שנאת האויבים שלנו

לאלמוג, שלום וברכה.
שאלת שאלה עקרונית שקשורה לשאלת הבחירה והידיעה. ביחס לנושא שלנו, נאמר בגמרא "מגלגלים זכות ע"י זכאי, וחובה ע"י חייב". גם כאשר הקב"ה רוצה להעניש מישהו, הוא רואה מי רוצה לעשות רע מבחירה חופשית – ומגלגל זאת על ידו. לכן, העובדה שאת הכל מכוון ה' לא סותרת את העובדה שהאויבים שלנו נלחמים בנו מבחירה חופשית, מתוך שנאה כלפינו, מתוך שנאה לעם ה'.
אבל שאלתך מעוררת את הדיון בנושא חשוב – טיבה של השנאה. לדעתי, העובדה שהאויבים שלנו נלחמים בנו מבחירה חופשית לא מחייבת שצריכים לשנוא אותם. בעצם, למה לשנוא, כשיש מישהו מחלה הוא שונא אותה? הוא פשוט נלחם בה עד שמכלה אותה כליל, ולא משאיר לה זכר. ה' ברא כל מיני בריאות בעולם, דברים רוחניים וגשמיים, גדולים וקטנים, טובים ורעים, והכל עם סיבה. ה' ברא עולם טוב, וגם הרע נברא לצורך הטוב – כדי שנתגבר עליו, כדי שהאור יבהיק דרכו, כדי לעורר אותנו לתקן. כך אני מתייחס לכל האויבים הנוראים והאיומים שעומדים עלינו לכלותינו בכל דור ודור, ה' רוצה שנכלה אותם, או נתקן אותם – אם זה שייך. הכל לטובתינו – אנחנו עצמינו הופכים להיות טובים ומחושלים יותר ע"י ההתמודדות עם הרוע, כמו אדם שמתגבר על מחלה ונעשה הרבה יותר מחושל.
אני לא מבין בדיוק מה זה 'שונא' ומה יוצא מתנועת הנפש של שנאה, אבל אני מבין שאת ה"שליחים" האלו, שליחי השטן וחילותיו, צריך לכלות עד שלא יוכלו להזיק יותר, ועל כך אנחנו מתפללים "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה". ובסידור 'עולת ראי"ה' לרב קוק זצ"ל מסביר את כוונת המילים 'וכל הרשעה' – הרע הגמור והמוחלט, שאין בו שום ניצוץ של טוב הוא שמח בכליונו, ואיבודו ואפסותו זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב במה שנכלה אותו…
כל טוב,
שלומי, חברים מקשיבים