערה צינית.אוטומטית כל הציניות לשם
המתעלמים-מה אני יגיד לך?אמרתי שאני שומרת,הם לא מקשיבים ולא מאמינים.חושבים שזה יעבור עם הגיל.מהם אני מתחמקת עד כמה שאפשר.
אבל הכי חשוב זה לזכור.לא לשכוח שאנשים לא צוחקים עליך אלא על מה שאת לא עושה.
מאחלת לך הרבה הצלחה,להמשיך בדרך,בעזות של קדושה.
ולדעת שצוחק מי שצוחק אחרון..

בהצלחה רבה
חברים מקשיבים