שמירת נגיעה וחבר

שלום יקרה,
קודם כל סליחה על העיכוב..
שאלת שאלה חשובה ואני מבינה עד כמה הסיטואציה בה את נמצאת לא פשוטה ועל זה מגיע לך צל"ש שלמרות הכל חשוב לך להתקדם וחשוב לך למצוא את הדרך הנכונה לנהוג לפיה!
גם בחברה מעורבת אפשר לשמור על ההלכה. לפעמים באמת זה יותר קשה אבל כשאנחנו מבינים שה´ נתן לנו ´גדרות´ צניעותיים והלכתיים, זה לא בשבילו, זה בשבילנו, כי לנו הכי טוב לנהוג לפיהם למרות שלא תמיד אנחנו רואים את זה. ה´ הוא אבא שלנו והוא אוהב אותנו והוא רוצה שנלך בדרך הנכונה והטובה, דרך שלא תפגע בנו, דרך שתכבד את הגוף שלנו והנפש שלנו, דרך שתרומם אותנו.
ברגע שאנחנו מבינים את זה קצת יותר קל לנו לשמור על ההלכה.
בואי נפריד בין שני הנושאים שהעלת.
הראשון- החברה המעורבת שמשפיעה על ´שמירת הנגיעה´ שלך
והשני- החבר.
את העובדה שהחברה שלך מעורבת, אי אפשר לשנות וצריך רק ללמוד איך לשמור על ´קיום המצוות שלי´.
אם את רוצה לנהוג בצניעות בחברה שאת נמצאת בה את צריכה להבין שזה מה שנכון לעשות (בדיוק מה שכתבתי בהתחלה) ברגע שיש הבנה ויש רצון לשנות צריך לבחור נקודה אחת קטנה וממנה להתחיל.
אני חושבת שצריך להתחיל מצעד אחד קטן- כמו לשמור נגיעה מקבוצה מסויימת של אנשים שאולי מהם יהיה לך הכי קל או הכי חשוב לשמור. ואז ברגע שתשיגי את ההצלחה הזו תמשיכי הלאה וכך תתקדמי.
אני לא מכירה את השבט שלך, יכול להיות שהוא קצת יצחק עליך, או ילגלג אבל לאט לאט זה יחדור והם יכבדו אותך על הרצון שלך ועל המאמץ שלך. לאט, לאטתראי פתאום איך הם עושרים לך לשמור נגיעה ושהם מכבדים אותך, ומי יודע אולי גם תצליחי ככה בשקט להשפיע על עוד כמה אנשים לקיים את המצווה החשובה הזאת.
אנחנו יכולים לתת לחברה לשלוט בנו ואנחנו יכולים לשלוט בהתנהגות של החברה כלפינו, השאלה מה אנחנו משדרים ומה אנחנו רוצים.
את מסוגלת להחליט שאת מתנהגת בדרך מסויימת וככה לשלוט בהתנהגות של השבט שלך אליך!
זה קשה אבל המאמץ שווה, קיום המצוות שלך יגדל, את תכבדי את עצמך ותכבדי את החברה שבה את נמצאת!
הנקודה השניה- חבר.
אני רוצה להביא לך ציטוט מתשובה של ´חבר מקשיב´ בנושא:

"למה באמת לא כדאי שיהיה חבר?
ה´ טבע בנו יצר מיוחד הדוחף אותנו לרצות להתחבר ולהתקשר למישהו מהמין השני. תפקידו של יצר זה הוא לחזק בבוא העת, לאחר החתונה, את הקשר בין בני הזוג ולאפשר להם להגיע יחד לחיבור ולאהבה גדולה מאוד. קשר זה הוא טהור והוא מבוסס על נתינה ועל חסד שעוששים אחד עם השני.
לעומת זאת קשר לפני החתונה, הוא קשר בלתי מחייב, והוא מבוסס בעיקר על קבלה. הבן אוהב את הבת, לא מתוך אמונה והבנה שהם שותפים יחד לבניית בית משותף, אלא רק למטרות הנאה, קבלה וסיפוק הצרכים התאוותניים שלו. וכך גם הבת כלפי הבן. הבת צריכה את הבן כדי שיהיה לה מישהו שהיא יכולה לשתף ולפרוק איתו את כל מה שעובר עליה. אבל קשר זה הוא יחסית רדוד וחיצוני.

מה קורה לאנשים שיוצרים קשרים כאלו שלא למטרות נישואים?
מי שמחפשת בן זוג כדי להינשא עימו, היא חושבת טוב טוב עם עצמה, מה באמת חשוב לה בחיים, ועם מי היא תוכל ביחד לבנות את הבת הכי מושלם שהיא מאמינה בו. אבל מי שמחפשת חבר לחיים, היא מחפשת דברים אחרים, קטנים יותר. היא מחפשת מישהו שיתייחס אליה ויעריך אותה, ולפעמים בן יכול ´לקנות´ בת בקלות עם מתנה קטנה שקונה לה, ואז היא כבר מרגישה מאוד קרובה אליה למרות שהוא לא בהכרח כל כך מעריך אותה אלא בסך הכל רצה ´לקנות´ אותה כדי לספק את הצרכים של יצריו. גם אם מדובר באנשים יותר רציניים, והבחירה נעשית באופן יותר עמוק, בכל אופן ודאי שהבחירה אינה נעשית באותה רצינות ובאותו עמוק שבוחרים בן זוג לחיים. הבעיה היא שאחר כך כבר מתחברים ונעשים קשורים יותר ויותר, ואפילו אם יש דברים שבהם לא כל כך מעריכים את בן הזוג, כי זה הרי רק חברות ולא מחייב… אבל הקשר הרגשי הולך וגדל עד שבסוף מחליטים להתחתן.
יוצא מזה שבחירת הבן זוג לכל החיים נעשית רק על בסיס רגשי ולא לפי חשיבה מיהו הבן זוג שבאמת הכי מתאים לבנות איתי בית!
גם אם מצליחים ומחליטים לא להתחתן איתו, ברור שהפרידה קשה מאוד, והכל משפיע לרעה על ההחלטה הנכונה לבסוף…"

ואני מצרפת לך פה עוד שתי תשובות בנושא:

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=94977
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=88852

…יקרה,
נתתי לך פה הרבה חומר למחשבה,
אני מאחלת לך שתמצאי בתוכך את הכוחות להחליט החלטות טובות, חשובות ומועילות.
יש בך את הכח והיכולת להתקדם בעבודת ה´ שלך למרות ואף-על-פי כל הקשיים!
אני אשמח לעמוד לרשותך בכל התלבטות!
הרבה בהצלחה
והחלטות טובות!
מיכל

MCHY22@GMAIL.COM